אשתו של מרן החזון איש זי"ע:

קראתי בספרו של חיים עמנואל קוליץ בספר החוזה מליטא, שאשתו של החזון איש היתה כמעט כפליים בגילה מבוגרת מהחזון איש. החזון איש היה כבן עשרים והיא לפי זה היתה נגיד 37. לא כותב כמה בדיוק רק כמעט כפליים ממנו.
האם זה נכון ?
זה נשמע לי כל כך משונה. למה שיעשו שידוך כזה מוזר ?
אמנם שמענו הפוך שבני ישיבות מבוגרים עשו שידוך עם כלה צעירה אבל הפוך ?
מדוע משפחתו של החזון איש לא בדקה דבר בסיסי שכזה ?

ותודה לאילפא שהפנה אותי לספר המיוחד הזה. אני עכשיו באמצע הקריאה ונהנה מאד מאד.
אגב, יש לו שם סיפור מויפת בדרגת בעש"ט ותלמידיו.
שהחזון איש בא לעזור לו שנים לאחר פטירתו מעולם האמת. התגלה לפקיד בנק בגוף ממש ושכנע אותו לעזור למחבר.
והלה אכן עזר לו.
מוירעדיק.
חשבתי שרק חסידים תמימים מספרים כאלה סיפורים.

"קרע את השטר בכעס"?!
לא חשיד החזו"א בעבירה כפולה ומכופלת שכזו, קריעת שטר מתוך כעס.

הסיפור של שוטנג מופיע בספר של חיים גראדה "צמח אטלס"  (גם במלחמת היצר) שם גם מופיע עוד ספורים על ה"נחת" שהיה לחזו"א מאשתו .
הרב נדל סיפר שפעם הוא היה נוכח אצל החזו"א בעת שאשתו זרקה עליו את דלי הצרכים (עביט של שופכין)  תכולת הדלי פגעה בשניהם בחזו"א והרב נדל . החזו"א האדים מבושה אבל הסתובב אל אשתו ,ניסה לפייסה והתחנן לסליחתה . 

אמנם אין איסור לשון הרע על מתים, אבל האם מן הראוי והאם היה ניחא ליה לחזון איש שיגדילו את שמו על חשבון אשתו?

אבל אף אחד לא ענה לי לגבי הגיל.
האם אכן היתה כל כך הרבה שנים מבוגרת ממנו ?
באיזה שנה היא נפטרה ?

אגב, טעות יש לקוליץ בספרו, כתב שם שראה את החזון איש בפעם האחרונה באלול תשט"ו
בעוד שהחזון איש כידוע נפטר בחשון תשי"ד
אם כן בטח התכוון אלול תשי"ג.

לבנוני,
האם היא נאלצה להקדיש את חייה לבעלה, יותר מאשר אשתו של כל ת"ח היושב על התורה ועל העבודה?
לדעתי כן. אצלה זה היה בהחלט מוקצן ביותר.
האם הם סבלו ממחסור יותר מאשר שאר ת"ח?
לדעתי כן, העניות אצל החזון איש היתה מדהימה.
אבל נניח שהיו עוד כמה מגדולי ישראל שגם אצלם היה כנ"ל, אז מה ?


בעל בעמיו
אולי אין איסור לשון הרע אבל יש כידוע חרם הקדמונים שלא לדבר על המתים.

בע"ב

לא כתוב בשום מקום שאין איסור לשה"ר על מתים.

זה שיש חרם הקדמונים, לא אומר שאין איסור. כמו שיש חרם על מכה חברו שעובר בשני לאוין.

החרם נועד לאשכולות כמו אלה, שמחטטים בחולשות ומגרעות פרטיות של אנשים שנפטרו, בפרט שהיו סלבריטים.

ספורים שאינם מבוססים, יתכן שיש בהם נקודת אמת. ומסתבר שהספור היה נטו דאגה לבעלה.

אבל, להפך מאיוב, אומרים האנשים: את הרע נקבל ואת הטוב לא נקבל.

מרגיז אותי מאד הספור הזה של אשת החזו"א כי אני רואה בזה עול היסטורי. אשה שהתמסרה לבעלה, בהגזמת יתר. ובתמורה מושמצת נורא. אם כי במשפחת החזו"א יש שקרויות על שמה, אם איני טועה. (אני חושב שלר' אי"ש בהגר"ח קנייבסקי יש)

תחילתו של נדון היה על המתים סופו על החיים וכולו משורש הגיונו של יתום בן העיר קוסובא שהחזון איש דאג לו אך נעשה חומץ. בצעירותה ניהלה חנות לפרנסתם בשבתם בקיידאן כמדומה וקיבלה על עצמה לפרנס בעלה ובוודאי גם בזכותה גדל להיות איש ובעל חזון מה שבסוף ימיה גירשה אנשים שהפריעו לו ללמוד לדבריה. וכל בוקי סרוקי נתלים בה. ויתכן שתלאות ועניות ר"ל היו גם גם הם גורמים לכך שלא יכלה לנהל הבית. וודאי יש ליזהר מלשפוט ההיסטוריה מה גם שאין לידע זאת ממקור בר סמכא ודין אשת חבר לא נאמר סתם.

הסיפור כשלעצמו מסופר אצל גראדה בחן מיוחד ובחריפות. אחת הדמויות בספר היא של בחור מבוגר, שכמו רבים מאוד, התקשה למצוא שידוך. הבחור הזה היה אדם מתון ושקול, מאוד ענייני וכמובן אוהב את עצמו.
והנה יום אחד הציעו לו שידוך, ותוך כדי הבירורים נתברר לו שהמדוברת מבוגרת יותר ממנו,
שהמחותן אינו בר יכולת כפי שהוצג ואינו מסוגל לסדר לו רבנות או משרת כלי קודש,
וביותר, סופר לו שיש כמעט וודאות שגם מה שמבטיחים לו לא יקבל.

הלך אותו בחור להתייעץ עם החזו"א, שידוע היה כי ראה במורת רוח את הנוהג
שהתפשט בין הבחורים להפר שידוכים בקלות.

בתוך הדברים פנה הבחור בקצת עזות,
ואמר לחזו"א, רבי מה אתה היית עושה במצב כזה?
השיב לו החזו"א: אני? אני התחתנתי אתה!

זה היה הסופר שהחמיץ.
אבל המחבר נשוא האשכול כאן שהיה יהודי דתי
בעל סוכנות נסיעות, ואחיו של רבה של ירושלים
 [שבביתו היה נערך בשמח"ת קידוש לבני ישיבת חברון וראשיה]
שהיה חביב כבן משפחה אצל החזו"א שהכיר את משפחתו ועזר להם,
לא איכפת לו וסיפר את הפרשה עם אשתו בצורה מגונה.
ותיקון, הסיפור אצלו, הוא שלאחר עשר שנים לנישואים, רצה החזו"א
לקיים את הדין ולגרשה.
עמדו לילך לביה"ד, ואז אמרה האשה: דע לך לא אעשה כל בעיות
ואקבל את הגט, אך בדרך חזרה, נעבור ליד הניימן, ואז אקפוץ לתוכו.
מיד ביטל החזו"א את תכניתו ונשאר עמה עד הסוף.

הדברים דומים לספר מגילת ספר של היעב"ץ, שהמשכיל דוד כהנא שהוציאו בראשונה
השמיט את הקטעים המביכים, אך בימינו בא אדם שפל ומושחת, שעשה עצמו
כצאצא של היעב"ץ ועשה טובה לעולם והוציא לאור במוה"ק את הספר בשלימותו.

אגב, אותו שפל נבזה ומושחת היה בצעירותו כעין מזכיר או עוזר של הרב קוק,
והתברר כיום, ממחקרים שנעשו בתולדות המפלגה הקומוניסטית הפלשתינית
פק"פ, שהשפל הזה היה כבר אז קומוניסט ושימש כמודיע מתוך מה שנודע לו
על ענייני ההנהגה הלאומית מתוך ביתו של הרב.

כשחזר מארה"ב הופיע כבעל תשובה, אך לדעתי נשאר קומוניסט גמור ופירסם
מאמרים בעתוני מפ"ם. ושימש מהעובדים המכובדים של מוה"ק

כהנא לא השמיט שום קטע מביך ממגילת ספר
וממילא אברהם ביק שאולי [שהתברר  שהוא כן צאצא ליעב"ץ - והובא בפורום זה מתישהו] לא הוסיף אותם כמובן, אלא רק התהדר בנוצות לא לו כדרכו תמיד.
ומהדורתו לא יצאה ע"י מוסד הרב קוק.

דיסק,

פגשתי את האמור באחד הכנסים של "תורה שבעל פה" ואמר שהכניס את הקטעים לפי עצתו של הפרופ' ג"ש ...

עכשיו נתתי ליבי לדברי צלצח, והתמיהה כפולה.

תוקן על ידי ספרן ב- 29/05/2008 23:11:40

מחכים למהדורה המדעית של הספר מגילת ספר, אך לבינתיים האם נכון מה שטוענים (ואולי זקוק לו אשכול נפרד( שהוא פשוט הנכיס קטעים והוא זייפן?

(בוודאי יש דברים בגו שהביק הזה המציא דברים ואינו נאמן, אך האם באמת זייף את המגילת ספר?)

ואיני יכול להאמין שכהנא שמיט דבר מביך? ולמה זה מביך יותר מאשר סיפורי הגמרא בקידושין ועוד?

לגבי אשתו של החזון איש, יש לציין שבעבודתו רחבת היריעה של בני בראון על החזן איש (עבודת דוקטרט בינתיים) יש שם ראיון עם אחד לוי שהי' בבחרותו בן בית של החזון איש, והוא שוחח רבות עם הרבנית בפקודת החזו"א, ושם הוא טוען שלא היתה משוגעת אלא מרת נפש מהתייחסות אליה. (לא האמינו לה בכשרות וכיו"ב)