|
|
| נשלח ב-28/7/2009 14:58 |
 |
| |
יישר כח
מסתמא צ"ל במבחר שנותיה.
אם כן, נפטרה ארבע שנים אחריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 15:17 |
|
| |
אלייעזר. תיתי לך שהנחת דעתו של מתפעל שהרי רק לשם כך פתח אשכול בעניין...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2009 02:14 |
|
| |
היחס אל הרבנית נובעת מחוסר ידע מופגן. סבתי שהכירה אותה היטב, [כבתו של אחד מהחברותות והאנשים הקרובים ביותר אל החזון איש - שהתה בבית פעמים רבות], מסיפוריה ודבריה עולה שהיתה אשה נחמדה ונעימה מאד. גם הסיפור על הספר שניתן ע"י החזו"א דרך החלון, הסבירו שלמה לורנץ - המקבל, בספרו על החזון איש, מדבריו עולה שלא רצה לצער את הרבנית בלבד.
דבר אחד ברור, היא לא סבלה את גזל זמנו היקר של בעלה, ובזה היא צדקה וצדקה.
עסקן מפורסם התגאה בפני אחד מהת"ח על קרבתו הגדולה אל החזו"א, תגובת הת"ח היתה: אכן בגללך והדומים לך חסר לנו כרך נוסף של חזון איש.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2009 08:57 |
|
| |
חיים, כנ"ל אתה יכול לומר על הרבה נגדולי הדור הקודם והיום.
אבל חזקה על החזו"א שגם כששוחח עם "מקורבים" עיקר דעתו הייתה בסוגיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2009 11:00 |
|
| |
חיים
היחס אל הרבנית לא נובע מחוסר ידע מופגן אלא מקריאת ספרי חיים גראדה שמעיד ההיפך.
(גם מקורבים אחרים העידו כדברי ח"ג).
היא ע"ה, לא הואשמה בחוסר נחמדות אלא בחוסר שפיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2009 11:43 |
|
| |
היחס אליה נובע מהצבת החזו"א כאן כמטרה . נקודה. עלעול בכל הנוגע כאן לחזו"א מוכיח זאת ברורות והסיבה נראת כ"כ מגוחכת עד שקשה להאמין.
לעצם הענין. ידוע ששמרה בקנאות שלא יופרע לימודו של בעלה, כך שכל אחד מהמבקרים הביע רישומו לפי היחס שחשב שמגיע לו ולא קיבל. אם לחזו"א היו משבקי"ם או אנשי בית גם הם היו נזכרים היום באפיון דומה.
היו שידעו לעקוף אותה כמו למשל רי"ד בהגרי"ז מבריסק כשהיה מגיע היה נכנס עמה בשיחה וקנה את אמונה וכך כל אימת שהיה מגיע (לרוב בשם אביו) היה נכנס בשופי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 17:02 |
|
| |
טוב, האשכול כאן מאד לא מעודכן. אבל כמה תיקונים חשובים אי אפשר שלא לתקן:
1) רזוס כתב: "הרב נדל סיפר שפעם הוא היה נוכח אצל החזו"א בעת שאשתו זרקה עליו את דלי הצרכים (עביט של שופכין) תכולת הדלי פגעה בשניהם בחזו"א והרב נדל . החזו"א האדים מבושה אבל הסתובב אל אשתו ,ניסה לפייסה והתחנן לסליחתה ".
במחילה, להד"ם, הסיפור היה בדלי של מים (לא מי רגליים אלא מי ברז), ולא כוון כלפי החזו"א אלא כלפי אלו הנכנסים בשעות מנוחתו.
2) מוישה גרוס כתב: "היא מיהרה לחזור למשפחה ואמרה להם שהשידוך הזה אינו יכול שיהיה משום שהמדוברת אינה בת בנים. המשפחה כולה החליטה כמובן שמבטלים הכל והחזו"א אחז שיש כאן שפיכות דמים שלה ואסור לבטל את השידוך. וכך הווה למורת רוחה של המשפחה".
המדוברת היתה בת בנים, ואף ילדה בשעה טובה לחזו"א שני בנים, אלא ששניהם מתו אחרי לידתם, מכיון שהיא היתה צריכה על פי הוראות הרופאים לשכב כל עת ההריון (הנקרא שמירה בלע"ז) אלא שהיה זה נוגד את טבעה. ולכן אמר אחד מתלמידיו שכששאלו בסוגיית "פיהק ומת" בסוף שבת (העוסקת בולד שפיהק ומת) לא יכל החזו"א להשיבו מרוב צער.
3) שיח פורה כתב כי ספרו של חיים גראדה לא מקורי והועתק מאמונה ובטחון... אהה אדוני והוא שאול.. ורק להעיר כי כשר' יודל שפירא קרא את צמח אטלס המצונזר (יש כזה דבר) מזדעזע כולהו גופיה ואמר שרואה שוב את החזו"א.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 18:07 |
|
| |
| בוחערזעצער כתב: |  |
אגב בספר אורחות רבנו ח"ה, בגלל שיצא ללא עריכה, אלא בניו המטופשים של המחבר הכניסו כל מה שכתב לעצמו בתוך דפיו אלי ספר, יש כל מיני דברים שלא ראויים לבא על הכתב. כתוב שם שאשתו של החזו"א הפילה כמה פעמים, והוא מביא "פלפול" שלם מדוע יש צדיקים שאינם זוכים לילדים. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 20:41 |
|
| |
יעקב, לא טענתי שהדברים אינם כתובים בס' הנ"ל, אלא שאינם נכונים. הדברים ידועים בדוקים ומנוסים מפי בני משפחתו של מרן זלה"ה שכך היה מעשה והפילה כמה פעמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2009 20:48 |
|
| |
ואיני יודע אם המחבר הנ"ל לא ידע או שרצה לכסות
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2009 09:42 |
|
| |
ר' לץ כתב : להד"ם, הסיפור היה בדלי של מים .
הרב נדל סיפר להדיא שזה היה כמו שכתבתי לעיל. אם אינך מאמין כלך לך לבנו לייבקה ושאלהו.
בכל אופן הזיכרון שלך לא חייב לסתור את שלי הרבה דליים נשפכו שם. פעם מים רגילים ופעם מי רגליים.
בענין גילה של הרבנית: "הכלה שנמצאה היתה אמנם חנונית אשת חיל,יראת שמים,טובת מזג בטבעה,נאמנה.אבל מיד לאחר התנאים ראתה המשפחה, כי מיקח טעות הוא. הכלה גדולה מן החתן בן העשרים לא בשנים אחדות בלבד,כפי שנאמר קודם; מנין שנותיה כפול משנותיו. גם המוצא פשוט למדי, והמחותן אין ידו משגת לפרוע אפילו שליש מן הנדוניה המובטחת. משפחת החתן דרשה ממנו שיחזיר את התנאים. אבל הוא הלם באגרופו על השולחן והכריז שלא יבייש בת-ישראל אם אמנם היא גדולה כל כך ממנו בשנים, תהיה בושת-פניה גדולה עוד יותר.והם באו בברית הנישואים. עכ"ל חיים גראדה במלחמת היצר (פרק 11)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2009 14:41 |
|
| |
בספר החשוב של הרב קלמן כהנא "האיש וחזונו" שיצא כמה חודשים לאחר פטירת החזון איש, כמדומני אפילו לא כתב את שם הרעיה...
בספר הזה מצאתי שני דברים מעניינים: אחד לא כ"כ מפתיע - שהגר"א הוא כאחד הראשונים, ויכול לחלוק עליהם ודעתו תיספר עם ראשונים אחרים.
השני הפתיע אותי מאוד (אם כי אין מה להפתיע אצל ע"ה כמוני...): שאין לסמוך על שולחן ערוך במקום שהוא מעתיק את הרמב"ם כלשונו ולמעשה לא הכריע דבר (כמדומני התייחס להלכות תרומות). אני חשבתי לתומי שכאשר השו"ע מעתיק את הרמב"ם פשוט שהכריע כמוהו. בשביל זה יש אדם גדול כמו החזו"א, שתחם במדוייק את הספרים שיעלו על שולחנו ומהם ילמד, ויכריע. אני באמת לא יודע מספיק, אבל גם לע"ה כמוני ברור שתיחום הספרים והמקורות הוא מעשה אמיץ מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2011 14:46 |
|
| |
דער לץ
לא הבנתי האם יש לך הוכחה שגראדה לא העתיק מאמונה וביטחון? האם הסיפור שמספר על האורח בליל שבת היה באמת או שאינו אלא המצאה של גראדה ע"פ אמונה וביטחון
לדעתי כל הנידון של השכול מגונה ורכילותי וכו' אולם יש כאן באמת נושא חשוב לדון בו- האם צדק החזו"א שיש לו לאדם להפסד את כל עולמו ובלבד שלא לפגוע בבת ישראל?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2011 06:27 |
|
| |
במחילה מכבודכם ובמיוחד מכבוד מתפעל, אבל לאשכול הזה אין טעם טוב (שלא נאמר מגעיל).
|
|
|
|
|
