אשכול חיפוש מקורות

במקורות ההם (לפי זכרוני כעת) לא נאמר שבשמים ממעל, אלא שלעת"ל (ויתכן שזה היינו הך, אך חיפשתי מקור מפורש שמבואר ) עכ"פ זה מבואר בשם האריז"ל במקדש מלך לזהר בראשית יז ב.

ר' חיים פאלאג'י ז"ל בספרו עמודי חיים דף ו ע"א כתב וז"ל: "כי כיון שהתורה היא כבודה בת מלך - מלכו של עולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל...".
היכן אמרו רבותינו ז"ל כן שהתורה נקראת בת מלך, ואולי שדרשו זאת על פסוק כל כבודה בת מלך?
חוץ מהפיוט של שבועות, זה כבר ידוע לי. מחפש מקור בספרות חז"ל, או בבעלי הפרשי'ם.
תודה

ובשמו"ר רפל"ג: אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את תורתי כביכול נמכרתי עמה כו' משל למלך שהי' לו בת יחידה כו' כך אמר הקב"ה כו', עיי"ש.

 ר' אליהו הכהן האתמרי ז"ל, ספר ולא עוד אלא, דף כט ע"ב: הוא היה אומר המכריך סמרטוטין על עיניו ועל שוקיו ואומר תנו לסומא למוכה שחין זה סוף שהוא אומר לאמתו. וקשה דלמה יענש זה שסוף יהיה סומא ומוכה שחין באמת, שאפשר שזה עושה כן משום שמתבייש לשאול מאחרים, ובזה שעושה עצמו כן מתחזק מעט לשאול בחמלתם עליו, ומה גם כדי שלא יאמרו ראו שוקיו ראו גביו. והרב בעל יד יוסף ז"ל פירש במאמר זה שהביאו הגמרא [כתובות סח, א] בשינוי לשון קצת שאינו מת מהזקנה עד שיבא למדה זאת, משום שכשם שהולכים כך באים, מתים סומין חיגרין כך באים בתחיית המתים [פסחים סח, א], כדי שיכירום ולא יאמרו אחרים הם אלו, ולכן העושה עצמו סומא וחיגר ומכירים לו, כן עושה הקדוש ברוך הוא חיגר וסומא, כדי שבקום בתחייה שיקום כשעה שמת ויכירום".

מסתבר שכונתו לספר יד יוסף צרפתי, אלא שאיני יודע היכן הם הדברים בספר יד יוסף.
אולי בעדכון האחרון של אוצר החכמה ספר זה נוסף לחיפוש.
אודה מאד למי שיעזור לי בזה.
חן חן

בנוגע למקור להא דלעת"ל תהא הלכה כב"ש, עיין פירוש 'אבני אליהו' לר"א בן הגר"א (נמצא בסידור הגר"א אשי ישראל), על ברכת יוצר אור שכתב 'ושמעתי ממורי אבא הגאון זצללה"ה שלעתיד לבוא יהיה הלכה כב"ש שהן מגבורות, כי בגבורות ישע ימינו', עיי"ש עוד.

ב. לא משום רוה"ק, אלא שכאשר כתב ספרו דקדק יותר בשמועתו.
הגר"א בביאורו במס' מקומות הצדיק דבריו במשנה תורה דלא כתשובותיו לחכמי לוניל.

משנה תורה יותר להלכה מפיה"מ בגלל שהוא בתראי.
ואולי גם משום שהוא נכתב להלכה משא"כ פיה"מ נכתב כפרשנות. וכמו שי"א שרש"י לתלמוד הוא פרשן ולא פוסק.

עיין במאמרו של שי עקביא ווזנר באקדמות ד ותרווה נחת.

גם בלי רוה"ק הרי פשוט, ולא צריכים מקור לכך, שבאם דעתך שהרמב"ם היה רמב"ם, הרי דעותיו הראשוניות היה בהן איזה סברא שכדאי להתעמק בו, ולא איזה טעות בעלמא.

ובמיוחד שהרבה חזרות נעוצות שבצעירתו הלך שבי אחרי הגאונים ורב חפץ ועוד ובזקנותו היה עצמאי יותר. 

אני שאלתי על מקרה שהרמב"ם מבאר דעתו בתשובותיו ואין בתשובתו חסרון, אלא שבא מפרש אחר וביאר דעתו באופן אחר לחלוטין, ועל זה הוצרכתי לטעם שכתב ספרו ברוה"ק (ודומה למה שכתב בקיצור באו"ת קיצור תקפו כהן סי' קכ"ג קכ"ד), ושבעים פנים לתורה.

הודעה של *chouteng*

להבטיח "בהן צדק"

ידוע מה שדרשו בסוגיין דב"מ מ"ט ע"א, הין צדק, שיהא הן שלך צדק.

כיום קיים בטוי, להבטיח בהן צדק שלי, או בהן צדקי, וכדומה. מתי פעם ראשונה שאנו מוצאים בטוי זה.

המקור הקדום ביותר במצאתי (תודות לאוצר החכמה) הוא בפנקס המדינה ליטא שנת שצ"ד. כבר שם הוא מופיע כבטוי מוכר. האם יש מקור קדום לזה?
___


הודעה של *הגולם*

מחיפוש קל של המילים "בהן צדקו" באוצר החכמה מצאתי קצת יותר קדומים, כגון בספר קדמוניות מפנקסאות ישנים.

וסהדי בירושלים, שאם היה עולה בדעתי שיש בזה תועלת, הייתי מתאמץ יותר.

ספק הפליאה והוא ספר הקנה דף פג ע"ב, קארעץ תקמ"ד: "כל מקום שנאמר מעשה בחסיד אחד רבי יאודה בר אלעאי, או רבי יאודה בן בבא, או רבי יאודה הנשיא, חד מהני תלת הוא".

זהו חידוש גדול. היש לזה מקבילה?
דברי החיד"א ז"ל בספרו יעיר אזן מערכת מ אות עא דף נז ע"ג ש"אולי כך הגירסא בש"ס" קצת דחוקים.
אשמח למקורות ודומיהם.

כעת מצאתי גבי "מעשה בחסיד אחד", מי הוא, בספר סדר תנאים ואמוראים מהדורת מצגר עמ' נו בהערה 73 באורך וברוחב.