אשכול חיפוש מקורות

חכמי פולין החריפים הבינו בטיבו של הרוגצ'ובי, והבינו שהרמב"ם חיבר את היד באותו היגיון שבו כתב את המורה. אבל חכמי ליטא הפשטנים לא ירדו לעומק דעתו של הרמב"ם לא במורה ולא ביד, וחשבו שהבנתם השיטחית ביד היא המקובלת מדורי דורות.

 

חכמי פולין החריפים הם בעל השרידי אש ובעל התורה שלמה, ואילו חכמי ליטא הפשטנים הם ר' ברוך בר ור' חיים עוזר.

[הדיון על ההבדל בין הצ"צ והגר"א חורג הרבה מהמטרה המצומת של אשכול זה. בכ"א ישימו לב המתדיינים שאין מקום למצוא בדברי הרב ויינברג חילוק בין חכמי ליטא לפולין בשאלת הנאמנות לדרכו של הרמב"ם. שהרי הוא שלל גם את פירושו של חכם ליטאי (הגר"ח סולוביציק) כמפרש לרמב"ם]

ציטרון תודה רבה!
מצ"ב מאמרו של רש"ח קוק בנרות שבת גליון נז.
כך השתלשלו הענינים. בנרות שבת תש"ה גליון נו כתב אחד עלום שם [אולי העורך?] על "חמישה פסוקים שאינם פסוקים". והאחרון שבהם הוא הפתגם הנידון, קול המון כקול שדי. שאת מקורו הראה בסדר זמנים ובמדרש שמואל. [וציין שבאמת הוא תרגום מההיגד הלטיני וכפי שכתב מרחביה].
בגליון נז. כתב רשח"ק מקורות קדומים לפתגם. [קישור לדבריו נתן ציטרון] ובאותו גליון העיר בענין גם ר"ש אשכנזי המציין שבספרו האריך בזה. [כנראה ספר בכתובים. שכן לא מצאתי ספר שלו שנדפס כבר באותו זמן]
בגליון עו [תשו] כתב אשכנזי תוספת למאמרו של זלוטניק.

נראה שניתן לסכם [עד שיזדמן לי מאמרו של פליישר] שהשימוש העברי הראשון בפתגם הוא אצל רבי שמואל הנגיד ואחריו אצל ר"ס לונגו ששניהם השתמשו בו במשמעות שונה מהמשמעות המקובלת היום. אלא שמשער רש"ח קוק שהם הסתמכו על פתגם השגור בפי "ההמון".
השימוש בפתגם כמשמעותו הנפוצה נמצא לראשונה בפירוש נחלת אבות לאברבנאל על המשנה כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו [פ"ג משנה י. עמ' קנה מהד' נ"י תשי"ז]. אחרי אותו דור מצינו שימוש רב בפתגם כגון במדרש שמואל באבקת רוכל ועוד.

על הוויכוח בין רשב"ן לשי"ר האם מנהג ירושלים לכפול את אמירת מזמור שים ליום השבת. כתב ר"ש וינגרטן בנרות שבת תש"ו גליון עו שהצדק עם שי"ר. [הוא משער שטעם ההכפלה ע"פ קבלה]

[כמה יש להצטער על הפסקתם של גליונות נרות שבת שבעברי עליהם אחת להנה ואחת להנה מצאתים מענינים ומושכי לב יותר מתחלפיו המצוירים למיניהם]

תוקן על ידי אלייעזר ב- 25/02/2009 9:40:11

ייש"כ אלייעזר. ותיתי לי שכיוונתי בסעיף ג שם ,עליו הקשית, לדברי רש"ח:

ר' אליהו הכהן האתמרי ז"ל, מעיל צדקה, סימן אלף תרעט, וז"ל: "כדמז"ל שאחד מן הטעמים שבקרבן כדי לגמול חסד עם הכהנים משרתי עליון שיהנו ממנו ויעסקו בתורה".
נראה שכונתו למאמרם ז"ל, או אפשר שכונתו לאחד מן המפרשים. אודה מאד מאד למי שיעזור לי לגלות מקור מאמר זה.

מחפש מקור לגמרא שכאשר נביא מקבל נבואה, הנבואה גם ניתנת בו זמנית לשאר נביאים שבאותו הדור. רק שהם לא קיבלו את השליחות לומר אותה.
יישר כח

אני חוזר לדברי אודות רוה"ק.

לא מצאתי אחד מהספרים שהזכירו:
א תוספות יום הכיפורים הוצאת מכון אורייתא.
ב. ב' כרכים של בנו של הרב לורנץ.
ג. מנוחת שלום חלק י"א סימן ע"ז, מאמר של רי"ח סופר.

אודה מאד למי מחכמי הפורום שמחזיק באוצרו אחד מהספרים הנ"ל, אם יואיל להעלותו לזיכוי הרבים. תודות מראש.

אתה מחפש מידע ברמה של השמועה על שהציונים ארגנו את הפוגרום בקילץ?
אולי תמצא בהאיש על החומה.

אני מדבר על שמועה ששמעתי מפי אדם מכובד מאוד שעבר את השואה והיה שם בזמנו. הייתי חפץ לדעת האם מישהו כתב על זה ולא רק לחטוף בליסטראות.

בשו"ת גאוני בתראי סימן יד במהדורת זכרון אהרן (ירושלים תשס"ה) נוסף נוסח אחר מתוך כתב יד שפורסם בירחון כרם שלמה - באבוב. מדובר באגרת שכתב ר' אריה יהודה ליב סירקש לאביו ר' יואל בעל הב"ח. בתחילת המכתב הוא מספר לו על "העיפוש אויר, ל"ע, מתפשט והולך על שונאי ישראל...". ובסוף המכתב הוא מבקש ממנו: "שלח לי מכ"ת פיטום הקטורת שאומרים להסיר עיפוש מעל ישראל". ודאי שלא מדובר בסתם 'פיטום הקטורת', שהרי אין צורך שישלח זאת, אלא מדובר בנוסח מיוחד או שמא בסדר על קלף. מהם המקורות הקדומים לאמירת פיטום הקטורת לסגולה?