|
|
| נשלח ב-6/4/2009 00:12 |
 |
| |
ספר כלבו סימן מח
ואין יוצאין בפת סובין ולא בפת מורסן אבל לשין קמח בסובנו ובמורסנו ויוצאין בה, וכן פת נקיה ביותר יוצאין בה ואין אומרים אין זה לחם עוני, וכן פשט המנהג לעשות להתנאות במצות,
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2009 08:54 |
|
| |
יישר כח רזיא
אני חיפשתי לגבי סריקין המצויירין אבל גם זה מקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 10:05 |
|
| |
מתפעל. אם ימצא מקור לכך שהמצה מצוותה שתיעשה נאה, יהיה בכך חידוש גדול. כיון שבפשטות נוי מצוה הוא בכל דבר לפי ענינו. נויו של ספר תורה שיהיה כתבו מיושר. ניום של ארבת המינים, שיהיו אגודים יחדיו. וניוה של פת שתהיה עריבה לחיך. ומנין לנו לומר שיש נוי מצוה בצורתו של הפת? [לא שמענו שיש מצווה לייפות את מאכלי השבת וכדו']
________________________________________
מה דעת המעיינים על ההשערה שהעלתי שאין פגם דקדוקי בצמד "אילנות טובות" כיון שמדרך הלשון [לכה"פ בזמן הקדום] לנקב את הנסמך לזכר המתרבה ב"ות" [קרבנות שוות. הצינרות שתופסות]
_______________________________________
בעבר העירו כאן על המנהג להפניית הגוף ימין ושמאל באמירת "זה אל זה" בקדושה. מצאתי כי בספר מנהג ישראל תורה מהד' תשנ"ד הוסיף על המקורות שהבאתי בשמו לעיל ומציין לספר עמוד העבודה לרבי ברוך מקוסוב [ח"א וויכוח השואל והמשיב אות קנט'] המטעים מנהג זה ע"פ הסוד ואני מעתיק דבריו כסומא בארובה.
"ומהאי טעמא יש נוטים בקדוש ראשון לצד ימינם כדי שהחסד שהוא מדת הימין יתנשא להיות במדרגת חכמה וכן בקדוש שני לצד שמאל בשביל גבורה ובקדוש שלישי לצד אמצעי שלהם בשביל הת"ת(?)".
_______________________________________
| י_לבנוני כתב: |  | | אלייעזר, "בכדי" שבדברי הרמב"ן הוא במשמעות "בתוך כדי" שכתב התעוררי, כפי הלשון המורגל בשיעורין, בכדי אכילת פרס וכיו"ב. |
|
זל"ש הרמב"ן [ויקרא יט יט] "הנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים" אני הבנתי שכוונתו ליתן טעם למעשה המרכיב והזורע. אולם נראה שהצדק עם לבנוני שכונתו ליתן שיעור ומידה לאיסור הזריעה שכן לא מצאתי שימוש בלשון "בכדי" במשמעות "בשביל" אצל בני תקופתו.
למעשה הראשון שמצאתי שרגיל בכך הוא ר"ד אטלשולר בעל המצודות דוד שפירושו זרוע בלשון זו [יהושע ב ו "ותטמנם בפשתי העץ הערוכות בכדי שלא ירגישו שיש מישהוא טמון שם". שם יב "נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם". וכחול ירביון.]
וכיון שהוזכרה הלשון "בכדי" במשמעות "חינם" [לפי המורגל הדל"ת חרוקה וכן קבעו מנקדי שוטנשטיין ונשתוו עמם אלו של מתיבתא] ברצוני להעזר בחכמים כאן.
זכור לי פתגם "לא עביד קודשא בריך הוא ניסא בכדי" איני מוצא פתגם זה ואודה מאד למי שיחכימני הן במציאת הלשון המדויקת והן במציאת מקור לתוכן המאמר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 12:10 |
|
| |
שגור גם הלשון לא עביד קוב"ה ניסא למגנא.
למיטב ידיעתי אין מקור מדוייק לביטויים אלו.
בברכות נח, א: עביד רחמנא ניסא לשקרי?!
בשבת נג, ב: תדע דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני (ראה בפירש"י).
והענין בכללותו בדרשות הר"ן דרוש ח שהקב"ה אינו משנה הטבע אלא לצורך הכרחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 14:30 |
|
| |
אלייעזר:
ברא"ש כתוב שיש דין לעשות את הקשרים של הציצית דומים אחד לשני, חזינן שיש דין נוי גם בצורה של המצוה.
בענין אילנות טובות, כבר כתבו כן בשם שטיינר באשכול אחר.
ת"ת = תפארת שהוא הקו האמצעי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 15:13 |
|
| |
לבנוני. תודה.
כאוטנג. א. אני למד שדין ההתנאות במצוות אינו מכוון לצורתם החיצונית אלא לכלליות המצווה שתיעשה בצורה משובחת ולא כמתעסק להיפטר מעול אדוניו. ועל כן אני מבין שכל מצווה יש לה את הנוי שלה. יופיה של ציצית בשיווי קשריה. נויו ותפארתו של ס"ת בכתבו המיושר ואילו אוכלין מעלתם על חבריהם בטעמם וטיבם ולא בצורתם החיצונית.
[ב. אעז פני שנזדמן למר לקרוא את הודעתי בעמוד קודם שם כתבתי את ההשערה על אילנות טובות לפי דרכו של שטיינר וכיון שלא זכיתי לתגובות כפלתי דברי. ואין הדבר חשוב ממי יתקלס עילאה ובלבד שיורוני אם כנים הדברים]
ג. תודה רבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 16:39 |
|
| |
ת"ת מצוי לרוב בספרי המקובלים והספרדים (אולי גם האשכנזים, אלא שאיני יודע) כקיצור ל"תפארת". והיו שטעו בזה וכתבו "תלמוד תורה" וכיו"ב. ושל"מ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 17:37 |
|
| |
אלייעזר:
הנפש מתפעלת מאוכל טעים המסודר יפה. לך נא ראה בתמונות שבספרי בישול הנמכרות לנשים צדקניות שבזכותן נגאלו אבותינו ממצרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 20:43 |
|
| |
אלייעזר ושטיינר (חשוב לדעת ממי הדבר, הן רצוננו להביא גאולה לעולם, ובפרט בערבי פסחים, ובעת ברכת החמה, ובעת שחלו יחדיו...),
בקשר לכך שלשון נקבה ב'אילנות טובות' נאמר משום שכך היה דרכם בלשונם, יש להוסיף 'מאורעות רעות וקשות', בתפילת 'ועננו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2009 21:15 |
|
| |
בקשר להתנאה לפניו במצוות.
בגמ' (שבת קל"ג ע"ב) מובא גם הענין של לכתוב ס"ת בקולמוס נאה ואף שאינו ניכר בס"ת עצמה באיזה קולמוס זה נכתב. הרי שבכל ענין הקשור למצוה יש ענין לעשותו באופן נאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2009 23:52 |
|
| |
זכורני שראיתי לאחד מגדולי הראשונים או האחרונים שכתב שמה שנאמר על ר"י בן זכאי בב"ב דף קלד. שהיה הקטן שבתלמידי הלל הזקן, מדובר על שאר חכמות ולא על חכמת התורה. הידוע למי מחכמי הפורום מיהו?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 01:05 |
|
| |
אלייעזר
הקרוב ביותר שמצאתי לפתגם השגור "לא עביד קוב"ה ניסא למגנא" הוא בזהר מקץ רא, ב: "אלין תרין נסין לאו אינון למגנא".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 10:34 |
|
| |
דומה ש"קולמוס נאה" מתפרש כמו "דיו נאה", שאינו מלשון יופי, אלא מלשון תיקון ומקצועיות.
אלא שכמה שמצעתי לע"ע בתלמוד מילת 'נוי' משמש ליופי, ומילת 'יפה' משמש לתקין, נכון, טוב וכדו'.
יפה דנתי יפה חייבתי וכו'. יפה לבשמים. שמין אותה כמה היא יפה וכמה היתה יפה. מוכר בעין יפה.
תוקן על ידי רזייא ב- 16/04/2009 10:35:47
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2009 19:07 |
|
| |
לשאלת ישר דרך.
כסף משנה הלכות ממרים פ"ב הל"ב.
"מי אמר לו שריב"ז לא היה גדול כראשונים וא"ת מדאמרינן בפרק יש נוחלין (דף קל"ד) וכן בסוכה (דף כ"ח) פ' תלמידים היו לו להלל גדול שבכלן יונתן בן עוזיאל קטן שבכלן ריב"ז דילמא קטן שבכלם לא בחכמת התורה קאמר אלא בשאר חכמות הוא שהיו גדולים ממנו תדע דהא קאמר התם שלא הניח ממשלות כובסים משלות שועלים שיחת שדים ושיחת מלאכי השרת ומעשה מרכבה ובאותן חכמות אפשר שהיו גדולים ממנו אבל לא בחכמת התורה וראיה לדבר שנתמנה נשיא וראש ישיבה במקום הלל ואם היה קטן שבתלמידים היאך היו ממנים אותו ולא היו ממנים לאחד מהגדולים אלא ודאי בחכמת התורה גדול כמותם ואפשר גדול מהם היה"
|
|
|
|
|
