אשכול חיפוש מקורות

א. ראה דברי הימים א ה לה-לט, ו ח-יב, ז כ-כא.

שופטני, היכן אשיג את המבשר?
ג. חתן ביקש ממני לסייע לו במציאת שירי ראשונים אודות חתן וכלה, ונישואין, וכדומה, מישהו יכול לעזור?

שאלה:
שמעתי בזמנו שהחיד"א כותב באיזשהו מקום שה"נודע ביהודה" "שקל למטרפסיה", על כך שלגלג בתשובתו על אמירת לשם יחוד לפני קיום מצוה, בכך שנכשל בפסק שלו על גילוח בחול המועד [אינני מדייק בלשון אלא ברוח הדברים].
האם מישהו יודע את המקום שבו הוא כותב זאת ?
[אינני מתכוון לדבריו בשם הגדולים: "ואם בענין גלוח בחה"מ נטה קו..."].

ישר_דרך:

באסופת שירי ריה"ל או ר"ש ן' גבירול ראב"ע ודומיהם בודאי יש שירים רבים בנושא חתן וכלה.

ציטרון. עיין בספרו של פרופ' בניהו נר"ו תגחלת בחולו שלמועד (לא "של מועד"!), בדברי ד"ר משה שרגא סאמעט נר"ו. אולי תמצא שם מבוקשך.
לאחרונה צולם זה הספר בהחבא וחצי בגניבה בק"ק שבמדינת הים שלאמריקה. וד"ל.

על מצוות זה קלי ואנווהו.
אנסה לנסח דברי שוב. לדעתי אין כוונת המצווה דווקא לנוי חיצוני אלא לעשייתה באופן מושלם ומוהדר. ולדעתי אין לדקדק כלל מלשון נוי שהרי לפי פשוטו של מקרא הכוונה לייפות לקב"ה [רש"י ורשב"ם על אתר] וודאי אין הכוונה ח"ו ליופי חיצוני. מה גם שלשון נוי משמש אצל חז"ל בפירוש גם ככינוי לתקיון המעשים "פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו" [יומא פו א]
ומתוך כך אני סבור שאף שברוב הדברים מתקיימת המצווה בעשייתם יפים יותר. הרי שמיני מאכל אף שוודאי שיש [א]נשים המקפידים מאד בתיקוני מאכל וצורתם החיצונית, מ"מ דרגת חשיבותם נקבעת ע"פ ערבותם לחך. וכלשון הרמב"ם [סוף איסורי מזבח] "והוא הדין  לכל דבר שהוא לשם האל הטוב--שיהיה מן הנאה הטוב:  אם בנה בית תפילה, יהיה נאה מבית ישיבתו; האכיל רעב, יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו"
וכך נראה גם מדברי הכלבו שהוזכרו כאן שעשיית המצה מפת נקייה [מסולת] היא התנאות במצוות.

מן הסתם בספרות הלמדנית החדישה יש התייחסות לסוגיא זו ואני את אשר על לבי כתבתי.
_________________________________________

על ניסים לחנם
הביאו כאן מקור לכך שאין הקב"ה עושה ניסים שלא לצורך מדברי הגמרא בברכות [נח א] שאמר ההוא גברא לרב שילא וכי עביד קב"ה ניסא לשקרי? אולם יש להעיר כי זהו מקור מילולי בלבד שכן שם הכוונה שאין הקב"ה עושה ניסים לשקרנים ורמאים.
מקור נוסף שהובא מדברי הגמרא בשבת [נג ב] רצוני לדון בו מעט ואעתיק כאן לשון הגמרא
ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו אמר רב יוסף בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית אמר רב יהודה בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית אמר רב נחמן תדע דמתרחיש ניסא ולא אברו מזוני
וכתב רש"י זל"ש דמרחשי ניסא - מן השמים לכמה הצלות לנפשות אדם ולא איברו מזוני - ואין נס זה רגיל שיבראו מזונות לצדיקים בביתם שימצאו חיטין גדילין באוצרותיהן
והנה מגמרא זו עולה חידוש גדול שאין גדלות הנס נמדדת בשידוד מערכות הטבע אלא בביטול הגזירה עד שאמרו שקשה לשנות את גזירת מזונותיו של אדם יותר מלהציל נפשות. [והשווה תענית כה א אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני אמרי לקמיה כולי האי ואפשר] אבל איני מוצא רמז לכך שאין הקב"ה עושה ניסים בחנם

ונראה שמקור הפתגם הוא כפי שהביא צלצח מדברי הזוהר על אותו אחד שנשה לו נס כפול וניצל מן הנחש ומן הנפילה לתהום ושאלו רבי אבא מה מעשיו שכן נסים אלו לא נעשו לחנם. רב תודות ויהי מקורך ברוך.

______________________________________

על ספירת העומר בסדר ההגדה.
מעניין לציין מה שמצאתי בהגש"פ מסודר ע"פ מנהגי הגר"א עם פירוש המגיד מדובנא [וורשה תרי"ז] קודם לפיוט אחד מי יודע.[מעט מחוק והשלמתי מדעתי] 
"פה סידרו המדפיסים ברכת ספירת העומר. ועיין שו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סי' פג שגער ע"ז וכתב שנובע המנהג מספר [חמדת] הימים שלפ"ד הוא מספרי חיצונים ע"ש. אמנם לי נראה שנסדר פה רק כדי שלא ישכח לספור וצ"ע ועי' מו"ק סימן [תפט]" 

______________________________________
כמה תיקונים
הבאתי לעיל ציטוט מספר עמוד העבודה ונמשכתי בזה אחרי שמו הנפוץ והמקובל. אולם באמת שם הספר הוא יסוד האמונה ואילו עמוד העבודה הוא חלקו השני של ספרו כפי שמפרט המחבר בהקדמתו.

מכתבו של ר' אליהו לוין כנגד השינויים בנוסח ברכת האילנות התפרסם בעלון הלכה ומעשה [ולא הלכה למעשה]
ויעלו דברי גם לזכרון לאלו המקפדים לברך ברכה זו בחודש ניסן דווקא.