|
|
| נשלח ב-14/6/2009 16:35 |
 |
| |
לבנוני,
"היכן באמרי שמאי?! "
אכן בפרשת נשא. על הפסוק שהלווים ניתנו "לעבוד". יש שם באבן עזרא לשון קשה, שהלווים עבדו בשחיטה, משהו כזה. ועל זה הביא מהמהר"מ שלדעתו לא הותרו לשחוט וזה לא יסתדר עם האבן עזרא הנ"ל.
"מצינו בזוה"ק (נשא קכד, א) שישחט זר ולא הכהן".
אכן, נדמה לי שמביא גם את הזוהר הזה, כשהכוונה שעדיף שישחט ישראל ולא כהן.
שם באמרי שמאי כשמביא המהר"ם מרוטנבורג, כותב בהערה לעיין באמרי שמאי ח"א עמוד כלשהוא. עיינתי שם ולא כתוב שם כלום וכנראה טעות. לא הצלחתי למצוא איפה עוד זה מובא ומה מקורו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 16:42 |
|
| |
כשאני כותב "מקובלני", אין כוונתי להפוך את הדבר למקור מחייב, אף כשמחבר ספר כותב שהמנהג הוא עפ"י קבלה, הוא מעניק למנהג "קדושה".
בספר "מנהג ישראל תורה" הלכות שבת סימן רצב סעיף ו הוא כותב:
"המנהג להקפיד בשב"ק בשעת מנחה שלא לברךאת חבירו בברכת "שבת שלום", (גוט שבת), מטעם שמת משה רבינו באותה שעה, כמו שאין קובעים מדרש באותה שעה כנ"ל, והובא מנהג זה בספר מטעמים, ואם דבפוסקים לא נזכר מנהג זה, אבל מנהג ישראל תורה".
אני מכיר "מהדרים" שהם באבילות על מות משה רבינו כל שעות היום והלילה בכל השנה, והם נוהגים שלא לקבוע מדרש או לומר שלום בכל עת שהיא, מחשש שמשה רבינו לא מת בשבת.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 14/06/2009 16:44:29
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2009 16:57 |
|
| |
אמרי שמאי נמצא בח"א עמ' קכ"ט. ושם העתיק תשו' מהר"ם (דפוס ברלין סי' רי"ח). אבל באמת שגה בזה במחילה, דחידוש מהר"ם הוא דבזמן היתר הבמות שהותרה עבודה בזר לא הותרה ע"י לוי. (והיינו דהעבודה גם בבמה היא עבודת כהן אלא שהוכשרה בזר, ולוי אסור לעשות עבודת כהן), והוא בחריפותו הוציא מזה דגם שחיטה הכשירה בזר אסורה בלוי, והחילוק פשוט. דשחיטה כשירה בזר יסודו בכך שאין השחיטה עבודה. (או שהיא עבודה הכשירה בזר אבל לאו שם עבודת כהן עליה).
הקישו באוצר החכמה בשורת החיפוש: אבל-לוי-פסול. ותרוו נחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2009 11:38 |
|
| |
יישר כח היכיני.
אני חיפשתי בחלק א' דהיינו ספר בראשית בעמוד שם ולא מצאתי. אולי בהוצאה החדשה העמודים השתנו ?
באיזה פרשה זה מופיע בחלק א' ? על איזה פסוק ?
יישר כח
ולמי שאין את אוצר החכמה, אולי תגלה לנו מה עולה שם בחיפוש הנ"ל ?
תודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2009 12:40 |
|
| |
בעוד שמשמעות עולם בתנ"ך הוא "נצח"- זמן ארוך מאוד, הרי בלשון חז"ל משמעותו הוא "תבל".
למה השינוי?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/06/2009 12:42:02
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 01:05 |
|
| |
בלשון חז"ל משמש בשני הלשונות (מעולם לא היה אדם וכיו"ב).
בן יהודה כותב שעולם במשמעות "תבל" הוא גם בארמית (ובערבית), וא"כ אולי זו השפעתה של הארמית על לשון חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 02:05 |
|
| |
לבנוני
תודה.
<"בלשון חז"ל משמש בשני הלשונות (מעולם לא היה אדם וכיו"ב)">
כוונתי היתה להוסיף "בעיקר".
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 18:31 |
|
| |
מכיוון שאבי ירד ובן קינן הוא מהללאל, הרי סביר שמדובר בגוטלובר, לא?
תוקן על ידי מרחביה ב- 17/06/2009 18:28:55
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 18:47 |
|
| |
מרחביה
תודה.
אעביר את תשובתך למי ששאל אותי את השאלה, שהוא נינו של הרב שבסיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2009 18:58 |
|
| |
אוי וי, ככה מכשילים יהודים ברכילות...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2009 00:21 |
|
| |
הרב יצחק רייטפורט מחבר ספרים רבים וקונטרסים רבים עוד יותר.
בדוק בקטלוג הספריה הלאומית.
למד בישיבות חב"ד באירופה לפני המלחמה ואח"כ בניו יורק.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2009 22:17 |
|
| |
| מתפעל כתב: |  |
ידוע ששחיטה כשרה בזר. בפשטות, כולם כשרים לשחוט, כהן לוי וישראל.
אבל קראתי בספר (אמרי שמאי) שיש שיטה של מהר"מ מרוטנבורג, שהכוונה שחיטה כשרה בזר להוסיף ישראל אבל לוי אינו יכול לשחוט.
שיטה מחודשת מאד, השאלה היא, איפה יש כזה מהר"ם מרוטנבורג ?
מישהו שמע כדבר הזה ?
|
|
אחרי שכבר נתברר שד"ז לא יצא מפ"ק מהר"ם מעולם.
הרי לנו כתוב בכתובים ושנוי במדרשים וכו'.
דברי הימים ב פרק ל
(יז) כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לא הִתְקַדָּשׁוּ וְהַלְוִיִּם עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכל לא טָהוֹר לְהַקְדִּישׁ לַיקוָק:
במד"ר פרשת קורח:
אשר יחדו נמתיק סוד אהרן וקרח שניהן שוין, בבית אלהים נהלך ברגש זה שוחט ומקריב וזה זורק את הדם.
וכתב הרד"ל שם: שהלוים היו רגילים לשחוט ולהכין לפני הכהנים כמ"ש דברי הימים ב' ל' והלוים על שחיטת וגו' והכהנים זורקים את הדם מיד הלויים.
[הרד"ל בקוצר לשונו הבליע את הקושי שהעלה הרש"ש הרי הקרבה אינה כשירה בזר עד שמשום כך הגיה הספרים עי"ש. ולדידיה מקריב פירוש מכין. וע"ע הדרש והעיון שופטים מאמר קל"א שהביא מאבן עזרא ומרבותינו בעה"ת שכ' בפירוש דהלווים היו שוחטים]
|
|
|
|
|
