קבלתי מחבר:
הקטע הזה על הזאב מרבנו אפרים, כבר הבאתי אותו לפני כמה שנים בדף פ"ש שהייתי מלקט ומפיץ ב... עכשיו בדקתי שוב, כי היה נדמה לי שיש לו מקבילות, ונוכחתי שאין. וזה קצת משונה, כי בחוג הפרשנים האלה מאותה התקופה
באשכנז, מאות 14-12, יש פעמים הרבה דברים שחוזרים ומועתקים מזה אל זה וכד'.
אמנם המהדיר קלוגמאנן כלל את הקטע במהדורתו לפירוש ר"א, אבל לא ציין מקורו,
ואולי ראה כ"י של הקטע, ובכ"ז יש מקום לחשוד שהסתמך רק על דיווחו של החיד"א.
מהדיר זה גם הו"ל את פיר' ר"א מוורמייזא לתורה, אבל יש המפקפקים וסוברים
שהפירוש אינו של ר"א. גם גליס לא הביא את הקטע על הזאב בתוס' השלם שלו.
מהד' גד אינה בהישג ידי כרגע, אבל היא בד"כ מצומצמת יותר מהמהדורות המאוחרות לו.
בכל אופן, אצל פרשני אשכנז וצרפת אלה יש דברים מעניינים, וגם חריגים כמו בפי' ר"י החסיד
במהדורת לנגה שיש כמה פסוקים שלא משה כתבם, והדברים מתהדהדים היטב
בשו"ת איגרות משה, כידוע. והנה, כהכרת תודה למשלוחך, משהו "חייתי" אחר מאותה פרשה.
מט, יד: יששכר חמר גרם
ד"א בשעה שחותכים הדודאים מן הארץ כל השומע קולם מיד מת ולוקחים חמור זקן ומרעיבין אותו וחופרים סביבות הדודאים ובורחים האנשים מרחוק כדי שלא ישמעו הקול, והחמור בשעת רעבון מוציא הדודאים, וכששומע החמור הקול מיד מת, ולאחר זמן באים ומוצאים החמור מת והדודאים מושלכים בארץ, א"כ החמור גרם להביא הדודאים. <מושב זקנים>
תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/06/2009 13:25:21