אשכול חיפוש מקורות

שלום חברים,

חדש אנוכי כאן (היינו בפעילות, צופה ותיק אני), והיות ונצרך הייתי לחיפוש מקור, נוטל הייתי רשות מנו"ב להשתמש בניק שלה, והרי שאילתתי:
שמעתי פעם כי  יש דורשין את הפסוק באיכה "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" על תורה, לאמור: הרודף אחרי התורה בלימודה ועיונה בימי בין המצרים - זוכה ומשיגה.
אין אני יודע אם המקור הוא מדרש חז"ל, אמרה חסידית או שמוע'ס ליטאי נוקב.
אשמח לידיעות חו"ר הפורום דכאן, בתודה מראש

ישנה שאלה ידועה שעסק בה העיקרים והמהר"ל בכמה מקומות, והיא העדיפות של הדת הא-לוהית על הנימוסית.
זכור לי שהסבא מקלם [חכמה ומוסר] דן בשאלה זו
האם מישהו יכול למצוא לי את המיקום מדוייק?
תודה רבה

1) "הילד כמר פלוני" - מה פירוש כמר, ומה שרשה?

2) במראה הפנים על ירושלמי שבועות פרק ו בדיני גרמי מציין "עיין מ"ש בקונטרס אחרון סימן..." - איפה נדפס קונט"א זה?

תודה

גרשם שולם, במאמרו "חסידות אשכנז בימי הבינים", כותב על כתבי הרוקח:
רבים מן הכתבים הללו קיימים אך ורק בכתב יד, ועליהם העיד פעם חוקר יהודי נכבד שתקוותו היא שלא ייחלצו לעולם "מתהום הנשייה שהם ראויים לה".
האם ידוע מיהו אותו "חוקר יהודי נכבד"?

הודעה של *נענטר*

מאמר חז"ל שם (בן נח) חי לעולם
    

בקובץ ישורון האחרון שיצא לאור (ניסן תשס"ט) יש מאמר מהרב יצחק ישעיה ווייס (שפורסם כבר על בימה אחרת, קולמוס כמדומני) אודות סיפורים ואגדות הזויים שהשתרשו בציבור שמקורם במדרשי חז"ל. הוא מאריך להוקיע את אותם אגדות שחלקם אינם לרוח היהדות ומראה שמקור כמה מהם באגדות העמים ביניהם אגדות הנצרות והאסלאם. הרב וייס מאריך שם במיוחד על האגדה אודות יהושע בן נון שהיה בירושלים והרג את אביו שנבלע בדג ומראה שמקורו באגדה נוצרית, בנוסף הוא מביא את האגדה אודות שלמה המלך (אני כותב מזכרון ובקיצור ויתכן שאיני מדייק) שבמהלך מסעותיו ברחבי תבל מצא באחד המדבריות בתוך מערה זקן מופלג שעורו היה צפוד עליו שערותיו ארוכות וציפורניו מעוקלות וכו' לשאלת שלמה המלך מי הוא אמר לו הזקן אני שם בן נח סבך, הוא סיפר לו כי נכנס לגן עדן ואכל מעץ החיים ולכן למרות כל מאמציו אינו מצליח להיפטר מן העולם והוא שואל את נפשו למות. במהלך השיחה בירר אצלו הזקן על רעש גדול שנשמע בעולם כחמש מאות שנה קודם לכן ושלמה סיפר לו על מעמד הר סיני. בהמשך התפלל עליו שלמה וימות. הרב וייס מאריך לדחות גם מעשה זה המנוגד לנכתב במקרא ששם חי 600 שנה בלבד (ויעקב אבינו כבר למד בבית מדרשו של עבר אחרי פטירת שם), ודוחה את הראיה שרצו אחרים לומר שלא נכתב בתורה על שם "וימת", כי על כל העשרה דורות שנכתבו שם לא נאמר וימת.
הרב וייס מציין שיש איזכור לאגדה זו בספרות רבותינו והוא בספר אגרא דכלה להרה"ק מדינוב בפרשת נח שכותב: "שקיבלו רז"ל ששם הצדיק אכל מעץ החיים וחי לעולם ולא טעם טעם מיתה". והנה בביאור הצבי והצדק (להרב פנט מקוסון ב"ב) מביא מקורות המביאים את האגדה כפי שהובאה לעיל בשם מדרש מהספרים זכרון שמואל וילקוט ישר ומסיים בצ"ע על האגרא דכלה שכתב ששם חי לעולם דלא כבמקורות ההם ששלמה התפלל עליו ומת (ואף הביאו לקבורה בא"י).
והנה דבר זה כבר מוזכר בספר חסידי הקדום לאגרא דכלה, והוא "רב ייבי" לרבי יעקב יוסף מפולנאה בספרו על התורה פרשת נח, וז"ל: הנה אמרו רז"ל שם חי לעולם, הוא מרומז "חם יפת" ר"ת ח"י, נשאר מ' מן חם פ"ת מן יפת והוא מפת, ו' של "ואת יפת" הוא 'מופת'. היינו ששם חי עפ"י מופת ונס". רב ייב"י מוסיף עוד שזהו מופת על תחיית המתים שאז יחיו לעולם, וממשיך עוד יעוי"ש.
אשמח לקבל מקורות נוספים בענין. (מסתבר שרב ייב"י וכן הרה"ק מדינוב ראו דבר זה באחד מספרי הדרוש בשם רז"ל). 

הודעה של *יאיר 102*

נפוליאון ותשעה באב

כמדומני שאין צורך להציג את האגדה על נפוליאון שנקלע לבית כנסת בתשעה באב, שכבר פקע שמעה בכל הארץ.

אבל מה המקור? כמדומני שהוא מאוחר מאוד.

המוקדם ביותר שמצאתי הוא בספר הפרשיות, לרב כי טוב, פרשת שלח (במדבר א, עמ' שלב), ש"אומרים עליו על נפוליאון", שראה בי"כ בפריז וכו'. הספר יצא לראשונה בחוברות, ופרשת שלח יצאה תשל"ג.
אמנם מצאתי גם בספר ציון בית חיינו, הרב יואל שוורץ, ירושלים תש"מ, עמ' 65, בשם כרם פתחיה. ככל הנראה הכוונה לספר של הרב פתחיה מנקין (אביו של הרב נריה זצ"ל), חיפשתי מעט ולא מצאתיו שם.

שמא ידוע משהו לחכמי הפורום?

ידוע לי שישנה תשובה של הרב אלישב שנימק מדוע אין ללבוש את התכלת החדשה. היכן נדפסה תשובה זו והאם היא קיימת ברשת ?