אשכול חיפוש מקורות

א. וכמעשה באחד שהלך למדינת הים והניח אשתו מעוברת, והוא לא יודע, ובשביל המיתון לא הרגם.

ב. ולהיותו הצדיק הזה כהן גדול אחר עזרא, ואפשר שעלה גם הוא מהגולה, וכשישראל הם בגולה הרי כל העולם כאילו הוא חרב, כי קיום הבית הוא קיום העולם וחורבנו הוא חורבן העולם, והנה ידוע כי ג' דברים גרמו חורבן בית המקדש, הלא הם על עזבם את תורתו יתברך, ועל בטול הקרבנות כמו שאמרו בי"ז בתמוז בטלה העבודה, מפני אותו רשע שהיו יודע בחכמה יונית ואמר לאויבים שכל זמן שישראל היו מקריבים הקרבנות לא יהיו יכולין לכבוש את העיר וכו' כדאיתא בפרק הניזקין, ועל שלא היו גומלי חסד, אדרבה היו שופכי [דמים] כמים שהוא נגדיי אל הגמילות חסדים. ועל כן בא שמעון הצדיק והזהיר שלא יכשלו בעבירות האלו פן יגרמו שיחרב הבית פעם אחרת. וכן הוה, כי גם בפעם השניה על שלשה דברים אלו נחרב.

ג. ועל כן יחזקאל נאמר לו תמיד בן אדם הוא, לפי שהנבואה באה לו בחוץ לארץ שאוירה טמא.

ד. בן אדם הוא אותו שאינו שלם, כנודע מההפרש שבין אדם לבן אדם.

ה. מעשה בחכם אחד שעשה בית מזכוכית והיה דר בתוכה כדי שיראו תמיד כל העוברים ושבים מה שהוא עושה, ובזה לא יעשה לעולם דבר מגונה.

ו. עשה פעולות ומעשים טובים עד שיבא לך הרב המיוחד לכל אדם ואדם פרטי, כי כפי מעשיו כך מן השמים נותנים לו מלאך שמלמד לו סתרי תורה.

ז. אם אחד יחרפנו לא ישיב לו, שאם מה שאומר לו הוא אמת, מעשיו גרמו לו. ואם הוא שקר, מן השמים רוצים להטיב לו ממצות המחרף (*), ואל יהיה מאותם האומרים (*): כל בעל חי מרגיש, ואם האדם לא ירגיש הוא גרוע מבעל חי שאינו מדבר. וגם לא מהמון האומרים (*): הבזיון דבק בנפש, כי מאמרים אלו אינם מן התורה הקדושה, אלא מאמרים שלמדו מאותם שנתערבו בגוים שעושין עקר מכבוד הגוף, לא באלה חלק יעקב, אלא כמו שלימדה לנו תורתינו הקדושה להיות נעלבים ולא עולבים.

ח. ואפשר עוד לומר הרבה להם מצות. שלא היה צורך לכתבם, לפי שהשכל גוזר עליהם והן הן הנקראים משפטים, וכדי לזכותינו הכתיבם וצוה לנו עליהם, כדי לתת לנו בהם שכר, וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (קידושין לא, א), ואם עמד ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כמצווה ועושה.

ט. וזה דיוק אומרו אשר יעשה טוב, ואינו אומר אין צדיק שלא יחטא. וזו היא מוראת כל הצדיקים שאינם יראים מן המזיקים לפי שאין נמסר בידם אלא אותם שחוטאים במצות לא תעשה. ולכן יעקב אבינו לא נתיירא לעמוד יחידי מעבר לנהר יבוק וכן רבי שמעון בן חלפתא לילך יחידי בלילה לביתו . וכן אמר רב קטינא למלאך המות ענשיתו אעשה, כלומר והלא אין לכם רשות להזיק אלא לעוברים על מצות לא תעשה. אבל ביד הרשעים אפשר שימסר הצדיקים שביטל איזו מצוה ממצות עשה, כמו שנתיירא יעקב מעשו.

י. ודאשתמש בתגא חלף. אם יארע שימות בעתו שלא נתקיים בו מה שאמרו אבד שמיה, זה שמשתמש משמות הקדש, חלף, מתחלף ובא באיש אחר, וכתוב בספר החסידים (*) שחוזר ויהיה מכשף. – בספר החסידים הרגיל לא נמצא, אולי בספר חסידים הנדפס מכתב-יד פארמא.

יא. כי הנה לכל אדם יש מלאך אחד כפי בחינת נשמתו, כמו שאיתא בתיקונים תיקון י"ב (*), ואם יזכה ישלחוהו אליו ללמדו סתרי תורה, כמו שאמרו (*) שרבו של אברהם אשר שלחו לו היה יופיאל, ושל יצחק צדקיאל, ושל יעקב רפאל, ושל משה גבריאל, ושל אליהו מט"ט, ולכן אמר שיעשה מעשים ראויים שיבוא לו רבו. – בתיקונים שם לא מצאתי כלום מזה

יב. כמו שאמרו (במדבר רבה פי"ג, טו) שבעים פנים לתורה, ולכל פן ופן כמה דרכים, ואמרו (*) שהיא נדרשת עד ששים רבוא, לא ראי זה כראי זה.

לכאורה מקורו מפורש מדברי רב קטינא שהביא בהמשך (מנחות מא א) מהם עולה כי רק בעידנא דריתחא מענישים על ביטול עשה. אלא שבתוספות (שם ד"ה ענשיתו) כתה שה"מ במצווה שאין בה קום עשה כטלית שאין אדם חייב לקנות טלית ולהתחייב בציצית.
אבל הריטב"א (ר"ה טז ב ד"ה ואמר ר' יצחק) כתב שאף מי שאינו שומע קול שופר בראש השנה אין בי"ד של מעלה מענישים אותו אלא בעידנא דריתחא. עיי"ש. ואפשר שהמחבר ס"ל כדעתו.

תוקן על ידי התעוררי ב- 26/08/2010 02:35:24

תוקן על ידי התעוררי ב- 26/08/2010 02:26:54

"ומזה הענין הוא ודאשתמש בתגא חלף כלומר שאם יזכיר אדם זה השם באותיותיו לצורך עצמו יהיה חייב מיתה וכבר כתבו רבותי הצרפתים ז"ל שמעשה היה בתלמידי ר' יהודה חסידא ז"ל שהיה להם לעבור במקום סכנה והוא הזהירם שלא יעברו שם ולא שמעו ממנו ויצאו עליהם לסטים ונצולו מהם בהזכרת השם ואמר להם שאם לא יחזרו לאותו מקום הסכנה ולא יזכירו את השם שאין להם חלק לעולם הבא וחזרו שם ונהרגו ולא רצו להזכיר את השם ע"כ וזה היה משום הוגה את השם באותיותיו שאמרו בפ' חלק".

תוקן על ידי התעוררי ב- 26/08/2010 02:44:55