|
|
| נשלח ב-20/1/2009 05:07 |
 |
| |
זהו רבינו יונה, ברכות ב' ע"א מדפי הרי"ף ד"ה וחכמים, שדעתו שלכתחילה מצוות קריאת שמע בצאת הכוכבים ולא לאחר מכן, דרך אגב שם הספר הוא "תלמידי רבינו יונה" ולא "רבינו יונה".
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 21:55 |
|
| |
בינה יתירה לנשים
מה המקור למימרא זו?
באיזה אופן זה מתבטא?
איך זה תואם למאמר חז"ל "נשים דעתן קלות"?
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2009 22:15 |
|
| |
נדה מה ע"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 01:21 |
|
| |
אני מחפש את הלשון 'האדם מדיני בטבעו'
אודה למי שיציין לי היכן הוזכר
_________________
משל אומרים לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 01:56 |
|
| |
כתבתי פעם על זה, איני זוכר היכן, ואם זכרוני אינו בוגד בי האיזכור הראשון הוא ברמב"ם במורה הנבוכים פרק מ' בשם אריסטו בתורת המדינה ספר א פרק א
תוקן על ידי חייםלייבוש ב- 21/01/2009 2:31:24
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 02:35 |
|
| |
הרמב"ם הוא במוה"נ ח"ב מ', ומקורו בפוליטיקה לאריסטו א' 2.
[אמנם ר"י קאפח בהערותיו מצייין גם לאתיקה א ז, אולם במהדורת סטאנוב לא מצאתיו שם (ותרגום ליבס אינו תח"י כרגע).]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2009 09:59 |
|
| |
אם כבר דנים בזה.
בספר יפה תואר למהר"ש יפה ז"ל על בראשית רבה פרשה יז סימן יג דף קכ סוף ע"ב כתב וז"ל: "... האיש נוח להתפתות - להתרצות בכעסו, וכן אמר בפרק המפלת [נדה לא, ב] מפני מה האיש מקבל פיוס זה ממקום שנברא כו', וכן כתב החוקר שהאשה היא עומדת תמיד על דעת אחד ולא תשתנה, ולכן תפעל הטוב והרע לתכלית הקצוות".
מסתבר שהחוקר הוא אריסטו, אך היכן באו דבריו?
חיפשתי קצת בספר הפוליטיקה (הוא ספר המדינה) ולא מצאתי. אודה למסייעים.
אגב לגבי הסתירות בין המאמרים גבי נשים אם בינתן יתירה או דעתן קלה - עיין בספר אבות הראש ח"א (שאלוניקי תרכ"ב) על אדר"ן פ"א ה"ה ד"ה וראה זה חדש ובהשמטות לשם בסוף הספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 11:13 |
|
| |
מהיכן המנהג לומר מזמור שיר ליום השבת פעמיים
מהיכן המנהג לומר מזמור שיר ליום השבת פעמיים
 בערב שבת?
ראיתי את המנהג בק"ק אבוהב, בעיה"ק צפת"ו, (שהם כידוע, ספרדיים)
ושמעתי שגם באנטנוישול בפראג - הם שומרים על המנהג הנ"ל (והם אשכנזים, ייקים)
האם יש למישהו פתרון?
תודה!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 18:31 |
|
| |
הועבר מאשכול אחר:
הודעה של *אלייעזר*
ראה בשו"ת רשב"ן אה"ע סי' קב דברים נאים בזה. [ואינו תח"י כעת להביא דבריו]
____
הודעה של *שמחה_בונם*
אגדה ידועה
http://www.moreshet.co.il/web/drashot/drashot2.asp?id=6102
פעמיים מזמור לשבת
כאמור,
האגדה המפורסמת ביותר על בית הכנסת אלטנוישול היא אגדת הגולם מפראג. על פי
האגדה הרב ליוואי יצר את הגולם מחומר בשפת נהר הוולטה, בלילה אחד באביב
1580. מסופר כי נפח רוח חיים בגולם על ידי נוסחה שהכילה את השם המפורש.
לגולם ניתן השם יוסף והוא עבד כמשרת בביתו של הרב ליווא. הזמן היחיד בו
הוציא הרב את הפתק מפיו של הגולם היה בשבת, ואז נשאר הגולם ללא רוח חיים
כגוש חומר עד צאת השבת. ערב שבת אחד שכח המהר"ל להסיר את הפתק מפיו של
הגולם, ובשעת בין השמשות החל הגולם לצאת לרחובות פראג ולהשתולל מחוסר מעש.
הוא החריב את כל אשר בדרכו והטיל אימה על תושבי העיר. באותה שעה היה
המהר"ל בבית הכנסת. המהר"ל יצא מבית הכנסת לטפל בגולם המשתולל והצליח
להחזירו למקומו בעליית הגג, שם הוציא ממנו את רוח החיים והגולם התנפץ
לרסיסים. על פי האגדה, על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", והמתתו
בוצעה על ידי הוצאת האות א' כך שהכיתוב הפך להיות "מת". בסופו של דבר גוף
החומר של הגולם הושכב בעליית הגג של האלטנוישול, ונאסר על אנשים להיכנס
למקום.
עליית
הגג של בית הכנסת רוויית מסתורין בעקבות מעשיית הגולם. הגאון רבי יחזקאל
לנדא בעל ה"נודע ביהודה" הוציא איסור לעלות לעליית הגג הזו, ולפי האגדה עד
היום לא עלה לשם איש.
תושביה
של פראג, גם אלה שאינם יהודים, אינם מעיזים להתקרב לעליית הגג. בזמן
השלטון הנאצי, בשנת 1941, עלה לשם מושל צ'כיה הנאצי ריינהרד היידריך,
ונרצח זמן קצר אחרי המעשה. דמותו של הגולם חקוקה היטב במורשת התרבותית
והתודעתית של הצ'כים עד היום. אם תעצרו לשאול צ'כים שאינם יהודים העוברים
ושבים ליד בית הכנסת על דמותו של הגולם, תקבלו תשובות ברורות כאילו מדובר
בדבר מציאותי לחלוטין. יש גם כאלה החוששים שיחזור.
מנהגים
רבים מאפיינים את בית הכנסת אלטנוישול ואת התפילה בו. על קיר המערב בבית
הכנסת תלויה מסגרת אשר בתוכה מופיעים מנהגי המקום. בין המנהגים הידועים
והמוזרים של בית הכנסת קיים מנהג לומר בליל שבת את הפרק "מזמור שיר ליום
השבת" פעם אחר פעם, עם הפסקה קצרה באמצע. גם מנהג זה קשור לאגדת הגולם
מפראג. לפי המסופר, בעת שהשתולל הגולם היה המהר"ל בבית הכנסת, באמצע תפילת
מזמור שיר ליום השבת. כאשר שב המהר"ל לבית הכנסת, ציווה שיאמרו שוב "מזמור
שיר ליום השבת", כדי ללמד על כך שבין יציאתו וכניסתו לבית הכנסת השבת כמו
נעצרה מלכת. מאז ועד היום, בית הכנסת אלטנוישול הוא היחיד בעולם שאומרים בו "מזמור שיר ליום השבת" פעמיים.
___
הודעה של *צלצח*
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=389&pgnum=185
זו אכן תשובה מעניינת, ותודה לאליעזר [ומש"כ שם בשם מהר"ם שיק אודות
ספרי רמ"ד, לפום ריהטא לא משמע כן מדברי מהר"ם שיק עצמו המעיד על התנגדות
החת"ס לחומש של רמ"ד, ואכה"מ, ורשב"ן לאו בר סמכא הוא כידוע].
ולענן הנדון אין בה כל תשובה למלקור המנהג, אלא הפרכת דברי שי"ר [שגם
הוא לא מצא טעם למנהג אלא בבואו לדחות אגדת הגולם אמר שהוא מנהג ירושלים].
זכור לי שהטעם הוא כדלהלן: מלפני היו נהוג בק"ק פפראג בביהכ"נ הישנה
חדשה לערוך קבלת שבת בכלי שיר. משנמשכו עם כלי השיר עד שחשכה והגיעו לידי
איסור, ביטלו את הזמרה בכלי שיר בקבלת שבת. וכדי שלא לסתור לגמרי את המנהג
הישן, התקינו לערוך פעמיים קבלת שבת, פעם אחת בעוד היום גדול ובכלי שיר,
ושוב פעם סמוך לחשכה ללא כלי שיר. המנהג לבוא בעיצומו של יום לבית הכנסת
רק לצורך כלי השיר, לא שרד, ונשאר רק זכר לדבר - אמירת מזמור שיר פעמיים.
עוד זכור לי שמישהו ציין פעם לדברי מהר"ל אודות מזמור זה שכ' "שהוא
כפול", אבל ברור שכוונתו שהמזמור חוזר על עצמו כמעט בכל פסוק במילים
אחרות.
אודות עליית הגג בפראג אציין, כי הערל שיחי' הממונה לחזק בדקי ביהכ"נ
אלטנוי, עולה לעליית הגג כמה פעמים בשנה כדי לחזק בדקיו ולהחליף רעפים
שנבקעו. הוא עושה זאת בהסתר, כדי שלא להפריך את האגדה, שתיירות פראג
מתפרנסת הימנה, כאילו אין מי שמעיז לעלות הגגה. בשיחה פרטית הודה גם כי
עליית הגג ריקה לחלוטין. [ראוי להוסיף אפוא בספרי ה"הסטוריה" החרדיים, כי
הנאצים ימ"ש בבואם לעקור כל זכר יהודי כידוע, חיללו את שרידיו הק' של
הגולם והעבירום כנראה למרתפי הוטיקן, ורק בדרך נס לא הצליחו לנתץ את
ביהכנ"ס עצמו.]
___
הודעה של *נושא_ספרים*
על אמירת מזמור שיר ליום השבת פעמיים כתב מאיר בר אילן והפנה למקורות אלו:
י"י הכהן, 'סדר קבלת שבת ופזמון "לכה דודי" במנהגי ישראל', ספר אדם-נח בראון, ירושלים תש"ל, עמ' שכא-שנז (במיוחד: שנג ואילך).
ד' שפרבר, מנהגי ישראל, א, ירושלים תשמ"ט, עמ' טו הע' 11.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 02:31 |
|
| |
בנוסף על הערתו בחלק א האריך פרופ' ד. שפרבר בשאלת מקור המנהג בספרו "מנהגי ישראל" ח"ד, שם הקדיש לכך פרק שלם (עמודים א-ז), שמסקנתו היא: מוצאו של המנהג הוא קבלי ומארץ ישראל, והוא הועבר משום מה רק לפראג.
מאמרו של פרופ' מאיר בר אילן מופיע כאן:
http://faculty.biu.ac.il/~testsm/golem.html
לענין "מזמור שיר ליום השבת", ראה (אם תוכל לקרוא את הנאמר שם ), בהערה 5
_____________
עזריאל
בינה אינה דעת ואף לא חכמה, שאל כל חב"די והוא יסביר לך את ההבדל.
____________
שמחה בונם
האגדה הועברה במסורת ע"י צאצאי הגולם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/01/2009 3:03:38
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 11:11 |
|
| |
הודעה של *קא_משמע_לן*
מה נקרא 'חילוני' 'חפשי'?
ידידי שי' ציטט לי 'ווארט' יפה שכתוב באיזשהו מקום. "למה נקרא חילוני חפשי? כיון שהוא תמיד מחפש ועוסק בגילוי כתבי-יד".
ויש
בזה עקיצה נגד העוסקים בחכמת ישראל שהתעסקו בפרסומי כתבי-יד עתיקים, והיה
ביניהם מי שהשתמש בזה לשם ניגוח המסורת, כאילו שהספרים שבידינו לא מדויקים
וחסרים וכו'.
האם מישהו יודע איפה מופיע הווארט הזה בדפוס?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 13:17 |
|
| |
| אלייעזר כתב: |  | במכלול הפתגמים והמאמרים [משה סבר] מציינים את מקור הפתגם מן המדרש שמואל ומסדר זמנים.
אלא שאני מסופק אם הכותב ראה את הפתגם במקורו בסדר זמנים שכן הוא מציין שם לדברי י"ל דוקעס ב"המגיד" [יא כסלו תרך] ומדבריו שם נראה שה"המון" בלשונו של רבי סעדיה מכוון לאדם ששמו ר' משה המון.
|
|
א. [ בקוראי הודעה זו השתוממתי מיהו משה זה שזכה לשבחים אלו. השבת נתקלתי באיזכורים אגביים שלו אצל רבי מנשה בן ישראל בספריו מקווה ישראל ותשועת ישראל (נדפס בתוך מנחם דורמן, מנשה בן ישראל, הוצ' הקיבוץ המאוחד תשמ"ט), ומדברי העורך בהערותיו עולה הביוגרפיה דלהלן: משה המון- רופא וחצרן. 1490 - 1554 בקירוב. שימש את השולטנים סלים ה1 וסוליימן המפואר. במישרה זו ירש את מקום אביו, יוסף המון, מיוצאי ספרד שהיה רופא השולטן באיאסיד. לעת צורך הפעיל משה המון את השפעתו בחצר השולטן לטובת בני עמו באימפריה העות'מנית. לפי בקשתו הוחק חוק שאין לדון בעלילת דם אלא לפני הדיוואן המלכותי, להוציא את בתי המשפט הרגילים. בתמיכתו תורגמה התורה ללשון פרס והוצאה לאור יחד עם תרגומו הערבי של רס"ג. ]
ב. מה טעם נתעלמו כל חכמי המקום מהעובדה הפשוטה שהמימרה הנידונה הינה בסה"כ תרגומו של ההיגד הלטיני העתיק vox populi vox dei ? ג. לכאורה שימושה של המליצה אצל לונגו מלמד על כך שהתרגום הזה היה רווח עוד לפניו, שאם לא כן אין טעם לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 15:54 |
|
| |
תודות למרחביה שזכר קדומים והחיה נרדמים ועוררני לשוב ולהתיחס לשאלת מקור הפתגם הנ"ל.
לצערי איני קורא שפת לע"ז. אך האם ההנחה השלישית* לא נסתרת מההשערה השניה** היינו שלונגו השתמש בתרגום המליצה כלשון נופלת על לשון?
אלא שבלא זה קשה לומר שמקור הפתגם הוא ממליצת לונגו שכן אין זה סביר שבמשך פחות ממאה שנה יהפכו את מליצתו לפתגם בעל משמעות שונה
______________________________
*<' שימושה של המליצה אצל לונגו מלמד על כך שהתרגום הזה היה רווח עוד לפניו'>
** <'המימרה הנידונה הינה בסה"כ תרגומו של היגד לטיני עתיק'>
אודה למזכירי בליסטרא וncd10 שהעידו על קיום ספר הזמנים איזביצייא. אלא שאני חיפשתי את ספרו של ר"ס לונגו הקדום לו בהרבה, ושמו סדר הזמנים וכפי שתיקן פופלארי ותשו"ח לו [גם שם זה שימש ברבות העתים למחבר אחר ה"ה ר"א חבר]
עוד בענין. הודעיני חכ"א כי רי"ל זלוטניק [אבידע] כתב מאמר ב"נרות שבת" אודות מקור פתגם זה, לצערי לא מצאתי מקומו. אותו חכם הוסיף בטובו לעדכנני שבאחד מחוברות "ידע עם" נעשתה ביבליוגרפיה למאמריו של זלוטניק וודאי ניתן יהיה למצוא על פיה את המאמר המבוקש. לצערו לא זכר באיזו חוברת והפניני ללקסיכון של קרסל.
אלא שתח"י אין לא את זה ולא את זה ואחלה פני הקוראים אם תשיג ידם למצוא את המאמר המבוקש אל ימנעהו.
בנוגע לדברי רשב"ן שהזכרתי אודות הקשר בין אגדת הגולם למנהג העיר פראג לכפול מזמור שיר. כוונתי הייתה בעיקר למה שמעיד שלא שמע על מנהג ירושלמי כזה ודרך גררא להפנות לטעותו המשעשעת כאילו החכ"צ שמע על הגולם של ר' יודל רוזנברג. [בעיקר דבריו שם על יחס החת"ס למנדלסון אכ"מ ונתפרשו במקו"א. אך מסופקני אם רשב"ן מהימן פחות מרעי"ש]
וכעת נפשי בשאלתי ועימי בקשתי. מה מקור המנהג שבשעת ההבדלה בני הבית אומרים בקול את הפסוק ליהודים היתה אורה וכו' ויש מוספים לומר אף את הפסוק ושאבתם מים בששון וכו'.
[אציין שהרב אביגדור ברגר במאמרו "סדר ומנהגי הבדלה" (זכור לאברהם תשנז-ח עמ' תכג) מביא שכך המנהג בלי ציון מקור. רי"ש שפיצר בהערתו למנהגי מהרי"ל (מכון ירושלים. סוף הלכות שבת עמ' רכד) מדייק את לשוןה מהרי"ל ."נוהגים לומר בניגון כשעומדין להבדיל. הנה אל ישועתי וכו' ואותו המבדיל מתחיל ואומר ליהודים היתה אורה" כי המנהג היה שאת הפסוקים הראשונים הי אומרים בני הבית כולם אלא שאף הוא לא מצא מקור למנהג כזה].
תוקן על ידי אלייעזר ב- 25/01/2009 16:33:27
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 16:52 |
|
| |
[כמדומה שלא הבנתני. להבנתי, אחד מהתנאים הנחוצים למליצה כזו -של דו משמעות- הוא שהיא תתבסס על משפט ידוע וקיים. אם הביטוי קול-המון לא היה רווח באותה עת, לא היה אדם מסוגל להנות במבט ראשון מההברקה בחידוש.
אגב, נוכחתי לראות שלחינם טרחתי אצל ויקי האנגלית, שעה שהדבר מבואר גם באחותה הקטנה והעברית.]
תוקן על ידי מרחביה ב- 25/01/2009 16:55:27
|
|
|
|
| נשלח ב-27/1/2009 20:44 |
|
| |
הודעה של *מטוס_קרב*
נכנס יין יצא סוד (חת"ס)
שמעתי לאחרונה מעשה נפלא מתקופת החת"ס, ואני זקוק למקור הדברים.
עיקר הסיפור עוסק בהולדתו של הרב ברוך מרדכי (זינגרביץ) כמדומה, אביו
כנראה היה בעל מפעל זכוכית בהונגריה. ובברית המילה שלו (שהיתה בפורים)
החת"ס היה המוהל והכניס יין בפיו ואמר 'נכנס יין יצא סוד', מכאן הסיפור
מתגלגל בהרחבה וסוף מעשה הוא שהיה הנ"ל צדיק נסתר ונתגלה בגיל 70 בסעודת
פורים לאחר ששתה יין רב, ולאחמ"כ השיב נשמתו לבוראו.
אשמח לדעת היכן מופיע מעשה זה.
תודה רבה.
|
|
|
|
|
