|
|
| נשלח ב-8/6/2008 11:39 |
 |
| |
ווטו
מדוע אתה חושב שאתה מייצג את רצון הווה (מילה מחודשת כשלעצמה) יותר מהרבניות הרפורמיות הכותבות עמנו בפורום?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2008 12:02 |
|
| |
בעל
נא לדייק רבה- ולא רבנית. אני כבר למדתי את זה.
ווטו
ואולי יתברר בעוד מאה וחמישים שנה. כמו אצל דוד, שהרפומים של היום הם בעצם צודקים, כמו הרפומים בתקופת בית שני = הפרושים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2008 12:07 |
|
| |
בע"ב,
איני חושב שאני מייצג את רצון הווה יותר מאשר כל אדם הטוען את טענותיו לפי מיטב יכולתו ו/או רצונו שבכך הוא מבטא: "כך נראה לי הווה", יהיה זה אתה או הרבות הרפורמיות.
באשר לנקודת הרפורמה כבר הבהרתי בהודעות הקודמות [ובאשכול מיוחד על האסכולות התורניות] שיש הבדל בין הדינאמיות ההלכתית הבאה מתוך מסורת התורה ושיפור דרכי לימודה הצועדת דור דור מימות עולם בקצבים שונים, לבין נתק מהמסורת מכל סיבה שהיא בו דוגלת הזרם הרפורמי. לכן אין בערבוב הדינאמיקה המסורתית עם הנתק הרפורמי ע"י כינוי עויין [כאשר הוא בא מכיוון האורתודוכסיה] אלא סוג של טרור שאין מקומו בדיון "אד אובג'קטום" ולא "אד הומינם" הראוי למקום הזה.
[המלה הווה אינה מחודשת. היא מופיע בכל התורה עם י' בראשה שנשמטת כאן מחמת חשש הלכתי כנהוג ע"פ המסורת. כן היא מופיעה בלי הי' בספר התניא וכבר נשאלה שאלה זו מהג'ינגית וניתנה התשובה. אלינק כשאמצא אם לא יקדימוני. וכעת מצאתי ש"קדושת ההוויה" נמצאת גם בדבריך!*]
ירוח"ש,
כאמור, אין כאן דיון של מי צודק בפרספקטיבה האוניברסלית, אלא בדינאמיות של התורה.
_____________
* תגובת בעלבעמיו ע"ז ברשותו: "לפעמים אני מפתיע את עצמי"
תוקן על ידי עצכח ב- 29/10/2008 11:07:25
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2008 12:27 |
|
| |
ווטו
אתה כותב
שיש הבדל בין הדינאמיות ההלכתית הבאה מתוך מסורת התורה ושיפור דרכי לימודה הצועדת דור דור מימות עולם בקצבים שונים
אתה לא חושב שבדיוק את הדברים היפים הללו כתבו בזמנו הרבנים של פלוני אלמוני, או הבייתוסים?
הרי אתה יודע בדיוק שאם לא היו משתמשים הרפורמים -בזמן שאול- בחרב שלופה בבית המדרש. דוד המלך לא היה מלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2008 12:46 |
|
| |
ירוח"ש,
אני מאמין שבימינו מתקרבים למצב שעוצמת החשיבה מתגברת על עוצמת החרב [כולל חרב הפיפיות עליה אמר החכם "החיים והמוות ביד הלשון"], אם החשיבה נעשית ברצינות וללא עצירה והלא ע"ז יאמרו המושלים: עצור לחשוב ואל תעצור מלחשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2008 11:24 |
|
| |
בעל בעמיו
ראשית מניין אתה יודע שזה הפשט.
אולי הפשט (וזה לדעתי הפשט האמיתי) ששם המשפחה שלו (ובאותו זמן ששם המשפחה היה "בן..." כלומר על שם האבה) יהיה על שם המת.
ואולי בכלל הכוונה שצריך לעשות טקס, ובו הבן יקום ויאמר דברים לזכר המת.
ואולי הכוונה שצריך לקרוא לבן "יקום" לזכר המת.
ואם תעיין באבן עזרא תראה שהוא שילב את הפשט שלך עם הפשט של חז"ל.
כך שזה לא כ"כ קשה. גם צריך לזכור שפשט לחוד ודרש לחוד, והדרש נלמד לפעמים מ"רוח הדברים" וכד'.כמו שגם הראיתי בשור תם, מה אפשר ללמוד מרוח הדברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2008 11:49 |
|
| |
ווטו
"אני מאמין שבימינו מתקרבים למצב שעוצמת החשיבה מתגברת על עוצמת החרב
"
הלו, זה בני ברק כאן?
מיכה
לו יהי כדבריך, עדיין דרשת חז"ל על ירושה אינה הפשט.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 01:58 |
|
| |
בע"ב,
על מקור "הצהרתי" שלא תיתכן סתירה בין תורה לד"א אנו מתווכחים כבר שנים. מי שדי לו להאמין בשלימות רק במה שסיפרו לו מחנכיו וסובביו גם בלי לזהות את בסיס הדברים, יוכל לסבול סתירה כזו. אך מי שלא די לו בזה, איך יקבל תורה אם לא שמזהה בה ערך עצמי? ולמי שהערך היחיד המזוהה לו כרצון הווה הוא להיות אדם הראוי לשמו המנצל ומיישם את מלוא יכלתו להשתלב בצבאות הווה עלי אדמה הרי רק יקבל תורה שמוצא בה פירוש לדרכי הערך הזה והמטילה משמעת לשם כך. ממילא מובן למה צריך תורה; כמו שכל המכיר שעליו לרדת במשקל לא ירד ללא נקיטת דרך המטילה עליו את משמעת דרכי הדיאטה. אך כפי שכתב ירמיהו הנביא המובא ברמב"ן בראשית ונצבים, הייחול הוא ל"תורתי בקרבם" שלא יהיה צורך בתורה חיצונית.
בדיוק דפדפתי בספר המלקט דברי החזו"א [יסודות נאמנים] כדי להשיב בהמשך לחס"ד ונקלעתי לדברים בהקשר הנוכחי וז"ל [בקו"א ח"ב מכ' ט"ו]: וחובתנו לשמש בשכלנו עד כמה שידנו מגעת ולבקש את היותר מוכרע לפי שיקול דעתנו. ואין אדם רשאי לומר קבלו דעתי, אבל אנו לעצמנו אנו משועבדים לחלק הניתן לנו. עכ"ל
לגבי ההבדל בין הרפורמות הוא שכאמור ה"רפורמה" במגילת רות היא המקבלת את סמכות התורה בטענה שכוונת נותן התורה היא נצחית בהדרכת האדם אלא שעלינו ללמוד ולהשכיל איך לפרשה. ואילו הרפורמה הכללית אינה מקבלת את סמכות התורה בטענה שכוונת נותן התורה מוטלת בספק ועכ"פ איננה נצחית. וע"ע במ"ש לך שם [ועל תגובת אמשלום לטענתי על הרפורמה הכללית].
חס"ד,
אם כי יש למצוא בחזו"א את רוח הדברים בכ"מ [ואולי ישתפנו חברנו אידך_גיסא במקורות לרוב] אך עיקרי הדברים בצורה מפורשת נמצאים בחז"א על הרמב"ם הל' ממרים ובקו"א ח"ב כ"ד והנה ציטוטים: "אבל האמת בזה שדור אחר המשנה ראו את מיעוט הלבבות נגד בעלי המשנה וידעו לבטח שהאמת לעולם עם הראשונים.. וכל הסכמותיהם היה בהשגחת הבורא יתברך ובהופעת רוח הקודש וכבר הסכים הקב"ה על ידן... מש"כ מרן [ר' יוסף קארו] שקבלו כן (עי' כ"מ רפ"ב מממרים) לא טובה וחסד עשו עם הראשונים ז"ל אלא האמת חייב אותם... ועלינו חלקנו רק במה שנזכר בדברי האמוראים והי' הדבר מקובל על ידם..."
זה מתאים עם שפירש כפשוטו את הירו' פ"ק דכתובות שבנמלכו בי"ד לעבר בתוליה חוזרין [חז"א או"ח סי' ל"ט]. ולפ"ז ל"ק מזה שחכמים חזרו בהם כי מן השמים הביאו אותם לחזור בהם והיכן שלא חזרו בהם הרי שכך רצון ה' שיהיה כדבריהם כמ"ש החז"א לגבי טריפות שהקב"ה רצה שייקבע לפי הטריפות בזמניהם כמובא להלן.
אך ישנה דרך אמצעית במה שקיבלו דברי הראשונים אמנם לא כ"טובה וחסד" אבל גם לא כי לא תיתכן טעות, אלא כהכרח לשמירת המערכת שלא תקרוס כמו שהסביר בטוטו"ד ידידנו אפכאמסתברא באשכול ראשונים כמלאכים וכפי שנידון באשכולות "אלו ואלו" ועל תנורו של עכנאי. [אינני מביא לינקים כי כיום יימצאו האשכולות בחיפוש קל בדף הראשי].
מצד שני דומני כי מצאתי בד' החז"א כאידך גיסא [וכמו שטען ר"ג] שאנו מקבלים את סמכותם לא בגין אי טעותם אלא בגין שמירת המערכת ולפ"ז דבריו ש"האמת מחייבת" היינו האמת של הצורך בקבלת מרותם וכמו שכתב הרמב"ם במו"נ שיש אמונות הכרחיות וכפי שדובר בסדרה א' במשנת הרש"ר הירש. כן הוא לכאורה בדבריו ביו"ד ה' ג' ויבמות נ"ז ג' בנושא טריפות הבהמה שלמרות שבזמנינו חיה הבהמה מהמחלות הנזכרות בתלמוד וא"כ לכאורה אינן בקריטריון הטריפות, ההלכה היא עבורנו שהן טריפות כי "נמסר לחכמים לקבוע הטריפות ע"פ רוח קדשם שהופיע עליהם, והנה היה צריך להקבע בב' האלפים תורה [ההדגשה שלי]... ואין לנו תורה חדשה אחריהם והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו ית' בזמן ההוא". משמע שכן היא מערכת התורה שעליה להיחתם בחתימת התלמוד ולכן היה על הטריפות להיקבע כזמן ההוא ולא כי כך הוא מעיקר הדין. אם כי יש לדחוק שכוונתו שמעיקר הדין היה על הבהמות האלה להיות טריפות גם אם אינן מתות מסיבה שידע הבורא וסיבב שכך ייקבע ע"י חתימת התלמוד אך מהיכי תיתי לחדש עד כדי כך.
והנה עוד על האיזון בין קבלת הסמכות בגין שמירת המערכת ולא בגין אי טעות, לבין אי זלזול במערכת.
תוקן על ידי עצכח ב- 29/10/2008 11:29:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2009 21:20 |
|
| |
הוקפץ לעיון
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2009 10:55 |
|
| |
כמה הערות, 1. השימוש במושג "אמונה" בהקשר הזה לדעתי לא מדויק ואולי מוטעה מעיקרו. אפשר לקרוא לזה מחשבה, או השקפת עולם ובעוד שמות, אמונה זה ענין שבלב וממילא לימוד שכלי יכול רק לבסס אותו אך לא ללמד אותו. 2.להבנתי חלק עקרוני מלימוד מחשבה מיוסד על הבנת דברי חכמים בהלכה ובאגדה, אם אינך יודע הלכות שבת לא תוכל להבין את היסודות המחשבתיים עליהם השבת מושתתת, וכן אם לא למדת עניני יבמות , גיטין וקידושין, לא תוכל להבין את היסודות המחשבתיים שמאחרי תפיסת האישות בהלכה ועוד כהנה וכהנה. ממילא לימוד מחשבה כזה יוכל להביא לסילופים ותפיסות מחשבתיות שכלל לא עולות בקנה אחד עם מחשבת התורה. (כשזה מגיע לנקודות קצה זה עלול להגיע לידי "גילוי פנים בתורה שלא כהלכה" חלילה) 3. ממילא ברור שלימוד גמרא והלכה מבלי להשתדל ולהבין את היסודות המחשבתיים שמאחריהם, פגום אף הוא , באשר הוא מותיר את ההלכה בחשיכה של דעות מוטעות וכוזבות וכיו"ב. 4. דומני שהיסוד להבנת הענין מצוי בהבנת שתי מימרות תלמודיות מפורסמות : 1. משחרב בית המקדש אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. משמעות הדבר היא שהחורבן צמצם את מקומו של הקב"ה לחייו של האדם הפרטי שהולך בדרך התורה, כלומר אם אין פרט שמקיים את ההלכה, אין מקום להקב"ה בעולמו לכאורה (?) , מצד שני ברור שזה מצב של חורבן, שיש לשאוף ולצפות לשינויו, וזהו דבר שאדם נשאל עליו בשעת הדין ציפית לישועה. 2. גדול תלמוד שמביא לידי מעשה משמעות הדבר היא שלתלמוד יש ערך בפני עצמו, באשר הוא מברר את המחשבה הנכונה בענינים שונים, וממילא מביא את המעשים למדריגה הראויה להם, ממילא תלמוד שאינו כזה, אינו גדול כ"כ, ופשוט. (הניסוחים לא תמיד מדוייקים עד הסוף, נא להשתדל להבין את הרעיונות שעומדים מאחריהם, לפני שמבקרים, בתודה מראש)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2009 12:32 |
|
| |
שלום
איש ציפור
האם אתה יכול לאפיין את הבנתך ביסודות המחשבתיים הללו. פילוסופים, פסיכולוגים, תיאולוגים, מוסריים, אחר?
מכיוון שהאשכול נפתח בשאלותיי אסייג מעט, שכיום, לגבי מה ששאלתי אני כבר מוצא את עצמי פחות או יותר, (לפי הבנתי כרגע זה די קרוב למה שאתה כותב) ולכן ראה את דברי כבאים מן החוץ.
אם אתה מבין זאת כחובה על כולם, קשה לי לקבל זאת. משום שנראה לי שזוהי חובה שלא שייך להטיל על כולם, אלא רק על מי שמסוגל, והוא יסביר את המסקנות למי שלא מסוגל. אך לפ"ז קשה לראות זאת כחובת תלמוד התורה המוטלת על כולם, אלא רק מי שנשאו ליבו וכו'. והשאלה באיזה לימוד אדם מחויב, בעינה עומדת.
מעבר לכך, חלק מהטענה שלך לחשיבות והכרחיות הדבר זה, שלולא זאת, יוכלו להגיע לסילופים בהבנת היסודות המחשבתיים של הלכות התורה. שלדעתי זהו וודאי דבר חשוב מאוד, אך האם לא חשוב יותר, לא להגיע לסילופים באמונה בהשם וכד'. שמריבוי האשכולות העמוקים בנושא הזה, ניתן לעמוד על הנפח שזה יכול לתפוס בחייו של כל יהודי מן המניין.
בסוף כתבת "שלתלמוד יש ערך בפני עצמו, באשר הוא מברר את המחשבה הנכונה בענינים שונים, וממילא מביא את המעשים למדריגה הראויה להם".
ומשמע, שכל התוספת זה ההבנה השונה באותם מעשים. ומדוע לא תראה בזה גם תוספת למעשים שונים, שכן אם אנו באמת רואים את היסודות הללו כיסודות המחשבתיים של אותם ההלכות. מדוע לא לדמות על ידם מילתא למילתא בדבר חדש, וא"כ יש נפק"מ למעשה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2009 13:58 |
|
| |
שו"ת, 1. לדעתי הגדרתית לא נכון לאפיין חכמה ועולם מחשבה, באשר חכמה עניננה לאפיין את המציאות , ממילא אם מנסים לאפיין אותה הופכים אותה לאובייקט שהוא בעצם חלק מהמציאות המחשבתית ועי"ז פוגעים במהותה. 2. חובה על כולם ללמוד תורה, עד איזה עומק ומדריגה ובאיזה תחום בתורה , כל אחד כפי יכולתו ואופיו . דומני שהסטנדרט הוא ידיעת המקרא (לפחות חמשה חומשי תורה) ורצוי גם ככל הניתן משנה, והלכות. (לפחות אלו שנוגעים לחיי היום יום, דהיינו אורח חיים) 3. השאלה היא איך אפשר להגיע להשגת האמונה הנכונה בהשם וכו', להבנתי הבנת התורה (ככל הניתן) היא הדרך המרכזית, ואולי היחידה, באשר אמונה דרך פילוסופיה עלולה ללקות בהפיכת הקב"ה חלק מהמציאות ובדומה למה שטענתי בסעיף אחד לגבי החכמה , אך ביתר שאת עשרות מונים. 4. אני לא בטוח שהבנתי נכון את דבריך, אבל אם כוונתך שע"י לימוד ודימוי מילתא למילתא ניתן וראוי (!) להרחיב את המסגרות המוגדות של ההלכה והתורה, הרי שאני ודאי מסכים לענ"ד זה חלק מרכזי מלימוד תורה שבע"פ, היכולת להכיל את חכמת התורה ו"לכבוש" באמצעותה עוד ועוד חלקים מהמציאות. מקוה שעניתי לך כיאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2009 19:31 |
|
| |
אישציפור
1. א. כתבת שצריך ללמוד את התורה בדרך אחרת שאתה קורה לה "לעמוד על היסודות המחשבתיים של התורה" אתה יודע כמה דרכים מתיימרות לענות על ההגדרה "היסודות המחשבתיים של התורה"?! יש לך דרך לגרום לי להבין על מה אתה מדבר, דוגמא לא תספיק, אתה צריך לספק כלים שיהא ניתן להשתמש בהם בכל התורה כולה.
ב. מדוע זה שאתה קורא לזה, היסודות המחשבתיים של התורה לא מאפיין ופוגע במהות. הרי וודאי ההגדרה 1. יסוד. 2. מחשבתי. היא הגדרה מצמצמת ביחס ללא מוגדר.
ג. האם ללמוד בדרך הזאת זה לא פוגם במהותה שהרי כל הבנה אצל האדם תצמצם את ההבנה המלאה המופשטת והאובייקטיבית. שמא תאמר הרי כל הרעיון שזה ילמד ואין דרך אחרת הכשר מצווה, עת לעשות להשם. א"כ גם לאפיין זה חלק מהצורך.
ד. מדוע זה שחכמה עניינה לאפיין את המציאות, גורם לזה שכאשר היא תהפוך לחלק מהמציאות תפגם מהותה.
ה. מדוע אתה מגדיר שעולם מחשבה זה משהו מחוץ למציאות, מדוע לא לומר שכל העניין של עולם המחשבה זה שיחשבו אותו במציאות.
אשמח אם תענה על א', כל השאר זה יותר תמיהות מאשר שאלות.
3. אינני יודע מה אתה מבין במילים הבנת התורה, אך לפי הבנתי, להבין את היסודות המחשבתיים עליהם השבת מושתתת, לא עוזר להימנע מהגשמת השם. ולגבי מה שכתבת "באשר אמונה דרך פילוסופיה עלולה ללקות בהפיכת הקב"ה חלק מהמציאות וכו'", נתאר זאת כך, במקרה שאני דברתי אין מטרת הפילוסופיה לגרום לאדם להאמין, האמונה קיימת קודם. אלא שהאמונה מעורפלת, האדם מאמין שיש משהו מעליו, והרבה פעמים כשהוא חושב על זה יותר, הוא הופך את השם לחלק מהמציאות (מגשים וכד'). ולזה באה הפילוסופיה (כהגדרתך) ומונעת את הפיכת השם לחלק מהמציאות. כלומר לא אמונה דרך פילוסופיה, אלא מניעת חוסר אמונה ע"י פילוסופיה.
כמובן כל הטענה שזה יהא עיסוק מרכזי מבוסס על הסכמה עם סעיף 2 שלך.
4. אם ככה אתה מבין את ההכרעה לאסור שימוש במיקרוגל בשבת, אז הבנת נכון.
פשוט מדבריך משמע שיש מסגרות מוגדרות של ההלכה והתורה שחלות רק על דברים מסוימים, אם הם יחולו על דברים נוספים, תלוי בנו. אך להבנתי כעת, זה לא תלוי בנו. מה שתלוי בנו זה הידיעה אם המסגרות חלות או אינן חלות. והדרך לדעת אם הם חלות או לא, יכולה להיעשות ע"י הבנת היסודות המחשבתיים. וכמש"כ מושג זה צריך בירור, שכן הרבה שיטות טוענות לבעלות על הגדרה זו.
יותר משהפרה רוצה להניק העגל רוצה לינק...
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2009 16:30 |
|
| |
טוב, 1. לא דיברתי על יסודות מחשבתיים של התורה באופן כללי, כי להערתי אין כאלו מובהקים, אלא על יסודות מחשבתיים של הלכות מסוימות, כמו תפיסת האישות של התורה , מקומה של השבת ועוד. כלי אחד לכל התורה הוא מתכון ברור לסילוף ולאבק (או יותר) ע"ז לענ"ד. "לא בשמים היא" התורה ניתנה לארץ לבני אדם, בדיוק כדי שהם (בשלב ראשון רק החכמים ולעתיד בע"ה כל אדם כפי מדרגתו) יחשפו את ההתאמות של דרכיה למציאות כפי המקום הזמן וההקשר המציאותי שלהם כבני אדם, ושל ההלכות בתוך המארג הכללי של התורה. 3. כי השבת מתייחסת למציאויות מוגדרות בעוה"ז , ולקשר בין העולם הזה לבורא ו/או לרצונו , ואילו פילוסופיה מתיימרת לעסוק בבורא עצמו ובמובן מה להגדיר אותו, ואילו להבנתי עיקר מציאות הבורא היא שאין הוא מוגדר, אלא מגדיר ובורא את מציאות העולם, הכלי בו הבורא הגדיר את עולמו הוא החכמה, ממילא השימוש בחכמה כדי לנסות להגדיר את המגדיר עצמו, היא טעות., ואולי אף גרוע מכך. 4. "התכוונתי בעיקר למה שמעבר להגדרות של האסור מותר אותם כיניתי בשם החז"לי "ד' אמות של הלכה בחז"ל הדבר מצוי די הרבה, למשל בלימוד ענינים שונים של התנהלות ודרך ארץ מהתורה.
נראה לי שיש פער מסוים בין השפות בהן אנחנו מדברים/חושבים לא שזה בהכרח רע, רק כדי להיות מודע לכך, ולנסות להגדיר ולהבין יותר את המושגים והקישורים הקצת שונים, כך שנוכל להתמקד בתכנים עצמם, ופחות בפערי הלשון... לעיונך.
|
|
|
|
|
|
