עולם הבא ותחיית המתים - רמח"ל מול רמב"ם

אלו הם המקורות הקדמונים, וזוהי אמונת העם היהודי בעת העתיקה, אבל כמובן ניתן להמציא אמונות חדשות וגם לחבר אותם למקורות העתיקים.

שותף

הגמרא בברכות מדברת על נשמה בלבד, אבל היא לא מזכירה חמש בחינות שונות זו מעל זו, משתמע מדבריה שהיא מדברת על מציאות אחת בלבד.

קודם כל על ראשון ראשון.
מה דעתך על החלק הראשון שבגמרא, שמדבר על חמישה שירים בחמישה מעברים, האם זה לא מלמד על חמש בחינות שונות של הנשמה ? הלא זה היה הנדון בינינו - האם חמשת השמות הם נרדפים או שהם מהויות שונות ?
לכל הפחות תודה בחלק זה, גם אם הזיהוי וההתאמה בחלק שני לא יהיו מדוייקים.

1- גמרא
מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף
שותף
נפש (מנוחה) היא שיתופא דגופא מחייה אותו ונמשכת אחריו לחטא (נפש כי תחטא).
דרום
בדבריך כתבת נמשכת אחריו לחטא, אבל בתלמוד נזכר רק מלאה כל הגוף ואין זכר לחטא, משתמע שהיא נשמה טהורה ולא נשמה חוטאת.

צודק, לעניין קשר הנפש לחטא אין ראיה מהגמ' ברכות אלא סתם מפסוק בתורה (נפש- דווקא- כי תחטא).
הזיהוי בגמרא היה לעניין השיתוף (המילוי) שבין הנפש לגוף, הגמרא לא התייחסה לטהור או טמא.


2- גמרא
מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית
שותף
רוח (תנועה) היא הבוחרת רצוא ושוב בין הנפש התחתונה לנשמה העליונה (רוח ממללא).
דרום
רואה ואינה נראית היא הגדרה לחומר הנשמה, אבל אין כאן שום רמז לרצוא ושוב, אין כאן שום רמז לנפש עליונה ותחתונה, וכל ביאור זה הוא לדעת המבארו בלבד, אבל בתלמוד אינו.

הבה נתבונן. מה החידוש ברואה ואינה נראית ? יש מציאות של רואה ונראית (מעורבת לגמרי במה שקורה) יש מציאות של לא רואה ולא נראית (אינה מעורבת כלל) ויש מציאות ביניים של רואה מצד אחד אבל אינה נראית מצד שני. ז"א מצד אחד יש לה קשר לתחתונים והיא רואה מה שהולך איתם, ומצד שני איננה נראית ומשתתפת עמהם אלא קשורה למקום גבוה יותר. בדיוק הגדרת הרוח שרואה את הנפש התחתונה אבל קשורה לנשמה (שאינה רואה כלל).

3- גמרא
מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף
שותף
נשמה (מטרה עליונה) היא טהרת האדם ושאיפתו לעליה, ואינה נפגמת ממעשיו.
דרום
נראה פשוט כי הגדרת התלמוד כאן יותר קרובה לסעיף 1, מתאימה אבל גם כאן אינה זהה לסעיף 1, כי לא דובר על חטא, אבל מה שיותר ברור שאין קשר בין זנה את כל הגוף, לבין נשמה שאינה נפגמת ממעשי האדם.

פשוט שאם ראובן זן את שמעון הרי הוא מעליו (כמו האם המניקה את בנה, בגמרא לעיל בדרגה השלישית) ומופקע ממעשיו. לכן אם הנשמה היא מקור עליון של תזונת הגוף נשארת בטהרתה ואינה נפגמת ממעשיו, כאם הרובצת על הבנים.

4- גמרא
מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה
שותף
חיה (החיים המושלמים, נצחון גמור של הטוב על הרע) היא מקור נשמתו ונשימתו של האדם.
דרום
בתלמוד נזכר נשמה טהורה, שותף כתב חיה חיים מושלמים, נצחון הטוב, מקור הנשימה, וברור שהתלמוד מדבר על הגדרת מהות הנשמה, הנשמה במהותה והגדרתה טהורה, וכל מה שנזכר בדברי שותף אינו בתלמוד.

כאן אני נזקק להוסיף קצת מושגים (שבודאי מוכרים גם לך, הם כתובים כבר בתחילת נפש החיים).
חמשת הדרגות של הקומה הרוחנית נחלקות לשתי קבוצות:
נפש רוח ונשמה נקראים אורות פנימיים, כי שייכים להנהגת הגוף "מבפנים" ע"פ סדרי הטבע והחוקים.
חיה ויחידה נקראים אורות מקיפים, כי שייכים להנהגת הגוף "מבחוץ" ע"פ הנסים והכבשי דרחמנא.

הגמרא לא תרחיב את ענייני המקיפים, אלא ברמז בלבד לעצם קיומם, כי הגמרא עוסקת בעיקרה בסדרי הדינים והחוקים.
ולכן שתי הבחינות האחרונות חיה ויחידה תובאנה ברמז בלבד. לפני כן אמרה הגמרא שדוד ראה בהן מפלת הרשעים ותחיית המתים, שהם ענייני עתיד מובהקים. כאן היא קוראת להם טהורה ונסתרת, כלומר אפילו לא קשורים לגוף כלל.

עניין הטהורה לא יכול להילמד כפשוטו, כי כבר אמר לעיל על הנשמה שהיא הזנה את הגוף מעליו וממילא איננה מושפעת אלא משפיעה. לקרוא לשלב הבא טהורה פירושו בעצם ולא במקרה, כלומר מופקעת מכל עניין הטומאה (כאן כבר זו מפלת הרשעים וביטול אפשרות מציאותם).
 
5- גמרא
מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים
שותף
יחידה (דבקות בבורא האחד יחיד ומיוחד) היא רצון הבורא באדם.
דרום
בתלמוד מדובר על נסתרות הנשמה, ושהיא בתוככי האדם, שותף מדבר על דבקות בבורא, ואין צריך להאריך שאין שום קשר בין הדברים, אפילו לא קלוש.

חדרי חדרים אין הכוונה בפנים בפנים (הקב"ה בתוך העולם ?!) אלא למעלה למעלה, מופקע מכל קשר גלוי לנעשה למטה. שם הוא שורש רצונו של הבורא בעולמו ושם הוא שורש רצונו של הבורא בנשמת האדם.

לישועתך קויתי ה'.