|
|
| נשלח ב-19/11/2010 11:32 |
|
| |
בסיפור הבריאה ב' שם מוזכר נפיחת נשמת חיים באדם. לא מוזכר כלל בריאת החיות. כך שאין לשאול מדוע רק באדם מוזכרת נפיחת החיים.
ואילו בסיפור הבריאה א. שם מוזכר רק שהאדם הוא "בצלם אלוהים" כלומר משוכלל שכלו להבנה ותודעה. יותר מהחיה ובדמיון לאלוהים. אך לא מוזכר שוני בין מהות חיות האדם לחיה. אדרבא שניהם נקראים "נפש חיה".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 12:17 |
|
| |
ראשישיבע
בזמן התנ"ך לא האמינו בעולם הבא, כל יעודי התורה כאן לעולם הזה.
אבל הם ידעו שיש נשמה, והראיה שאול העלה את שמואל באוב, אם אין נשמה אז את מי העלה, את הדמיון שלו???
על כורחנו שדבר זה היה פשוט אצלם, ועוד נאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, הם האמינו שיש צרור חיים, מקום שבו שוהות הנשמות, אבל הם ממתינות לשוב לעולם הזה, כאן לתחיית המתים, לעולם מתוקן, ולבסוף כולם ימותו, והעולם יהיה עולם מתוקן שיחיו בו בני אדם באושר, וימותו לאחר שנים רבות של אושר, ויוולדו אחרים לאותו עולם מתוקן. בלי מווות העולם לא יכול להתקיים, יהיה פיצוץ אוכלוסין, ועוד תופעות שיגרמו לחורבן העולם.
זאת אמונת התנ"ך
***
בתקופת חז"ל נולד משפט חדש "ודע מתן שכר של צדיקים לעתיד לבא" ייעודי השכר בעולם הזה כבר לא הניחו את דעתם של בני אדם, ואז אמרו לעתיד לבוא יהיה שכר. מהו העתיד לבוא? תחיית המתים ועולם מתוקן.
בנוסף לכך, חז"ל התוודעו להרבה מקרים של תקשור עם נשמות, העלאה באוב, ומתוך כך הם למדו שיש שכר טוב לצדיקים מיד במות האדם, מאן חשיב בההוא עלמא? כלומר יש עולם עליון ויש בו שכר ועונש, ואז התפתחה האמונה בעוה"ב למעלה מיד במות האדם.
אם נתבונן, האמונה הראשונה של תחיית המתים ועולם הבא כאן בעולם הזה, סותרת את האמונה בשכר ועוה"ב למעלה מיד במות האדם, כי תישאל השאלה, אם יש שכר מיד בעוה"ב למעלה, לשם מה להחזיר אותו שוב כאן למטה???
כך או כך, תהיה התשובה אשר תהיה, זהו מהלך האמונות באומה הישראלית.
***
עוד כתבת שאין הבדלים מהותיים בין האדם לבעלי החיים.
אם אתה חושב שבאמת אין הבדל, כך אתה סובר, אני אישית חושב, שכשם שיש הבדל בין דומם לצומח, ובין צומח לחי, כך יש הבדל בין חי למדבר, לא רק ברמת האינטליגנציה, כי אצל הבהמה הכל אינסטינקט טבעי, הכל מולד ומוטבע, כל בהמה והטבע שלה, ואילו אצל האדם יש בחירה חופשית, ואדם יכול להשתנות מהקצה אל הקצה, ודבר זה אינו סתם אינטליגנציה, אלא הוא נובע מכושר חשיבה עצמי, עולם ערכים עצמאי, ויכולת מימוש עצמי לכל מה שיחפוץ, וזה ההבדל המהותי בינו לבין הבעלי חיים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 14:16 |
|
| |
דרום:
ההבדל בינינו לחיות היא בדיבור ותו לא, ולא שהכל אינסטינקט,
הרי הן לומדות לצוד ולאכול ולא להתקרב לסכנות,
ולמידה היא לא אינסטינקט,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 14:30 |
|
| |
מקס
כשיהיה לחיות אתר עצור כאן חושבים נדבר
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2010 14:36 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: |  | מקס
כשיהיה לחיות אתר עצור כאן חושבים נדבר |
|
אתה צודק, אבל זה מאותו סיבה של חוסר יכולת לדבר,
העיקר רציתי לחלוק בעניין האינסטינקט כביכול, למידה היא לא אינסטינקט
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 17:22 |
|
| |
דרום חוקר כתב: בזמן התנ"ך לא האמינו בעולם הבא, כל יעודי התורה כאן לעולם הזה.
אבל הם ידעו שיש נשמה, והראיה שאול העלה את שמואל באוב, אם אין נשמה אז את מי העלה, את הדמיון שלו??? גם אני ניסיתי פעם להבין בדיוק מה חשב מי שקבר את מתו עם מאכלים ומשקים ועבדים משרתים, (כמדומה שבמצרים וסין כן נהגו המלאכים), אם סבר שאחרי שסוגרים את הקבר הגוף המת מתחיל לזוז ואז הוא יאכל מהם, או שחשב שהנשמה ממשיכה לחיות, ואז מה תעשה באוכל? בסוף הבנתי שהם לא חשבו ברור, ואם היו חושבים כמונו באמת לא היו קוברים מאכלים. הם האמינו שמשהו ממשיך להתקיים, אבל לא ידעו מה. (אולי עדיף לומר: הם לא יכלו לשאת את המחשבה שלא יתקיים דבר). ומאז איני מנסה לשחזר בדברים כאלו מה בדיוק חשבו. [האגדה מספרת שר' חיים סולובייצ'יק לא למד מסכת עבודה זרה, שמא יצא לו שמותר לעבוד עבודה זרה... אפשר לומר שבשיטת בריסק אי אפשר ללמוד עבודה זרה, כי עבודת הפסילים נגרמת ממושגים לא ברורים לעובד, ואי אפשר להסביר אותה במונחים מדוייקים].
_________________
תלמיד חכמים ז"ל (די שטחי, חוששני)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 18:55 |
|
| |
תחזל: היקר
אבן עזרא ויקרא פרק יט
כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר, והעד האלילים והפסילים. ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות. (כלומר שהם שקר) אבן עזרא שמות פרק כ
(ב) לא יהיה לך דבר הכתוב אלהים כנגד מחשבת עובדימו, כמו ויקח חנניה הנביא (ירמי' כח, י), והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב, ז). וככה דבר שמואל למה הרגזתני (ש"א כח, טו) כי הכתוב דבר כפי מחשבת שאול, ואין זה מקומו לפרש אותו. אבן עזרא תהלים פרק קלה
ה) כי - התברר לי עוצם גדולתו על כן אשאל מכם שתברכוהו ותהללוהו מכל המלאכים העליונים והאלהים השפלים שהם האלילים וקראם אלהים כנגד מחשבות עובדימו כמו חנניה הנביא והוא היה נביא שקר ורבים כאלה במקרא והראיה הגמורה על גדולת השם:
עיין רד"ק בסוף הפרק בשמואל א' כח'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2010 19:07 |
|
| |
הנה מצאתי בשבילך את הרד"ק החשוב הזה ולכולנו,
רד"ק שמואל א פרק כח אמרו רז"ל בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו ומדברים דברים העתידים ופירוש מבין הפרקים שמשמיע קול נמוך מבין פרקי איבריו ומתחת שחיו על ידי מעשים שעושה שמקיש בזרועותיו
וי"א אף מקטיר קטרת לשד והשד הוא העונה והמדבר ואמרו עוד בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת
ופי' המעלה בזכורו שמדמה שמעלה המת ומדבר ומשמיע קול מתחת הארץ מעל פי הקבר
כדרך ששמע שאול קולו של שמואל והקול נמוך מאד כמו שכתוב והיה כאוב מארץ קולך הנשאל בגלגלת גם הוא יקרא אוב ופירושו שיש עמו גלגלת של אבן שוהם או של זכוכית זכה ועושה מעשים עד שידמה שיוצא קול נמוך מאד
וידמה לו באותו הקול שואל ומשיב כן פירשו רז"ל,
והרב החכם הגדול רמב"מ ז"ל פירש במעשה אוב בהקשת זרועותיו שאמר שאוחז שרביט של הדם
בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם אחרי אשר הקטיר קטורת ידוע אצלם עד שישמע השואל
כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך מאד
וכאילו אינו נכר באוזן אלא במחשבה מרגיש בו ופי' מעשה גלגלת שלוקח גלגלת המת ומקטיר לה קטרת ומנחש בה
עד שישמע כאלו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו
ועוד אמרו רז"ל שלשה דברים נאמרו במעלה זכורו המעלה רואהו ואינו שומעו ומי שצריך לו שומעו
ואינו רואהו מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו כך שמואל אשה שהעלתהו ראתהו
ולא שמעתהו שאול שהיה צריך לו שמעו ולא ראהו ואבנר ועמשא שלא נצטרכו לו לא שמעוהו ולא ראוהו
וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו ולא דבר אבל האשה עשתה הכל ברמאות
כי מיד הכירה כי שאול הוא אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה אמרה למה רמיתני
ואתה שאול ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה' שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה ומה שאמר ויאמר שמואל אל שאול על מחשבת שאול כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו ומה שאמר ולא עשית חרון אפו בעמלק ידוע היה דבר זה כי מאותה שעה אמר לו שמואל וימאסך מהיות מלך ומה שאמר לרעך לדוד ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך ומה שאמר מחר אתה ובניך עמי מדרך סברא אמר זה, זהו פי' רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו אמת הוא כי רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה כמו שנאמר ותזעק בקול גדול ואשר אמרה האשה את מי אעלה לך דברי התולים הם כי דעתה היה לעשות כמנהגה אלה דבריהם, ויש לתמוה לדברי הגאונים האלה אם הקב"ה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים אלא על ידי אשה בעלת אוב ועוד איך היה נעלם משאול שהיה חכם ומלך אשר היו עמו כמה חכמים גדולים אם ענין אוב נעשה על ידי אדם מדבר מתוך מחבואו ומי יאמר שיטעה הוא בזה ואין זה הדעת מקבלו והנכון הוא מה שפירשנו:
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 17:12 |
|
| |
מקסמן לא כתבתי שאני מאמין באוב, השאלה היתה מה האמין הציבור על המתים (אפילו אם בעלי האוב רימו אותו במזיד). אתה מביא ראשונים שאומרים שהאוב הוא רמאות, אבל גם לשיטתם שאול לא ידע שזו רמאות. (אני אישית חושב בערך כמו הרמב"ם, שזו דרך להפעיל את תת ההכרה או כיו"ב והם היו סבורים שהמחשבות מגיעות מבחוץ)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 18:41 |
|
| |
דרום
אינני מבין מה מצאת בשמואל שהועלה באוב יותר מכל אוב המוזכר בתורה.
אדרבא, התפיסה של בעלי האוב היא תואמת לתפיסת התורה שמות האדם היא הפיכתו מ"נפש חיה" ל"נפש מת". אמנם פעילות החיים של האדם מפסיקה אבל הוא נשאר נפש פוטנציאלית שבעלי אוב וידעונים יכולים להעלותה ולדובבה. אפילו יודע הוא במותו דברים שלא יודעים החיים.
אין בתפיסה זו שום רמז על דואליות של גוף ונשמה. יש כאן מוניסטיות המתמשכת במוות כמו בחיים. זה די תואם לתפיסה המצרית שפיתחה מאוד את הקבורה ואביזרי המוות למתים, כמו שידוע היום ממצאי "עמק המלכים" המצרי.
(בענין האוב עצמו, כבר בימי הביניים יחסו לו דמיון ותרמית. עיין מלבי"ם ותמיהתו בסיפור אוב-שמואל).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2010 19:10 |
|
| |
ראה רש"י בשם חז"ל
רש"י בראשית פרק כה
מן האדם האדם - עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה חמש שנים משנותיו,
לא צריך יותר מזה,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2010 08:57 |
|
| |
דרום
ה"קבורה" התנכי"ת שהפכה כמעט לפולחן (לכל אורך התנ"ך, ביחוד קבורת האבות ומשה ואהרן ) היא סימן למוניסטיות והישארות האדם מאוחד בכוחותיו מת כחי. בתלמוד שכבר הפך מושג נפש-גוף בעקבות היוונים, לדואלי. נחקרה "קבורת המת" האם היא יקרא דחיי! או דשכבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2010 09:17 |
|
| |
ראשיישיבע
כך כתבת
במות האדם נשאר נפש פוטנציאלית שבעלי אוב וידעונים יכולים להעלותה ולדובבה. אפילו יודע הוא במותו דברים שלא יודעים החיים.
אין בתפיסה זו שום רמז על דואליות של גוף ונשמה. יש כאן מוניסטיות המתמשכת במוות כמו בחיים. זה די תואם לתפיסה המצרית שפיתחה מאוד את הקבורה ואביזרי המוות למתים, כמו שידוע היום ממצאי "עמק המלכים" המצרי.
מחכימים דבריך, וההבדל שבין התפיסה המצרית לתפיסה היהודית, האם צריך לפתח את פולחן פיאור קבורת המתים, או שמא המת הוא מת וצריך לקוברו ודיו.
לכל אורך התנ"ך, וגם בקבורת האבות ומשה ואהרן, לא מצאנו פולחנים בקבורתם, אברהם קבר את מתו ודיו, הוא חיפש מערה, מצא קנה וקבר, אין פיאור ואין פולחן, כך במשה ה' קברו, כך באהרן משה קברו, נמצא שהתורה נגד הפולחן המצרי, ומה שנשאר מהאדם זה הנפש או הנשמה או הרוח, יהיה השם אשר תכונה, ובעלי אוב יכולים להעלותה ולדובבה, והיא יודעת במותה דברים שלא ידעה בחייה, נמצא הדברים אשר כתבנו.
***
הגישה המוניסטית טוענות שהנפש והגוף - אחד הם. אבל אז היה שאול צריך להעלות את שמואל במקום קבורתו ברמה, ולא אצל בעלת אוב בעין דור, כי לדעתם הגוף והנפש אחד הם, ולא יפרדו.
ספר שמואל א כה,א וימת שמואל--ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד, וירד אל-מדבר פארן.
ספר שמואל א כח,ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/11/2010 09:24 |
|
| |
עצם העיסוק האובססיבי בקבורה לאורך כל התנ"ך הוא הפולחן.
"אוב" הרי הוא פיקציה. אין הבדל בין להעלות את המת דרך מצבת אבן, לבין להטיסו אלף מיילים מקברו. הרי שאול לא ראה את שמואל רק שמע אותו . אתה יודע למה? כי בעלת האוב היא רק חקיינית ולא יכולה להראות מראות שאינם.
|
|
|
|
|