|
|
| נשלח ב-16/6/2008 01:21 |
|
| |
איפה שרפ הא???????????????
אני אפילו לא קראתי יותר מידיי.. חיפשתי תתגובה של שרפ המומחה לעניני נישואין.......
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 11:22 |
|
| |
עוד מומחה
שרפ
חחחחח
הוא רק מטיף לעניני............
וזה גם בלי מומחיות
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 12:02 |
|
| |
קוטבית, הגזמת קצת עם ההערצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 12:13 |
|
| |
כנראה, שתגובותיו של שרפ מוצאות חן בעיני קוטבית.לגיטימי לחלוטין בעיני.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 18:39 |
|
| |
אושר: אופיום להמונים (ציטוט מאמר)
הפילוסוף היווני דיוגנס אמר פעם : "מוטב לי להיות משוגע מלהיות מאושר". נזכרתי בציטוט הזה למקרא כתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. הכתבה, הנושאת את הכותרת "מדוכאים נמאסתם" עוסקת ב"להיט החדש במרדף אחר האושר"- "פסיכולוגיה חיובית". הכתב, דודי גולדמן, מתמצת את המסר של הפסיכולוגיה החיובית בטענה ש"חשוב יותר להתמקד באושר ובדרכים להשגתו מאשר בחקר האומללות". הוא מראיין שורה של פסיכיאטרים בעלי שם, החולקים עמו תובנות מאלפות באשר לענף המחקר המדובר ולשינוי שהוא מבקש לחולל בחיים האנושיים. פרופ' יורם ברק, מנהל המחלקה הפסיכו-גריאטרית בבית החולים אברבנאל, למשל, מסביר למראיין ש"היום מבינים שאם נגביר את רמת האושר, נקבל אנשים בריאים יותר נפשית וגופנית...אדם מאושר יותר הוא בן זוג טוב יותר, הורה טוב יותר, אזרח טוב יותר ובוודאי שהוא עובד עם תפוקה טובה יותר". והוא מכריז בהתרוממות רוח : "אני חושב שאנחנו עומדים ערב התקופה הנפלאה שבה נוכל להציע לציבור יכולת טובה יותר בהעלאת תחושת האושר".
האופטימיות של פרופ' ברק לא סחפה אותי. אדרבה: מצאתי אותה מרתיעה קמעא. אם טענותיו משקפות את הפרדיגמה הרווחת בתחום בריאות הנפש ובפרקטיקות תרפויטיות נלוות, כי אז אנו חיים דווקא על סיפה של תקופה עגומה למדי. גישתו של הפסיכיאטר המלומד היא מכאנית ותועלתנית לעילא; אושר, כך ניתן להבין מדבריו, הוא איכות שניתן למדוד, להקצות ולהגביר על פי דרישה. ולאיזה צורך? כדי לייצר "הורים", "אזרחים" ו"עובדים" טובים יותר- ובמלים אחרות, כדי לקיים חברה של נמלים עמלניות, צייתניות ושמחות בחלקן.
מאז ומעולם התייחסתי בחשדנות לרדיפה האובססיבית אחר אושר. סברתי, ועודני סבור, שעל בני האדם לשאוף להיות טובים יותר וחכמים יותר, ולאו דווקא מאושרים יותר. למרבה הצער, לעתים קרובות התכונות הללו אינו עולות בקנה אחד זו עם זו, ובמיוחד אם נתעקש לזהות – אולי בטעות- את האושר עם תחושה של סיפוק או שביעות רצון. הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל עמד יפה על הנקודה בהדגישו כי "מוטב להיות בן-אדם בלתי-מרוצה מחזיר מרוצה; מוטב להיות סוקרטס בלתי-מרוצה מכסיל מרוצה". אלברט איינשטיין נקט נימה קיצונית יותר. "קורת רוח ואושר" אמר, "הם אידיאלים של עדר חזירים".
ואמנם, איני משוכנע שאדם בעל אינטלקט מפותח ותודעה צלולה מסוגל להיות "מסופק", לא כל שכן "מאושר". וטוב שכך. מעלתו של האדם נובעת במידה רבה מחוסר הנחת הבסיסי הטבוע בו, מאומללותו הבלתי נמנעת, המניעה אותו קדימה- ומעלה. אנשים מאושרים אינם כותבים שירה, אינם בונים קתדרלות, אינם ממציאים דבר ובוודאי שאינם מנסים להיטיב את מצבם ואת מצב החברה בכללותה. גדולה כרוכה במקרים רבים בכאב, ולעתים בייסורים של ממש. רשימה של אישים דגולים אשר סבלו מהפרעה נפשית כזאת או אחרת, החל בחרדה וכלה בדיכאון, הייתה בוודאי מעמידה במבחן את סבלנותו של הקורא. המגזין היוקרתי "ניו-יורקר" פרסם לפני מספר שנים סדרה של קריקטורות תחת הכותרת "מה היה קורה לו היה פרוזאק במאה התשע עשרה". בקריקטורה אחת אומר הפילוסוף פרידריך ניטשה לאמו לאחר ביקור בכנסייה: "ואוו, אמא, מאד אהבתי את מה שהכומר אמר על האנשים הקטנים". קריקטורה אחרת מתארת את הסופר והמשורר אדגר אלן פו מתרועע בידידות עם העורב.
איני רוצה שיאשימו אותי בהאדרה רומנטית של סבל. לא כל אדם אומלל הופך לפילוסוף, למוסיקאי או למשורר. לפעמים הכאב פשוט קשה מנשוא, ואינו נושא בחובו שום פוטנציאל יצירתי. נפשות מעונות רבות היו נדונות בוודאי לחיים של חשיכה תמידית – וגרוע מזה- לולא זכו לסיוע פסיכיאטרי. ובכל זאת, מוטב היה לו נמנענו מן הניסיון להקהות כל סוג של מכאוב בשמה של החתירה אל האושר; החיים אינם משגשגים באור בוהק מדי. פרופ' ברק ושותפיו לדעה חוגגים את הצלחתן של הפסיכולוגיה ושל הפסיכיאטריה המודרנית לפטור את החברה האנושית מן המועקות הישנות. אבל מי ייתן לידינו שיחד עם המועקות הללו לא נאבד גם את מה שעושה את האדם ליצור מרתק כל כך?
http://cafe.themarker.com/view.php?t=152086
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 19:35 |
|
| |
שרפ הנושא ידוע, אבל המסקנה צריכה להיות הפוכה, עם הסבל אצל אותם גאונים הוליד כזאת יצירתיות, מה היה קורה אם הם היו מאושרים?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 17:21 |
|
| |
טעות ראשונה היא בהנחה שרווק הוא חסר ושלילי, אלוקים ברא את כל העולם בשלמות ללא חסרון, עלינו הוא הטיל תפקידים כדי שנעשה מצוותיו וניטול עליהם שכר,
קיום העולם עד לתכליתו הוא ע"י נישואין ולכן יתקרא האדם אשר לא נשא אשה פלגא דגופא, לא בגלל שהוא לא שלם שהרי כל השלמות שהוא יכול להשיג הוא משיג, א"כ הוא חצי שלם, שלא משנה איך תקרא לו, חצי או שלם הוא מה שהוא. ולא כל מטרה שיש היא חסרון בעצם מציאות האדם וכמו שהתכלית היא לאחר החיים ולא תטען על כך שא"כ האדם הוא לא שלם עד שהוא מת אותו דבר בנישואין, יש לו מטרה לו שהוא חצוי אלא השגת מטרתו חצויה.
טעות שניה מה שהסקת שאושר הוא דבר שאינו טבעי, כי גם האינו טבעי מונח בו טבעיות שלפעמים מתקיים טבע שאינו טבעי,
וגם שהמושג אושר הוא כשאדם מגיע לפסגה מסוימת שהיא בעצם הרגשת שלמות זה בדיוק האושר שמרגיש שעושה, ומקיים את המוטל עליו, ויש לו כל.
טעות ג', נישואין הוא לא בדיוק הדבר הכי טבעי דרך ארוכה היא לאדם שנישואיו יהיו מאושרים ומה ששמח בחתונתו הוא מפני שרואה הכל בצבע וורוד ועיין בספרים שהביאו שהמצווה לשמח חתן וכלה היא לגרום להם שמחה יתירה כדי שיתעלו מעל הפשטות הטבעית שלהם ורק מרוב שמחה זו יכולים לוותר ולהשכין שלום בביתם השמח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 12:34 |
|
| |
היי' חברה מה אתם אומרים על זה ?
האם נישואים גורמים לאושר או לא ?
מחכה לתגובותכם !
_________________
!! JUST GO FOR IT
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 13:46 |
|
| |
שטויות במיץ. לא קראתי את כל האשכול (-מודה באשמה...) אבל ברור שנישואים מביאים אושר. לא מנסיון, אמנם.. אבל מדיבורים עם זוגות נשואים, ואסיק, אל תשאל אותי- 'מאיפה הנתונים'?? אני לא עובדת בלס"מ (;-)) אבל אני רואה סביבי המוני זוגות. בעצם, אני רואה את זה קרוב מאד- בבית...
חוץ מזה, אנשים לא היו מתחתנים ר ק בשביל למנוע מעצמם עברות. זה לא שווה את החיים המשותפים עד 120 עם אותו אדם, כשזה לא גורם לשום אושר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 21:43 |
|
| |
נכון, נישואים אינם מביאים לאושר.
כי לא מצבו הנתון של אדם גורם לו ת'אושר אלא מה שהוא בוחר לעשות עםהמצב הזה.
אדם יכול להיות רווק ומאושר, עני ומאושר ואפילו, לא עלינו, לא בריא ומאושר.
וכמובן שכל הנ"ל יכול להיות ההפך (הגירסה הנפוצה בד"כ)...
זה לא פשוט. זו משימה לכל החיים אבל זו שאלה של בחירה.
זה עדיין לא סותר את הכמיהה למציאת בן זוג ואת הנכנות לעבוד קשה בשביל להכפיל את האושר הזה!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 21:59 |
|
| |
| Lilly כתב: |  | נכון, נישואים אינם מביאים לאושר.
כי לא מצבו הנתון של אדם גורם לו ת'אושר אלא מה שהוא בוחר לעשות עםהמצב הזה.
אדם יכול להיות רווק ומאושר, עני ומאושר ואפילו, לא עלינו, לא בריא ומאושר.
וכמובן שכל הנ"ל יכול להיות ההפך (הגירסה הנפוצה בד"כ)...
זה לא פשוט. זו משימה לכל החיים אבל זו שאלה של בחירה.
זה עדיין לא סותר את הכמיהה למציאת בן זוג ואת הנכנות לעבוד קשה בשביל להכפיל את האושר הזה! |
|
אין לי אלא לצטט. כל מילה נוספת מיותרת.
_________________
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 23:26 |
|
| |
| Lilly כתב: |  | נכון, נישואים אינם מביאים לאושר.
כי לא מצבו הנתון של אדם גורם לו ת'אושר אלא מה שהוא בוחר לעשות עםהמצב הזה.
אדם יכול להיות רווק ומאושר, עני ומאושר ואפילו, לא עלינו, לא בריא ומאושר.
וכמובן שכל הנ"ל יכול להיות ההפך (הגירסה הנפוצה בד"כ)...
זה לא פשוט. זו משימה לכל החיים אבל זו שאלה של בחירה.
זה עדיין לא סותר את הכמיהה למציאת בן זוג ואת הנכנות לעבוד קשה בשביל להכפיל את האושר הזה! |
|
וואו. ב ד י ו ק.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2009 01:48 |
|
| |
לילי,
אני כן חושבת שהמושג נישואין ביסודו מביא לאושר. הרי אדם השרוי בלא אישה שרוי בצער וכו'. הנשמה חצויה, ולא טוב לה עם זה. זו לא קלישאה אלא זו המציאות שטבע אלוקים בבריאה. מה שכן, גם את האושר הזה אנשים עלולים לפספס. יש עוד המון דברים בעולם האמורים לגרום לשמחה ואנשים בטיפשותם מחמיצים אותם. כדי לזכות בשפע שמרעיף עלינו ה' יש לעבוד על כך, לשמר את הזכאות שלנו בו. נראה לי שזה נכון גם לגבי נישואין. ההתחברות עם החלק השני, שהיה נעדר עשרים שנה ומעלה, גורמת לשמחה גדולה, גם בהיכלות עליונים. החוכמה היא לדעת שכדי שהאושר ילווה לנצח יש לעבוד על כך. לעבוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2009 23:14 |
|
| |
נישואין אינם יכולים להביא אושר, כמו שכבר כתבו.
ובמיוחד שהם מביאים גם ספיקות, קשיים ולא הכל אנחנו יודעים מראש.
אני מאלו שחושבים שצריך לחיות טוב את ההווה ולצפות לטוב תמיד... בלי להגדיר ולמסגר בדיוק איך נראה ה"טוב" שלנו (מייד עכשיו, לומד / עובד, גבוה, רזה, מגולח, חייכן)...
|
|
|
|
|