חוסר ידע של חוקרים מפורסמים בדברי חז"ל

[לא יודע אם זה המקום לדון בהאשמות נגד סוקרטס, אבל ההאשמות על הכפירה באלים והשחתת הנוער הם אשמה אחת. ובלשון אפלטון (אפולוגיה 24) בשם הקטגוריה: "סוקראטס עושה עוול, באשר הוא מקלקל את הצעירים ואיננו מאמין באלים שבהם מאמינה המדינה, אלא במעשים דימוניים שונים וחדשים" (זו האשמה השניה, הראשונה היא "סוקראטס עושה עוול ועוסק בתעלולים, בחקרו את שמתחת לאדמה ובשמיים, בהפכו את הטענה הנפסדת לניצחת, ובלמדו אחרים לעשות כמותו"). כלומר שהאשמה היתה על קלקול בני הנוער ב"השקפה", וודאי לא הדחת נערים לחטא והוללות. וראה גם בנאום ההגנה של סוקרטס ע"פ כסנופון, 24-25.]

ע"פ אפלטון סוקרטאס היה כליל השלמות, ונשפט על כך שהיה משכיל גדול. ויש תיאוריות האומרות כי אחד מתחביביו היה משכב זכר, ראה למשל במאמר באימגו על סוקראטס: "היסטוריונים חושדים ששני אלו נטו יתר על המידה להציג את מורם באור חיובי ונכשלו בלהציג ראיות שהיו מציגים את סוקרטס באור שלילי". - שני אלו הם אפלטון וכסנפון, שני המקורות עליהם אתה מסתמך. שאפשר בהחלט שעשו לכל הנושא אידיאליזציה כפי שיש טוענים. וראה שם בקישורים את המאמר "לסוקראטס לא היתה בכלל דעה משל עצמו" - הטוען כי אפלטון הציג את סוקראטס כדמות פילוסופית נעלה בניגוד למציאות.

[גישה מעניינת בהתחשב בעובדה ש"שני אלו" הם רוב המקורות ההסטוריים לכך שבכלל היה אדם כזה (מה עוד יש, אם נתעלם מהסאטירה של אריסטופנס עליו "עננים"?).
לגבי משכב זכר, אין טעם לדון על הנושא במנותק מהדיון בנורמות שהיו מקובלות אז ביוון, כפי שהן משתקפות למשל ב"המשתה" של אפלטון. דברים נאים על כך יש בהקדמתו של טשרניחובסקי לתרגומו לדיאלוג הזה.  רק אעיר שבאותו דיאלוג מובאת גם עדות על המנעותו המוחלטת של סוקרטס מכך.
עכ"פ, נראה לי שגם אם הדיון לא מוצה, ודאי אין מקומו באשכול זה.]

וכמה ידע נחוץ לפרכא מופרכת כזו מה´אקדמיה´?

ואם משום שנעלם מאיזה חוקר מאמר חז"ל או פיענוח ר"ת נחשב לבור גמור ואין למידין ממנו כלום האם נתייחס כן גם לת"ח שנעלם ממנו פסוק בתורה או בנ"ך. ואיך כשגדולי תורה מדברים על ´מציאות´ שלא היה ונברא האם גם אין למידין מהם? או האם דיני עם הארצות משתייכים רק לאלו שאינם צועדים בעקבי הצאן כנצחון מוחלטת שהאמת אתנו וכל מי שלא למד בישיבה אין לסמוך עליו לכל דבר?

פרומי היקר, עם כל הכבוד אתה מרחיק לכת בהסקת מסקנות. אף אחד לא מדבר על ת"ח שנעלם ממנו מקור פעם או פעמיים או כמה עשרות פעמים, או אמוראים שלא תמיד בקיאים בפסוקים וכדו'. כי מי שבא לפרש ולחדש בצורה טבעית, גם טועה כטבעו של עולם. ובפרט לפני תקופת המחשב..

בעקבות הערתך הנכבדה חיפשתי באוצר החכמה ומצאתי ש"בית ועד לחכמים" פתח ערך "זפר" דהיינו שהבין שהשם הוא זפר.

מעניין שאשכול זה לא התפתח יותר,בשעה שבלי סוף ניתן להתקל בטעויות משעשעות של חוקרים "מחוץ לגדר".

בספר יודע ספר בערך מעריך המערכות למומר פיליפ דקון[מעריך המערכות נמצא במאגר ספרים סרוקים של ספה"ל,לא להתבלבל עם מעריך המערכות של אליהו ברד"ח] מציין שבערך טרף,מראה את טפשותו שחשב שקלפי הוא כינוי לקב"ה, ומשער שטעותו נגרמה ממה שראה במשנה ביומא לז' שכתוב וקלפי היה שָם,וקרא זה וקלפי היה שֵם... ,אך מעניין שדווקא בערך קלפי הוא כתב "פי' הארגז שמניחים בו פתקים".

בזכרוני שאבן שושן בקונקרדנציא שלו מביא שכלב בלשון המקרא משמש כרמז לזונֶה[-גבר] ולמד זאת מהפסוק "אתנן זונָה ומחיר כלב",ששתיהם מתכוונים על תמורה לזנות.

יש עוד הרבה דוגמאות ואולי הגיע הזמן לרכזם [יש לדוגמא את הבדיחה הידועה על הריבה של בן יהודה שעגנון כבר בשבועת אמונים שלו שי"ל ב1943 כתב "היה שם תלמיד חכם מתלוצץ על בעל המִלון שטעה בפירוש המלות וקרא למרקחת של פירות ריבה" (עמ' 5),וראה בקישור http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:%D7%94%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%AA%3F_8_%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%A5_-_%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94_1

תוקן על ידי rapim ב- 26/10/2009 5:02:27

מחיר כלב פירש כבר האברבנאל כך

[רפי. האשכול נשא בעבר פירות רבים ואכלם הבאג הגדול. ואגב דוגמאות לטעויות כאלו הובאו כאן כמ"פ ראו רשימה]

[בשרשור הויקפדי שקושר ע"י רפי כתב אחד:
בעיתון הצבי (כ"ו באדר התרמ"ח, המקור איננו לפניי). הנה הקטע הרלבנטי לעניינו: "[...] צריך לקרוא רִבָּה, ולא רַבָּה, והמלה משורש רבב, על משקל סִבָּה, ופרושו על פי לשון ערבית דבר המטגן בשמן או עשוי בצוקר, בדבש, למשל מיני פרי המבושלים בצוקר, רק שבלשון ערבית השם על משקל אחר, והוא מרבב"
למעונינים. הנה המקור עמ' 5]

תוקן על ידי אלייעזר ב- 26/10/2009 9:28:42

על פי דברי הרמב"ם הנ"ל טען רד"צ רוטשטיין כי מכיון שהרמב"ם חולק עם הרי"ף מאות פעמים הרי שהרי"ף בידינו אינו הרי"ף אלא עיבוד של דבריו ע"פ אחד מחכמי אשכנז.