בימ"ש: כרטיס אדום למדינה, הוצאות במאות אלפים

החלטה

1.         השעה 18.45.

2.         החל משעה 16.30 לערך, אני מאזין ברוב קשב לטענות ב"כ המדינה, כאשר מנגד שומע אני את טענות ב"כ התובעים, 74 במספר. לעיתים, קשה לי להאמין כי המדינה טוענת טענות מסוג זה.

3.         אומנם, מדובר בנושא שנראה, על פניו, כטכני, דהיינו: גילוי מסמכים כללי, גילוי מסמכים ספציפי ותשובות לשאלון. אך, התנהלותה של המדינה בעניינים אלה, בלתי מובנת, ויש שיאמרו: שהיא אף מקוממת.

4.         ביום 15.12.04, דהיינו לפני כ-3 וחצי שנים, הגישו 60 חקלאים בערבה התיכונה (במהלך דיונים הצטרפו תובעים נוספים וכיום יש 74 תובעים) תביעה כנגד 13 נתבעים: כולם רשויות במדינה, עובדים בכירים בה ושרים שהיו בתפקיד באותה תקופה שעליה נסב כתב התביעה.

בתמצית, כתב התביעה טוען כי בניגוד להבטחות של אותם נתבעים, או חלק מהם, לא ניתנה אפשרות לתובעים לקבל היתר ל"ייבא" עובדים זרים, ובשל כך נגרם להם נזק כלכלי חמור, וזאת לאחר שכבר השקיעו בזריעה, השקאה וכו' של שטחיהם החקלאיים בערבה התיכונה, והתובעים אינם יכולים לממש את השקעתם בדרך של קציר היבול (ראוי להזכיר, בהקשר זה, כי בעוד ימים מספר נחוג את חג השבועות הוא חג הקציר). 

התובעים צרפו לכתב תביעתם חוות דעת של שמאים, אשר התייחסו, לכל תובע בנפרד, ובהם מפורטים הנזקים של אותו תובע.

5.         בשלב מסוים, הוסכם כי מאחר ומדובר ביחסים שבין חקלאים לבין גופים ממשלתיים, יובא העניין בפני שופט בדימוס, אשר ישמש מגשר. נבחר, בהסכמה, כב' השופט זיילר, הנשיא בדימוס של בית משפט זה. לאחר תקופה לא קצרה, הודיע מר זיילר כי הגישור אינו מתקדם, והתיק הוחזר לערוץ המשפטי (וזאת כאשר לאורך תקופה זו התקיימו מספר קדמי משפט, שבהם ניסיתי לעקוב אחרי התקדמות הליך הגישור).

6.         לאחר שישיבות הגישור לא צלחו, וב"כ המדינה הודיע לבית המשפט "הגענו למסקנה כי התיק הזה איננו תיק שמתאים להתברר במסגרת הליך גישור" (עמ' 12, שורות 13-12 לפרוטוקול), נקבעו על ידי בית המשפט, מועדים להגשת תצהירי גילוי מסמכים, גילוי מסמכים ספציפי ושאלונים, וזאת בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום כ"ו אלול תשס"ז (9.9.2007).

ראוי לציין, כי קביעות אלה לא "הונחתו" על הצדדים. נהפוך הוא! כל אחד מב"כ הצדדים הצהיר לפרוטוקול את לוח הזמנים, אשר בו הוא מתכנן להגיש שאלון או להשיב על שאלון או להגיש תצהיר גילוי מסמכים. ההחלטה שניתנה בסוף הדיון הייתה זו (עמ' 14, פיסקה 1 להחלטה):

            " לענין ההליכים המקדמיים, לרבות תצהירי גילוי מסמכים, גילוי מסמכים ספציפיים ושאלונים, יפעלו הצדדים על פי הצהרותיהם דלעיל, ואני נותן להצהרות אלה תוקף של החלטת בית משפט".

7.         מידת בטחוני כי החלטות אלה יבוצעו, הביאתני לכך שבאותה החלטה קבעתי מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, לחודשים  פברואר ומרץ 2008, וכן קבעתי את יום 6.4.2008 לקדם משפט, וזאת למטרה הבאה: "במועד זה יהיה בידי כל אחד מהצדדים הערכת זמן משוער לחקירה הנגדית של המצהירים של הצד שכנגד, וכך אוכל לקבוע מועדי שמיעת התיק, על פי הערכה זו" (עמ' 14, פיסקה 3 להחלטה הנ"ל).

8.         מכאן, שאם הייתה מבוצעת ההחלטה בדבר ההליכים המקדמיים, ובעקבותיה היו מוגשים תצהירי עדות ראשית, הכל על פי ההחלטה הנ"ל, כי אז, היינו נמצאים לפני כחודשיים במצב שבו יש תצהירי עדות ראשית, הערכת זמן חקירה נגדית, ובעקבות זאת היו נקבעים המועדים להוכחות, וייתכן כי היום - יוני 2008 - היינו באמצע הוכחות או בסופם, או למצער היו משוריינים תאריכים בלוח השנה לשמיעת התיק (אומר כבר עתה, כי לאחר שקיבלתי מאת נשיאת בית משפט המחוזי בירושלים, כב' השופטת מוסיה ארד, משימה לשמש כחבר הרכב הפשעים החמורים, מטלה אשר מחייבת אותי לשבת בדין שלושה ימים בשבוע , קבעתי, עד היום, מועדי הוכחות בתיקים אזרחיים, כאשר המועד האחרון הינו פברואר 2009. לכן, גם אם באורח פלא, היו מסתיימים ההליכים המקדמיים היום בבוקר, והתצהירים היו מוגשים היום אחה"צ, מועדי ההוכחות היו בחודש פברואר 2009, ולא לפני כן).

9.         ברם, החלטת בית משפט זה מיום כ"ו אלול תשס"ז (9.9.2007) - לא בוצעה.

10.       מאז, היו ישיבות , קדמי משפט, הוגשו בקשות ותגובות (בחלק מהמקרים לא הוגשו תגובות מטעם המדינה).

11.       בישיבה שהתקיימה לפני חודשיים בדיוק ביום א' ניסן תשס"ח (6.4.2008) נקבעו בצורה ברורה, נחרצת, ולא ניתנת לכל פירוש אחר, הוראות בדבר חובתם של שישה בעלי תפקידים במשרדי ממשלה שונים ( אשר מנויים בפיסקה 5 להחלטה הנ"ל: משרד הפנים - מנכ"ל או עוזר מנכ"ל, סמנכ"ל לענייני מנהל אוכלוסין, ממונה על מחלקת אשרות, יועץ משפטי; משרד העבודה - מנכ"ל או עוזר מנכ"ל, סמנכ"ל לענייני עובדים זרים או בעל תפקיד דומה; משרד התעשיה מסחר ותעסוקה - עוזר השר, מנכ"ל או עוזר מנכ"ל; שירות התעסוקה - מנכ"ל שירות התעסוקה; משרד החקלאות - מנכ"ל או עוזר מנכ"ל, אחראי לכוח אדם בחקלאות או בעל תפקיד דומה; הרשות לפיתוח הנגב - מנכ"ל), לחתום על תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים. המועד שהוקצב להם היה עד ליום 4.5.2008, כאשר נקבע בהחלטה כי עו"ד צביאלי, ב"כ הנתבעות, הוא זה שירכז את החומר ממשרדי הממשלה, וידאג שכל החומר יוגש לבית המשפט עם העתק לצד שכנגד עד 4.5.2008 (פיסקה 9 להחלטה מיום א' ניסן תשס"ח (6.4.2008) עמ' 19 לפרוטוקול).

12.       החלטה זו לא בוצעה.

13.       עו"ד צביאלי טוען כי רובה של ההחלטה בוצעה, וגם זאת, לדבריו, לאחר 4.5.2008 ( המועד הקבוע בהחלטת בית משפט מיום 6.4.2008), ולא עד מועד זה. הוא מסכים כי חלק מן ההחלטה לא בוצעה. לדבריו, מדובר בחלק קטן, יחסית.

14.       לעומתו, עו"ד אליעד שרגא, ב"כ התובעים, טוען כי החלק שבוצע הוא 10% בלבד. בעמ' 27, החל משורה 15 לפרוטוקול, פרט עו"ד שרגא מה בוצע ומה לא בוצע.

איפשרתי לעו"ד צביאלי, ב"כ המדינה, להגיב על הטענות הללו, אחת לאחת. עו"ד צביאלי התרכז בטענה עקרונית, לפיה, די בתשובה לשאלון מטעם גורם ממשלתי אחד, ואין צורך בתשובות לשאלון על ידי הגורמים שפורטו בהחלטתי מיום 6.4.2008. טענה זו, על פניה, כפי שהדגיש, עו"ד משה אזולאי, ב"כ התובעים, נטענה כבר ביום 6.4.2008, ועצם ההחלטה  של בית המשפט מאותו היום, מהווה דחייתה של טענה זו, שכן בהחלטה יש הוראה אופרטיבית ברורה, המחייבת את פקידי הממשלה, שתואר תפקידיהם פורט בהחלטה ( ואשר הובאו לעיל בפיסקה 10), לבצע, איש איש את משימתו, דבר שלא נעשה.

15.       עו"ד שרגא, ראה מעשים אלה בחומרה, ואף הוסיף כי במשך 20 שנות עבודתו כעו"ד לא נתקל במקרה דומה. לכן, מבקש הוא כי תופעל כנגד המדינה סנקציה קיצונית ביותר, הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו: מחיקת כתב ההגנה, על פי הוראות תקנה 122 לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות").

16.       עו"ד צביאלי, חזר וטען כי המדינה מילאה את רוב חובותיה על פי ההחלטות, ולדבריו אין מקום להפעיל סנקציה כזו חריפה נגד המדינה, במיוחד כאשר המדינה היא בעיצומו של תהליך לביצוע החלטות בית המשפט.

17.       במהלך הדיון היום, התגלה כי דברים כה פשוטים, כמו החלטות ממשלה, שמוזכרות בכתב ההגנה, ואשר על פי תקנה 75(ב) לתקנות הנ"ל, היה צריך לצרפן לכתב ההגנה, שהוגש לפני מספר שנים, לא גולו במסגרת דרישת התובעים לגילוי מסמכים ספציפי (במהלך הדיון, שאלתי את עו"ד צביאלי, כיצד לא נשאר בתיקו עותק מאותן החלטות ממשלה, אשר ציטט במהלך כתב הגנתו, ולא היה בפיו מענה, שכן כתב ההגנה הוגש לפני זמן רב, ואין הוא זוכר היכן אותן החלטות ממשלה). גם מסמך חשוב אחר,  שהוזכר בכתבי בי הדין, וגם בדיון היום, והוא: "דו"ח וועדת בוכריס", לא גולה לצד שכנגד, וזאת על אף שמסמך זה כבר הוזכר בפסיקת בית משפט העליון, כאשר המדינה הייתה צד לאותם הליכים (ראה: בג"צ 8035/07). מכאן, שעו"ד צביאלי יכול היה לפנות לעמיתתו בפרקליטות המדינה, עו"ד מיכל צוק (שייצגה את המדינה בבג"צ הנ"ל), והיה יכול לקבל ממנה דו"ח וועדת בוכריס, בתוך זמן קצר, ולא לאפשר מצב שבו דרישת התובעים לגילוי מסמך זה של דו"ח וועדת בוכריס, לא מולאה עד היום, על אף החלטות בית המשפט.

18.       טענות עו"ד שרגא בדבר הצורך להפעיל סנקציה כנגד המדינה, במובן של מחיקת כתב ההגנה, על פי תקנה 122, מתבססות, בין היתר, על פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן מפי השופט - כתוארו אז - מישאל חשין, שלדבריו הסכימו השופט דב לוין והשופט  - כתוארו אז - תיאודור אור בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד       מו(3)793 ( להלן - "פרשת ג'מבו").

19.       העובדות בפרשה שלנו, קרובות לנתונים שבפרשת ג'מבו, אך עדיין יש הבדל יסודי ביניהם, והוא זה:  במקרה שבפניי, עילת התביעה לא הוכחה, ועצם ההכרעה לקבלת טענת התובעים (אשר טרונייתם מוצדקת, לפחות באופן סובייקטיבי), יש בה משום אמירה משפטית במישור החוקתי, ויש לה השלכות על עצם פעילות הממשל במדינת ישראל -  נושאים שלא ניתן להכריע בהם רק מכח תקנה 122 הנ"ל.

20.       מאידך גיסא, טענתו של עו"ד צביאלי, ב"כ המדינה, כי "לתובעים למעשה לא נגרם נזק אמיתי", (עמ' 35, שורה 9 לפרוטוקול) - מקוממת, ואפילו הייתי אומר שיש בה מידה מסוימת של התנשאות של פרקליטות המדינה על פני האזרחים הפשוטים במדינה.  בית המשפט, פתוח לכל. תובע זכאי שעניינו יבורר, סמוך ככל האפשר, להגשת התביעה, כפוף לאילוצים של לוח הזמנים של בית המשפט, לנתבע אין זכות לעכב את סדר הפעולות המקדימות, אשר רק לאחר ביצוען, ניתן לקבוע את התיק להוכחות, בנימוק שלא נגרם לתובע כל נזק, שכן הוא יקבל את המגיע לו, מבחינה כספית, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

21.       זכות תובע לקבל את המגיע לו סמוך לתביעתו, הוא חלק מעצם הנגישות לבית המשפט. ניתן היה לצפות כי דווקא נציגי הפרקליטות, אשר לא אחת טוענים טענות חוקתיות ,יכבדו זכות זו. הטיעון ששמעתי היום מפי ב"כ המדינה, סותר ציפייה זו, ובמיוחד כאשר אמר עו"ד צביאלי, בהמשך הפרוטוקול: "גם לאחר הערות בית משפט אינני חוזר בי מהטענה הזו" (עמ' 35, שורה 12 לפרוטוקול הנ"ל). 

22.       גם כאשר ניסיתי להבין לעומק את טענת ב"כ המדינה, וביקשתי את "הסכמתו" לכך שאם תתקבל גישתו הבסיסית, תפצה המדינה את החקלאיים על מלוא הנזק שנגרם להם עקב אי קבלת הפיצוי במועד, ואף הצעתי כי ה"תרגום" לכך יהיה כי כל שקל שהמדינה חייבת להם, ישולם בתוספת ריבית על משיכת יתר חריגה (עמ' 35, שורות 17-15 לפרוטוקול הנ"ל), שזה הנזק האמיתי שנגרם לאדם המתקיים מכוח עבודתו היום יומית (ומי כחקלאי, נמצא במצב זה בו הכנסתו תלויה בגורמים רבים, ובהם: גשם, השתלטות על מזיקים, יבול סביר, תנאי שוק נוחים למכירה ועוד, אשר זקוק לכך שאם יבול שנה מסוימת לא נקטף, יוכל לקבל את הפיצוי עד כמה שניתן מהר כדי שבכסף זה יוכל לקיים את עצמו ואת בני משפחתו), השיב עו"ד צביאלי כי איננו מסכים להמצאה זו (עמ' 35, שורה 19; וכן ראה את המשך טיעוני עו"ד צביאלי במישור זה, בעמודים 36-35 לפרוטוקול).

אני מקווה ומאמין, כי לאחר שעו"ד צביאלי יעיין פעם נוספת בהחלטה זו, וכן בפרוטוקול, יגיע למסקנה כי אין זה ראוי להעלות טענות כאלה, בכלל, וכלפי חקלאים הנמצאים בערבה התיכונה, והם המעצבים את גבולות הארץ, במחרשתם ובטרקטוריהם, בפרט.

23.       במצב שנוצר היום, אין מנוס, לעניות דעתי, מהטלת הוצאות משפט משמעותיות, וכן מקביעת לוח זמנים קשיח, לביצוע החלטות בית המשפט, וזאת בליווי תוצאות כלכליות, לאי מילוי החלטות במועד.

24.       לאור זאת, אני קובע כדלקמן:

א.        בקשת המבקשים למחיקת כתב ההגנה, על פי תקנה 122, לא מתקבלת, בשלב זה. היה ולא יבוצע האמור להלן, ותוגש בקשה חדשה, לא מן הנמנע כי אפעל על פי תקנה זו, על אף הערותיי ביחס למשמעות החוקתית של קבלת התביעה במלואה, שכן על פי העקרונות שנקבעו בפסק דין ג'מבו, גם הצורך בציות להחלטות בית משפט, הן כאקט חינוכי והן כזכות התובעים, יכול שיביאוני למסקנה כי כל ההחלטות הקודמות, וההפרות הקודמות, היו בבחינת אזהרות שלא הועילו, ואז הפתרון היחיד הוא השימוש בתקנה 122, ובמילים אחרות: מחיקת כתב ההגנה, שמשמעותו הוא מתן פסק דין על פי האמור בכתב התביעה.

ב.         המדינה תשלם לכל אחד מן התובעים, 74 במספר, הוצאות משפט בסך 1,000  ₪, בתוספת מע"מ, דהיינו: 74,000  ₪, בתוספת מע"מ.

ג.         המדינה תמציא לעו"ד אליעד שרגא עד ליום שלישי ז סיוון תשס"ח    (10.6.08), את החלטות הממשלה. איחור בהמצאת החלטות אלה יביא לכך כי בגין כל שבוע איחור, יזכה כל אחד מן התובעים ב-1% מסכום תביעתו (משמעות הדבר היא כי לאחר 100 שבועות, יזכו התובעים במלוא תביעתם,וכך, בדרך עקיפין, מבחינה כלכלית, תמומש בקשתו המקורית של עו"ד שרגא, בדבר קבלת התביעה, מכח תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי).

ד.         דו"ח בוכריס יומצא על ידי המדינה לעו"ד שרגא, עד ליום 11.6.08. הסנקציה האמורה לעיל בסעיף קטן ג, תחול על איחור בהמצאת דו"ח בוכריס.

ה.        כל יתר התצהירים, ולהסרת ספק יינתנו התצהירים על ידי כל בעלי התפקידים המנויים בפיסקה 5 להחלטה מיום 6.4.2008 (אם בעל תפקיד סבור שתצהיר של בעל תפקיד אחר מקובל עליו, ומשקף את מלוא עמדתו, כנציג אותו משרד שהוא בעל תפקיד בו, יוכל להצהיר בנוסח זה או בנוסח דומה לו: "קראתי את תצהירו של ... סעיף ... ואני מסכים לתוכנו, ומבחינתי נוסח תצהיר זה משקף גם את עמדתי שלי במסגרת תפקידי במשרד ..."), וכן התצהירים בדבר גילוי מסמכים כללי, וגילוי מסמכים ספציפי, יוגשו כולם עד ליום שני כז סיון תשס"ח (30.6.2008), וזאת לאחר שעו"ד צביאלי הצהיר כי הוא זקוק לשלושה שבועות, אשר אותם ספרתי החל מן היום הראשון שלאחר חג השבועות (עתה אנו ביום חמישי, ב' סיוון תשס"ח, 5.6.2008, בשעה 19.37, והשעה הראשונה לפעילות משרדי הממשלה היא ביום שלישי ז' סיון תשס"ח (10.6.2008) ).

ו.         אני קובע קדם משפט לבדיקת ביצוע האמור לעיל, כאשר בכל מקרה, הסנקציה של אחוז אחד מסכום התביעה שישולם לכל תובע, בגין כל שבוע איחור תתחיל מיום 30.6.2008, מבלי לגרוע מן הסנקציות שנקבעו לגבי אי מסירת  החלטות הממשלה ולגבי  אי מסירת דו"ח בוכריס, כאמור לעיל.

ז.         כאשר אמרתי לעיל כי כל בעל תפקיד, יגיש תצהיר, אני חוזר ומדגיש כי לעניין הפעלת הסנקציה או אי הפעלתה, רק תצהיר אשר ממלא אחר כל הדרישות שפורטו בהחלטה מיום 6.4.2008, ייחשב כתצהיר. תצהיר שחסר פרט זה או אחר, יראוהו כאילו לא הוגש, והסנקציה של אחוז לשבוע תחל.

25.       מאחר ונמסר לי כי חיוב ההוצאות שפסקתי בישיבה הקודמת לא בוצע, אני קובע כי בגין כל איחור של תשלום של המדינה לתובעים על פי החלטה זו, יתווסף סך של 1% אחד לכל שבוע איחור. אשר לסך של 5,000  ₪, שנפסקו בישיבה הקודמת, מאחר ולא הודעתי אז על הסנקציה האמורה, החיוב של 1% לכל שבוע איחור יחל רק ביום 11.6.2008, שהוא המועד שבו יחל חיוב הסנקציה גם ביחס לסך ש"ח 74,000  ₪ בצירוף מע"מ שנפסקו לעיל בפיסקה 24(ב).

26.       קדם המשפט נקבע בזה ליום חמישי, ל' סיון תשס"ח (3.7.2008) בשעה 16.30

27.       מאחר וקרתה תקלה ביחס להזמנת הקלטה לישיבת היום, אני מורה בזה כי המזכירות תזמן הקלטה לישיבת יום 3.7.2008, כאשר התשלום ישולם במלואו על ידי הנתבעת, המדינה. המזכירות אינה רשאית לסטות מהחלטה זו, ללא קשר לשאלה אם תימצא או לא תימצא קלדנית, אשר מוכנה לעבוד לאחר השעה 16.00.

28.       אני מאמין ומקווה כי בהחלטה זו הסתיים שלב הנושאים המקדמיים, והוא יבוצע על ידי המדינה באופן מלא, מושלם, וללא כל פגמים, כדי שנוכל בישיבת קדם המשפט הבאה לקדם את הטיפול בתיק לגופו. לכן, יהיה כל צד מוכן לקראת הישיבה הבאה בהערכת מצב כללית, לגבי מספר העדים אשר בכוונתו להעיד בתצהירי עדות ראשית, ולגבי מספר העדים שבכוונתו להזמין כעדים, מאחר ולא יוכל לקבל מהם תצהירי עדות ראשית. כמו כן, יהיה כל צד ערוך לשאלה,  האם מבקש מי מבין הצדדים כי ימונו מומחים מטעם בית משפט או מומחים מוסכמים, כדי לחסוך בעימותים ובחקירות נגדיות של מומחים מטעם שני הצדדים.

29.       בכוונתי להקדיש זמן משמעותי בישיבת קדם המשפט הבאה כדי לנסות ולהגיע לכך שהפעולות שייקבעו כי יבוצעו על ידי הצדדים, יהיו אלה אשר בסיומן יהיה התיק בשל להוכחות.

30.       כמו כן, "אשריין" מועדי הוכחות לשנת 2009 בתיק זה, ועל כן אבקש כי ב"כ הצדדים יבואו עם יומניהם לשנת 2009.

31.       לאור האווירה הנינוחה שבין ב"כ הצדדים, באופן אישי, אני מאמין ומקווה שאותה רוח חיובית תשרור בין עו"ד אליעד שרגא ועו"ד אזולאי משה לבין עו"ד צביאלי רם. אוירה חיובית זו רק תתרום לקידום הטיפול בתיק, וזאת כאשר כל עו"ד ממשיך לייצג נאמנה את לקוחו. כפי שאמרתי לא אחת, וגם כתבתי זאת בהחלטה (בש"א 1019/03 (ת.א. 1376/98) אפורפים נ' מדינת ישראל), אין בהסכמות בין עורכי הדין ורוח טובה ביניהם, כל סתירה לייצוג נאמן ומסור של הלקוח.

ניתנה ביום ב' סיון תשס"ח (5.6.2008) במעמד הצדדים.

 הנוסח לעיל הוא נוסח שבו הוכנסו תיקוני סגנון ופיסוק, מאחר והדברים הוכתבו לפרוטוקול בשעת לילה.

הנוסח הזה הינו הנוסח המחייב.

ניתנה היום ה' בסיון, תשס"ח (8 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.