|
|
| נשלח ב-13/6/2008 07:01 |
 |
| |
[נאך איינער,
למה אתה חושב שבענייני לבוש אין נסיון ליצור חיץ? מה היא הציצית אם לא סימן זיהוי ללבוש יהודי? (ובימינו גם כיפה וכד').]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2008 08:03 |
|
| |
וגם הטלאי הצהוב.....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2008 10:21 |
|
| |
אמשלום
איקון ירוק.
בוודאי!
יהושע
יש סימן שנכפה מבחוץ והוא שנוא ובעל קונוטציות נוראות, כמו זה שציינת. וכמובן כפית סמלים על יהודים התחילה הרבה קודם.
ויש סימנים שאנו בוחרים לעצמנו. אך אם נחפש נמצא שבין סופרי ההשכלה, בדור ההוא היתה הרבה שנאה לסמלים שצמחו אצלנו כי הם נתפסו בדיוק באופן הזה, ככופים עלינו שיעבוד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2008 23:23 |
|
| |
אני לא חושב כך. הציצית נועדה להזכיר ליהודי עצמו את תפקידו, ולא למטרה חיצונית. כך כתוב בחומש שלי. לא יודע מה אצלכם. מה גם שלא ברור כלל שהציצית אמורה להיות ניכרת כלפי חוץ.
הכיפה היא חיצונית אבל גם היא לא נועדה להבדלה אלא לניע. דק].ווהמהראות כניעה וכדומה.
מה שכן, ייתכן שמיימוני צודק, אך לא ביין נסך אלא בשחיטת עכו"ם לפי הרמב"ם, שנלמדת מ'ואכלת מזבחו' שלפי המשמעות נועדה למנוע התקרבות. [לא ממש יצירת חייץ אקטיבית אלא מניעת התקרבות, ודוק].
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 01:05 |
|
| |
נאך איינער
זו פתיחה חדשה למה שאני כותב בהמשך. מתוך המאמץ לנסח דברי, נוכחתי לדעת שלא חשבתי מספיק ויש לי לעיין עוד.
אז אני משאיר את הדברים בניסוח אחר במקצת. חוזר על הראשונות ומוסיף ומתקן או לפחות מצביע על כיוון הכרחי של תיקון.
למצוות יכול להיות יותר מאשר טעם אחד. וכוונתי לטעם על פי הפשט, כלומר כטעם חינוכי, בריאותי, סוציולוגי ופסיכולוגי.
לגבי שחיטת גוי מצאנו זאת מפורש בדברי הרמב"ם. אך האם לא יתכן שהטעם הזה קיים גם במקומות אחרים למרות שבהם הוא לא נזכר במפורש?
צא וראה: מה משיגות מצוות אלו ואחרות אם לא יצירת חיץ והפרדה. כמובן, יצירת ההפרדה יכולה להעשות באופנים שונים. בין על ידי מניעת פעילות משותפת, בין על ידי יצירת ייחוד התנהגותי שגורם ליהודי לראות בעצמו שונה ולגוי לראות את היהודי כשונה.
ועתה אני נוכח מתוך הדיון איתך, ותודה לך על זה, כי המונח "הפרדה" שהשתמשתי בו כשם של טעם מרכזי, טעון באמת ניתוח כי יש סוגים שונים של הפרדה וסוגים שונים של יצירת הפרדה. ולפיכך הדברים צריכים יתר ביאור.
ניתן יהיה לטעון נגדי כי האופן שאני משתמש במונח "הפרדה" הוא כה מגוון ואולי מאולץ עד שזה כבר שימוש חורג מהרגלי הלשון. אמנם אני סבור שזה לא כך, אבל חובה עלי לבדוק את המצוות שאני טוען שמביאות להפרדה ולהסביר מה טיבה של הפרדה זו. וסליחה שכתבתי בלי עיון מספיק, אולם לפחות אהיה נוטל שכר על הפרישה הזמנית עד לבירור נוסף (ואולי יעזרו לי בזה).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2008 01:20 |
|
| |
מיימוני, יושרך האינטלקטואלי, שכבר הפך לסמלך המסחרי, גורם לויכוח איתך להיות תענוג מיוחד, ולכן קשה לי להפסיק. 
לגבי שחיטת גוי לא מצאנו במפורש, ואכן אני נבוך בזה, כי הרמב"ם כותב שמ'ואכלת מזבחו' אנו למדים שזבחו אסור. כלומר התורה מתארת את הטרגדיה- מה יקרה אם נתקרב לגוי- אוי ואבוי! בסוף עוד תאכל משחיטתו! ומכיון שכך אנו למדים שהדבר אסור, אך מדוע? לא נתפרש.
לפי קריאה זו אין שום רמז לכך ששחיטת גוי אסורה משום קירבה, אלא להיפך, הקירבה אסורה שמא נבא לאכול משחיטתו. אולי נשמע מוזר, אבל זו הקריאה היותר פשוטה .
ועדיין יש לעיין בכל זה.
[כעת ראיתי שהדברים על הכיפה יצאו לגמרי לא ברורים. זה אשמתי כי כתבתי תוך כדי שהילד היה על הברכים... התכוונתי לכתוב שהכיפה נועדה לסמל כניעה מסוימת. אגב מדוע אכן זה כך? מהי המשמעות הפסיכולגית של כיסוי הראש?]
_________________
תוקן על ידי nocheiner ב- 16/06/2008 1:45:34
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2019 20:18 |
|
| |
הקפצה לצורך שיחזור תוכן מחוק. (למנהלים: ניתן למחוק הודעה זו, כך שהיא תימחק והאשכול יחזור למקומו הטבעי והתוכן ישאר.)
|
|
|
|
|
