תגובות.
ראשית לעניין ה"* הקבליים", אני מסכים שהביטוי בעייתי כי הוא עשוי להיות פוגעני ו/או מתנשא (אף כי אני סבור שהוא מבטא משהו אמיתי) כך שאפשר שבקונטקסט המסוים שהשתמשתי בו הוא לא היה במקום, כי העקרון הובן גם בלעדיו. על כל פנים, מי שמעיין קצת בהיסטוריה של הפולמוס אודות הקבלה יראה שגדולים משני המחנות השתמשו בביטויים הרבה יותר קיצוניים מהנ"ל...
לגבי השאלה כיצד פעולת הבורא והבורא אחד הם, התשובה היא באיזה אופן. אם הכוונה לפעולת הבורא כפי שהיא מתבטאת בתוצאה (שהיא הבריאה בכללותה), הרי שהיא כמובן אינה אחד עימו. אם בתור מה שנובע מרצונו העצמי, הרי שכאן נכנסנו לשאלה כיצד תאריו של האל, כולל רצונו, מבטאים בעצם משהו אחד לחלוטין, כך שאין הבדל בין חכמתו, אחדותו, יכולתו, אהבתו ורצונו של האל. על מנת לענות לכך אינני צריך להדרש להראות שיש לו רק רצון אחד - כי זה נובע מההוכחה הקוסמולוגית שהרמב"ם מביא במורה נבוכים ומשאר השיקולים שהובאו שם. אם אנחנו לא מבינים כיצד זה אפשרי, הדבר מעיד רק על בורותנו, לא על בעיה באחדות האל.
מכל מקום, אני סבור שיש הסבר מסוים שיכול להאיר את הנושא, אך מפאת אריכותו לא אעלה אותו כאן.
בנוסף נאמר כאן כי בן דוד ירבה דעת אלוקית, בניגוד לקאנט ואריסטו. אבל בדעת אלוקית הכוונה לכל מה שנכון, כי כל מה שאמיתי מקורו בבריאה האלוקית. פעם הייתה שגורה בפיהם של גדולי ישראל האימרה 'קבל את האמת ממי שאמרה', מכל מלמדי השכלתי, ושאין לישוא פנים למקור האנושי של זה שחשב על האמת והציגה בפני אחרים, כי אם רק על השאלה האם מה שהוא אומר נכון. אם קאנט ואריסטו לימדו אותנו משהו (אפשר לומר בוודאות שאריסטו לימד האנושות משהו על כל פנים בתורת הלוגיקה) הרי שנצטרך ללמוד את דבריהם בימות המשיח.
תוקן על ידי עצכח ב- 21/08/2008 21:15:37
 |
|
|
