הפצת וירוס מחשב בדיני הנזיקין.

ולבסוף, האם לדעתך יש לפטור וירוס על נזקי טמון (או טמון פיסי, או טמון וירטואלי כמו קובץ בתוך קובץ)? הרי זו המשמעות של הדמיון לאש. או שמא תלך כאותה שיטה ברא"ש ב"ק ו ע"א שיש תולדות שאין להן אף פטור מאלו של האבות (אבל שם זה רק כשהתולדה נלמדת בצד השווה מכמה אבות ביחד, כלומר שהיא ממונו ושמירתו עליו, אבל לא דומה לאף אחד מהאבות).

לגבי ספרו של ברכיהו ליפשיץ על האסמכתא, איני יודע מה מצאת שם בענייננו. הוא אינו מדבר על שינוי נסיבות ומציאות אלא על שינוי בהגדרת המושג אסמכתא, שעבר טרנספורמציה עם הדורות, בלי שום קשר להתפתחויות טכנולוגיות או אחרות, או לתפיסת מציאות כלשהי. טענתו היא שהמשמעות של אסמכתא בימינו היא סתם טעות שהשתקעה במהלך ההיסטוריה. אין כאן תגובה לשינוי מציאות, או תפיסת מציאות.

_________________

מיכי

אנסה להתייחס לנידון השני. לדעתי, הוירוס דומה לנידון מעניין שהועלה בפני הגרש"ז אוירבך זצ"ל (ר' התורה המשחמת עמ' ...), שבשכונת שערי חסד החליף החנווני את תכולת כדי המלח והסוכר, כך שבכד המלח היה סוכר ובכד הסוכר מלח. באו הלקוחות ותבעו את המוכר לד"ת.

כמובן, כל דיין שנידון זה היה מגיד לפניו היה פוטר את המוכר. אין לך גרמא גדולה מזו. אולם הגרשז"א רוח אחרת עמו (בחי' מנחת שלמה ב"ק ו.), ורצה לחייבו מדין 'בור המתגלגל', שהמניח בור ברה"ר מתחייב על הנזק הנגרם ע"י הילוך האנשים בכל מקרה שזה לא היה במתכוון (ב"ק ו. תוד"ה לאתויי). ואף שנח' רש"י ותוס' שם אם ניתן לחייבו "בהדי קאזלי" משום אש, כבר כתבו האח' (נחל"ד ועוד) שטעמו של רש"י משום ששם כל הכח ההזק נגרם ע"י ההילוך והבעיטה, אולם בבור ובמלח הנזק נגרם ע"י הכח הזק הגלום ב'מזיק' עצמו.

יש להעיר ע"ד, שבשיעורי רבי שמואל (ב"ק סטנציל, נדפס ג"כ בקובץ 'אהל ישעיהו') כתב שטעם הפטור (לשיטת רש"י) משום שהילוך בנ"א ובע"ח שהם בעלי בחירה איננו מוגדר 'כח אחר', משום שאיננו חלק מהתנאים הסביבתיים (והראיה שניתן למנוע הילוך בנ"א ובע"ח), ולכן אין ליחס זאת למניח החפץ ברה"ר. ועי' ברשב"א ב"ב כו.

עכ"פ נשאל שם הגרש"ז מסוגיה אחרת, שהמניח סם המוות בפני בהמת חברו ואכלה ומתה פטור, ואף אם המדובר בעשב רעיל (אפרזתא) משום ש"היה לה שלא תאכל" (ב"ק מז: וע"ש בתוד"ה הוה לה). ואמר שנידונו שונה, משום שכאן האשה הכניסה המלח לתוך תבשיל השייך (עפ"י דין) לבעלה, ולכן הבעל יכול לתבוע את הזבן לד"ת.

[הערה: בסוגיה שם מצינו ג' שיטות בהסבר הסוגיה: (א) תוס' הנ"ל - "משום שבמתכוון מביא ע"ע מה שמזיקו, אין ראוי הלה להתחייב בכך", (ב) מדין גרמא - כ"כ תוס' ב"ב כב: ד"ה ז"א, (ג) שיטת הראש שם סוס"י ג - "דמילתא דלא שכיחא היא שתאכל בהמה יותר מדאי ותזיק לה. ועל בעל החצר מוטל שמירה זו כי הוא מצוי בחצר ואם יראה שבהמתו אוכלת יותר מדאי יש לו למונעה".

כל הקושיא על הגרשז"א היא משיטת התוס' הנ"ל, אולם לשיטת התוס' בב"ב וסיעתם צריך לחלק בין הנחה ברה"ר שברור שההולכים יגלגלו ועלול להזיק, ונתינת אפרזתא, שלא ברור שהבהמה תאכל אותה].

נמצא, שיתכן לחייב על שליחת וירוס למקום ממנו הוא עלול להתגלגל משום אדם המזיק, ובלבד שיתקיימו שני תנאים: (א) המביא ע"ע את הוירוס איננו בעלי המחשב, (ב) משהו אחר לא השתתף בכוונה בהפצת הוירוס.

<><><> 

באם לא ניתן לחייבו מדין אדם המזיק, נאלץ לחייבו מדין אש (שאף לריו"ח יש אשו משום ממונו - ב"ק כג.), ואז עלינו לדון האם צריך קניין ובעלות בוירוס או לא (עי' תוס' ב"ק כב. ד"ה אשו משום ממונו, ושם נו: ד"ה המעמיד).

והנפק"מ בין חיוב אש לחיוב אדם מזיק היא לעניין יוצר וירוס באונס (עי' ר"ח ב"ק כט. תוס' שם כח: ד"ה והתניא, ועוד), וכן לגבי טמון (עי' ב"ק סא:-סב. בגדרי טמון לעינינו)