חסד לאלפים

מה הכוונה המקורית בלהיות "בן אדם מושלם" שאף אחד מאיתנו לא מצליח להיות כמוהו?

"אף אחד לא מושלם, אין אדם שהוא מושלם בעולם הזה".

כל אחד מאתנו יכול להעיד ששמע את המשפטים האלה אלפי פעמים בחייו. בפעם האחרונה ששמעתי אותם, לפני כמה ימים, לפתע עלתה במוחי שאלה – מיהו אדם מושלם? מה בכלל הכוונה המקורית בלהיות "בן אדם מושלם", שאף אחד מאיתנו לא מצליח להיות כמוהו?

נראה שהחברה קבעה הגדרות מאוד ברורות ומקובעות לצמד המילים הללו, ומי שלא מתאים להן, נחשב לפגום, או לא נחשב בכלל. הקיבעון והתיוג מתחילים כבר מרגע הלידה. כאשר ילד נולד עם סטייה כלשהי מהעקומות המקובלות, הדבר מיד מוגדר כפגם או כליקוי. הילד, כבר לא מתאים להגדרה, כי הוא לא מספיק "בריא".

כשהילד כבר גדול יותר ולומד בבית הספר, הוא חייב להתאים את עצמו להגדרה של "התלמיד המושלם" שהחברה קבעה – תלמיד שקט עם הישגים גבוהים. ילד שאוהב לזוז ולא מוצא עניין במה שלומדים בבית ספר, מתויג כ"מופרע", וכבר לא נחשב למושלם. אדם בעל עודף משקל, נחשב ל"לא מושלם", רק כי הוא לא מתאים לסטנדרטים שהחברה קבעה. ההגדרות מגיעות אפילו לדברים הפשוטים ביותר, שקורים לכל אדם. אדם שכועס או מקנא לפעמים, גם נמצא מחוץ להגדרת השלמות.

˜               נפשות רבות וחסרונן

לאחת הברכות שמברכים לאחר האכילה יש נוסח מעניין בו אנו מברכים את אלוקים ה"בורא נפשות רבות וחסרונן".

הגישה בברכה כלפי החוסר שלמות שלנו מאוד מפתיעה! אנחנו כל הזמן מסתכלים על המגרעות שלנו, כעל משהו שלילי, משהו שמפריע לשלמות ואף סותר אותה. כשחושבים על הברכה, מגלים את המסר העמוק שהיא טומנת בתוכה – מסר שאומר שאלוקים ברא את המגרעות כחלק מהשלמות והן אלה שמחיות אותנו. קשה לנו במבט ראשון להבין את המסר. צריך לצלול עמוק יותר בשביל להשיג את ההבנה הזאת.

אם נשים לב, המילה "מושלם" נגזרת מהמילה "שלם". כלומר, יש קשר הדוק בין להיות שלם, לבין להיות מושלם. הסיפור המפורסם הבא יכול ללמד אותנו היטב על הקשר הזה:

לאישה סינית באה בימים היו דליים גדולים תלויים בשני צידי המוט שהיא נשאה על צווארה. לאחד הדליים היה סדק בעוד השני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו. בסוף הדרך הארוכה מן המעין לבית הדלי הסדוק הגיע תמיד חצי מלא.

במשך שנתיים תמימות הביאה האישה מדי יום ביומו דלי וחצי מים לביתה. הדלי המושלם היה גאה כמובן בהישגים שלו. אך הדלי הסדוק המסכן התבייש במומו והיה אומלל כיוון שהצליח לבצע רק מחצית מייעודו.

לאחר שנתיים של מה שנראה כשלון מר הוא פנה לאישה ליד המעין ואמר לה "אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדלוף לאורך הדרך הביתה".

האישה הזקנה חייכה ואמרה "האם שמת לב שיש פרחים בצד שלך של השביל ואילו בצד השני לא צומח כלום. המום שלך מוכר לי מאז ומתמיד ולכן טמנתי זרעי פרחים בצד שלך ובכל יום שאנו צועדים הביתה אתה משקה אותם.

משך שנתיים אני יכולה לקטוף פרחים יפים אלה כדי לקשט את השולחן ולולא היית כמו שאתה לא היה היופי הזה מעשיר את הבית".

אני בטוחה שלאחר שהאישה הסינית אמרה את דבריה לכלי השבור, הוא הפך לשלם יותר במהותו, לאחר שהבין את היתרון שבפגם שלו לכאורה. כשאנחנו מבינים את היתרון במה שעד כה ראינו כחיסרון שקיים בנו, אנחנו מנצלים אותו לטובתנו, והופכים לשלמים יותר. אם ניקח לדוגמא את אותו הילד שלא מפסיק לזוז בזמן השיעור, ונטפח את יכולת התנועה שלו, נגרום לילד להיות מושלם. אדם שאחד החושים שלו לא מתפקד, שאר החושים שלו מתפקדים בצורה טובה יותר מאדם רגיל. כשהוא לומד לתפקד בתוך המצב שבו הוא נמצא, הוא מושלם!

חלק מהמגרעות, נועדו בשביל שנעבוד עליהן, נצמח מבחינה רוחנית, ונהיה טובים יותר. למשל, אדם שיודע שהוא נוח לכעוס, מחליט לנסות לתקן את מידת הכעס שבו ולצורך כך מקבל על עצמו בתור צעד ראשון שבכל יום משעה מסוימת עד שעה מסוימת הוא משתדל לא לכעוס על אף אחד, ומיישם את זה, משיג תהליך של צמיחה רוחנית אדירה, שעושה אותו למושלם. אותו אחד.

כשאנחנו פוגשים אדם שהחליט לנסות לתקן מידה מסוימת בתוכו, זה מעודד אותנו לקחת אחריות על חיינו, ולהתחיל בתהליך של שינוי, שגורם לנו להיות מושלמים באמת.

בניגוד למה שאומרים לנו כל הזמן, אנחנו מושלמים! כל אדם הוא מושלם, אבל אצל כל אחד השלימות מוקרנת בצורה אחרת. המגרעות שלנו, הן מה שעושות אותנו למושלמים. בלעדיהן, לא היינו יכולים להגיע לשיאים שלנו ולהיות כאלו. המשימה שמוטלת עלינו, היא לראות את עצמנו ואת האחרים כמושלמים, ולשבור את ההגדרות שמקיפות וחונקות את המילים הכל כך משמעותיות ועמוקות – "אדם מושלם".

 (מאת ענת ניזינסקי תחי' / Aish.co.il) 

_________________

    אין יום שאין בו טוב

השאיפה האנושית "להיות אדם טוב" מניעה אותנו כמעט בכל דבר שאנו עושים. בכדי להגביר את ההנאה האמיתית מהחיים, עלינו להבחין בין "טוב חומרי" לבין "טוב רוחני".

כולנו רוצים להיות טובים, אבל אין זה דבר קל. אם תשאל אדם רע ואדם טוב – "האם אתה אדם טוב?", מי לדעתך ימהר לענות: "בוודאי שאני טוב!" – האדם הרע או האדם הטוב?

כמובן שהאדם הרע! הוא מסוגל להתייחס בצורה איומה לאמו ועדיין להאמין שהוא טוב. אתה עשוי לומר לו: "זה נורא! איך אתה מסוגל להתנהג בצורה שכזו?", והוא ינסה לתרץ זאת בהגיון ולענות: "אתה לא מבין. היא ביקשה ממני להוריד את הזבל. אם אני אעשה זאת, מי יודע מה עוד היא תבקש ממני לעשות בפעם הבאה? הניצול הזה עלול להימשך לנצח!"

האדם הרע יטען תמיד שהוא צודק. הוא אפילו לא מנסה להיות טוב, לכן הוא לא צריך להיאבק ביצריו. הוא פשוט מניח מראש שהוא אדם טוב.

מה לגבי האדם הטוב? הוא עושה מה שאימו מבקשת, ומוריד את הזבל. אבל אם אתה תאמר לו: "אני רואה שאתה אדם טוב", הוא יענה: "לא, אני בעצם לא כזה טוב. לא שמת לב שבזמן שהורדתי את הזבל, התייחסתי לאמי בצורה איומה?"

אתה תתעקש ותאמר: "על מה אתה מדבר? אני עקבתי אחריך, ואתה בהחלט היית בסדר גמור!"

ואילו הוא מצדו ימשיך לבקר את מעשיו ויענה: "טוב, אולי לא התנהגתי ממש בצורה גרועה, אבל קיטרתי בזמן שהורדתי את הזבל. רציתי במכוון לתת לאימא שלי הרגשה רעה. הייתי בדיוק באמצע קריאת ספר מתח ורציתי שהיא תדע שבגללה אני מפסיד."

האם אתה מבחין בהבדל? האדם הרע יטען תמיד שהוא צודק. הוא אפילו לא מנסה להיות טוב, לכן הוא לא צריך להיאבק ביצריו. הוא פשוט מניח מראש שהוא אדם טוב.

ובאותו הזמן, האדם שבאמת מנסה להיות "טוב", יודע עד כמה קשה היא המשימה, והוא תמיד מנסה להגיע לרמה גבוהה יותר.

קיים סוג נוסף של אנשים: "הצדיק המושלם". הוא מוריד את הזבל ואומר: "בשמחה אימא, העונג כולו שלי. את עובדת כל כך קשה בכדי לדאוג לנו, תודה רבה שאת נותנת לי הזדמנות להביע את הערכתי כלפייך!".

©               שני לבבות: "רוצה" ו"חושק"

המאבק הפנימי לעשות מעשים טובים, מגיע מתוך שתי נטיות שנמצאות בכל אדם, ומנהלות קונפליקט תמידי ביניהן. לכל אדם יש שני לבבות: אחד שרוצה לעשות את הדבר הנכון, ואחד ה'חושק' לעשות את המעשה האנוכי. עליך לפתח מודעות למאבק שמתחולל בקרבך. לדוגמא:

·                 אתה רוצה לנצל ביעילות את הזמן שלך, ולעומת זאת, מתחשק לך לדחות הכל למאוחר יותר.

·                 אתה רוצה לאכול אוכל בריא, ולעומת זאת, מתחשק לך לאכול עוגת שוקולד.

·                 אתה רוצה לרכוש עוד חכמה, ולעומת זאת, מתחשק לך סתם לצפות בטלוויזיה.

לב אחד אוהב לעשות את הדבר הנכון, והלב השני מעדיף להיות אנוכי.

ה"רצון" קשור לקביעות ומושרש היטב במציאות. ה"חשק", לעומתו, קשור רק לאותו הרגע ויש בו מעט מאד התייחסות להשלכות העתידיות. ה"חשק" הוא למעשה בריחה מהמציאות.

זהו למעשה הקונפליקט בין הגוף לבין הנפש או בין הגוף לנשמה: הנפש הנצחית שלך מחפשת קביעות ויציבות. היא רוצה שתעשה את כל הדברים הנכונים: לאהוב את האנושות, לרדוף אחר הצדק, לתרום לסביבה, להיות הגיוני, מכובד ואחראי.

במקביל, הגוף שלך, שסופו להירקב באדמה, מחפש סיפוקים מיידיים. הוא שואף לחיי נוחות חסרי-מאמץ, והוא מבקש רק אוכל, שינה ותאווה.

אתה יודע שלא ראוי לסרב להוריד את הזבל, והלב שלך באמת רוצה להיות טוב. אך הלב השני שלך, לב ה"חשק", מעדיף להישאר בתוך החמימות שבבית ולהמשיך לקרוא את הספר בנוחיות.

אפילו בעודך קורא את הקטע הזה, הנשמה שלך מנדנדת לך: "שים לב, זה יהפוך אותך לאדם נהדר!", אך הגוף שלך חולק עליה: "כל העבודה הקשה והריכוז הזה כואבים מדי. הסתדרתי יפה מאד כמו שהייתי קודם!".

בכל החלטה ובכל צומת בחייך, שני הלבבות "מתווכחים" ויוצרים בקרבך דילמה. בכדי לנצח במאבק ולהיות טוב, עליך להתמקד ברצונך הפנימי להיות כזה. הזכר לעצמך בכל בוקר, שאתה רוצה להיות טוב, ואל תניח לידיעה הזו להתמוסס במשך היום. הפוך את הידיעה הזו לחלק מצורת החשיבה שלך וכבר תרגיש השפעה משמעותית במשך היום. ההחלטות שלך יהיו בוגרות ואפקטיביות יותר.

©               הבחינו בין שני הלבבות

משימת ההבחנה בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שמתחשק לנו, עלולה להיות מאד מבלבלת.

תשאל מישהו: "מה חשוב לך יותר – אושר או כסף?"

והוא בתמימותו יענה לך: "אני מעדיף להיות מאושר. תן לי רק אוכל, ביגוד והגנה בסיסית, ואז אני אשמח לקבל כמות גדולה של אושר! אחרי הכל, איזה אדם טיפש יעדיף להיות מיליונר אך אומלל?"

אתה מצדך תציע לו: "בסדר גמור, תן לי שבוע אחד, ואני מתחייב להראות לך כיצד להיות מאושר".

והוא יתחמק ויאמר: "זוהי הצעה מעניינת... אולי ביום מן הימים אשקול לבצע אותה".

אם בשלב הזה עדיין לא ויתרת תוכל להוסיף ולומר לו: "בסדר, בוא נעשה עסקה: אם לאחר חודש ימים רמת האושר שלך אכן תעלה, אני נותן לך בונוס של 10,000 שקל".

עכשיו תראו איך הבחור ירוץ אליכם!

מדוע? מה באמת חשוב לו יותר – אושר או כסף?

כמובן שהאושר חשוב יותר. אך זוהי רק ההבנה האינטלקטואלית של הנשמה. הגוף מצד שני, זקוק לרשרוש חבילת השטרות המפתים בכיסו!

אם לא נתאמץ להבחין בין רצונותינו לבין תשוקותינו, אז סביר מאד שנאבד הזדמנויות פז להשיג את מטרותינו.

התשוקות הגופניות מבלבלות את אופן החשיבה שלנו. החומריות עשויה להיראות כל כך מושכת, עד שאנו כמעט טועים לחשוב שזה באמת מה שאנחנו רוצים!

אם לא נתאמץ להבחין בין רצונותינו לבין תשוקותינו, אז סביר מאד שנאבד הזדמנויות פז להשיג את מטרותינו.

בשביל להבין את מוקד הקונפליקט, שאלו את עצמכם שתי שאלות פשוטות: מה אני רוצה לעשות, לעומת מה מתחשק לי לעשות? בדרך כלל, מה שאתה רוצה לעשות הוא הדבר הנכון, בעוד מה שמתחשק לך לעשות הוא לעתים קרובות הדבר הנוח ביותר עבורך.

השעון המעורר מצלצל בבוקר. אתה רוצה לקום מהמיטה ולהתחיל את סדר היום שלך. אך רוב הסיכויים שמתחשק לך ללחוץ על כפתור ה"נודניק" בשעון, ולהתעורר מאוחר יותר. זוהי ממש תחרות של משיכת-חבל לשני צדדים. היציאה מהמיטה הופכת לדילמה מוסרית!

מה שקובע אם תנצח או תפסיד, הוא הקול שצועק חזק יותר ברגע ההחלטה: קול הרצון או קול החשק.

ברגע שאתה מודע לקונפליקט, וזוכר שאתה כל הזמן מצוי במאבק, אתה תצליח יותר ויותר להקשיב לקולו של הלב הטוב, ולהתעלם מקולו של הלב האנוכי.

©               הגדר מהו "טוב"

הגדרה טובה של מושג ה"טוב", היא למעשה נקודת הפתיחה של כל מעשיך בעולם. ברור שאתה לא יכול להמציא הגדרה שרירותית משלך למושג "טוב". עליך לחקור מקורות מוסמכים על פיהם הגדרת ה"טוב" היא קבועה ונצחית.

היזהר! אם אתה לא תמצא עבור עצמך את ההגדרה, אתה עלול להיתקע עם הגדרה שמישהו אחר הכתיב לך! אתה בטח לא רוצה לגלות אחרי 20 שנה של חיים בוגרים שקנית "חתול בשק".

לדוגמא, יתכן שאי-שם בעזה בשטחים, ההגדרה של "טוב" היא אדם המוכן לחגור על עצמו חגורת-נפץ, ולפוצץ את עצמו בתוך שוק ישראלי הומה אדם.

לעומת זאת, בעולם המערבי קיימת הגדרה מקובלת למושג "טוב" המתייחסת להצלחה כלכלית. אנשים שוקעים בדיכאונות, רק משום שאינם משגשגים בתחום זה – "מה לא בסדר בי, שאני לא מצליח למצוא עבודה?! כנראה שאני אדם רע. מהר, תביאו לי פסיכולוג!"

אנחנו רוצים להראות לעולם שאנו משתלבים ב"טוב", כפי שהחברה מפרשת את המושג הזה.

ההרגשה הזו מלווה אותנו גם בדרך שבה אנחנו צורכים מוצרים שונים. אוסף הדיסקים שלנו, השטיחים שלנו, הרכבים המפוארים שלנו, אמנם מביאים נוחות פיזית לחיינו אך גם מעניקים סטטוס חברתי מסוים. אנחנו רוצים להראות לעולם שאנו משתלבים ב"טוב", כפי שהחברה מפרשת את המושג הזה. (הכל כמובן נעשה באופן מעודן, כדי שאנשים לא יחשבו שאנחנו עדר שנסחף אחרי הזרם ועושה את מה שהחברה מכתיבה!).

שאל את עצמך תמיד: האם אני מגדיר מהו "טוב", בהתאם למה שנראה טוב בחברת אנשי הקנאה-כסף-כבוד, או האם אני מגדיר את ה"טוב" כבעל משמעות אמיתית ותרומה ערכית משמעותית לחברה?

אם לא נשמור על עצמנו, אנו עלולים להפוך דומים לאנשים העשירים והמפורסמים, שהתמכרו לסמים ושקעו בדיכאון עמוק. אמנם על מסך הקולנוע רוב הכוכבים נראים מאוד "זוהרים" אך הדמות האמיתית של רוב כוכבי-הסרטים היא של אדם השקוע בסכסוכים משפטיים, אדם שלא מצליח להחזיק מעמד בחיי נישואין לאורך זמן, ומבלה שעות רבות בפסיכואנליזה.

©               עמוד על הגדרתך

ברגע שבחרת לעצמך הגדרה משלך, עליך להיות עקבי לגביה בכל מקום אליו אתה הולך, ובכל פעולה שאתה בוחר לעשות. אנשים סביבך תמיד ינסו לשנות לך את הגדרת ה"טוב" שבחרת, במיוחד כאשר היא גורמת להם להרגיש רע לגבי עצמם. אך עליך להתעקש על ההגדרה שלך, אפילו כשאחרים לועגים לך על מעשיך.

מדוע אדם מסכים לשחק ברולטה-רוסית? משום שהוא מפחד מהלגלוג של החברה, מפחד שיקראו לו "פחדן" אבל מיהו בעצם הפחדן האמיתי? האדם שאין לו את האומץ לקום ולעמוד על שלו מול כל הלועגים לו! בסופו של דבר, במקום לחיות כפחדן, הוא מת כפחדן! זוהי אירוניה עצובה: הפחד מהלעג החברתי מתגבר על העובדות וגורם לאנשים רבים להתפשר ולחיות את חייהם בשקר!

לפיכך, אל תעזוב את מה שאתה בטוח בו.

©               להיות "טוב" חשוב יותר מהחיים עצמם

דמיין לעצמך שאתה רופא כירורג מצליח. אתה מפורסם, אתה עשיר, יש לך בת זוג יפהפייה וילדים נהדרים. אתה אחד האנשים האהובים בקהילה, ולאחרונה אף נבחרת לקבל תואר-כבוד מאוניברסיטת תל-אביב. החיים פשוט נפלאים!

כעת אתה מטייל במזרח הרחוק עם כמה חברים. לילה אחד, כשחבריך נמצאים יחד באיזה סרט קולנוע, המשטרה החשאית מגיעה לחדרך ואומרת: "חבריך זוהו כקבוצה של מרגלים מסוכנים. תגיד לנו היכן הם נמצאים, או שנהרוג אותך!"

אוי לא... מה תעשה?

כמובן שהסגרת חבריך תהיה דבר נורא לעשות. מצד שני, אתה לא רוצה למות – ואף אחד לעולם לא ידע שאתה הלשנת על חבריך. (המשטרה החשאית בוודאי שלא תפרסם את כל הפרשה!) אתה עדיין יכול להיות כירורג מוצלח, עדיין יכול ליהנות ממשפחתך הנהדרת, עדיין יכול להישאר עשיר ומפורסם – ועדיין יכול להגיע הביתה בזמן לקבלת התואר הנכסף מהאוניברסיטה!

מה תעשה?

כעת בואו נגביר את הדילמה. מה היה קורה אילו הייתה המשטרה החשאית מבקשת ממך לרצוח תינוק?: "לך תהרוג תינוק אחד, ואז תוכל לחזור לארצך ולחיים המקסימים שלך". האם אתה חושב שתוכל אי פעם לעשות דבר שכזה?

כמובן שלא. פשוט אין בנו את מה שדרוש בכדי להיות רשעים. (ואפילו אם היית מצליח להביא את עצמך להרוג את התינוק... סביר שהיית חוזר הביתה ויורה לעצמך בראש...).

התסריט הזה חושף משהו עמוק מאד במבנה האישיות של כל אדם ואדם בעולם: כל כך חשוב לנו להיות טובים, שאנחנו אפילו מוכנים למות בשביל זה.

אפילו אם התסריט הזה הוא קיצוני, הוא עדיין מבהיר עקרון חיוני: אם אתה מוכן להקריב את חייך בכדי להיות "טוב", אז כנראה שאין מטרה גדולה יותר בחיים מאשר להיות כזה!

אז התחל לכוון את חייך למען מטרה זו! השתמש בכוח הזה שנמצא בתוכך!

הפוך את הטוב למטרת החיים שלך. היה מוכן לוותר על הכל.

שאף להגיע לחכמה גדולה, שתעזור לך להבין כיצד להיות אדם טוב יותר. הפוך את הטוב למטרת החיים שלך. היה מוכן לוותר על הכל. יתכן שאחרים יאמרו שאתה טיפש, אך אתה תמיד בצד המנצח כשאתה עושה את הדבר הנכון. אתה לא עושה לאף אחד טובה כשאתה אדם טוב, אתה בסך הכל עושה את מה שהפנימיות שלך רוצה שתעשה.

©               כל אדם שואף לגדולה

הרצון שלנו להיות טובים הוא רק קצה הקרחון. למעשה, כל אחד מאתנו היה רוצה להגיע מעבר לרמת ה"טוב" – להפוך לאנשים "מצוינים".

אף אחד לא רוצה להיות ממוצע. נסה לומר: "אני רוצה להיות בינוני". אתה אפילו לא תצליח להוציא את המילים הללו מהפה! משום שאנחנו רוצים להיות מצוינים, ולא רק טובים.

האם היית רוצה להיות האדם שימצא את התרופה למחלת הסרטן, או אולי זה שיבטל את סכנת המלחמה גרעינית בעולם? בוודאי שכן! כולנו היינו רוצים לפטור את העולם מהצרות, ולאחד את כל המין האנושי בשלום ובהרמוניה ממש כפי שעתיד להיות בימי המשיח.

פעם שאלתי כיתה שלימדתי: "תענו לי בכנות. בחלק הפנימי והסודי ביותר שבלבכם, האם הייתם רוצים בעצם להיות המשיח בעצמכם?"

כל תלמידי הכיתה הנהנו בהסכמה.

אחלוק עמכם כעת סוד רוחני ועמוק: הנשמה, החלק האלוקי שנמצא בתוך כל אחד ואחד מאתנו, משתוקקת להתאחד עם מקור כל החיים – עם הקב"ה. ומכיוון שכך, כל בן אדם, בתוך תוכו, לא יסתפק אפילו בלהיות המשיח. הנשמות שלנו משתוקקות להיות הקב"ה בכבודו ובעצמו.

אז למה אנחנו לא מנסים להגיע לזה?

לא משום שאיננו רוצים לשנות את העולם. אלא משום שהמאמץ נראה לנו גדול מדי.

התורה, מערכת ההוראות לניהול חיינו, מספקת לנו דרך לפתח את עצמנו בכיוון הזה. אחת מתוך 613 המצוות היא לנהוג כמו הקב"ה, ללכת בדרכיו.

לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל להשפיע באופן משמעותי על החברה. חכמינו מלמדים אותנו שכל אחד צריך לומר: "בשבילי נברא העולם!". כמובן שאין המשמעות שמותר לך לבזוז את רכושו של האחר. אלא, לכל אדם פרטי יש אחריות כלפי העולם. אז בואו ננהג בהתאם, ונזכור כי אנו נמצאים כאן כדי לתקן את סביבתנו.

מדובר בעבודה קשה וממושכת. אך צריך לזכור כי מדובר במה שאנו באמת מחפשים. ותוך כדי התהליך, הופכים לאדם שאינו רק טוב, אלא לאדם מצוין!

©               מה אני יכול לעשות בנידון?

אם תשאל היום כל אדם מהם הסיכויים שתפרוץ מלחמת עולם גרעינית ב-20 שנה הקרובות, יסתבר שלא פחות מ 90% מאמינים כי אכן תפרוץ מלחמה. והרי זה ממש נורא!

אז מה אתה הולך לעשות בנידון?

האם אתה מתכוון להישאר פסיבי כי אינך מאמין ביכולת שלך לשנות משהו? ואם היית יודע שהקב"ה בכבודו ובעצמו יעזור לך, מה היית עושה?

ברור כי כל אחד היה עונה: הכל!

אז הנה החדשות הטובות: הקב"ה עומד מאחוריך. הקב"ה אומר: "אם תנסה, אני אעזור לך. אני רוצה שתתקן את העולם".

האדם הרוצה להיות טוב, שמח בדרך כלל לגלות כי להגדרת ה"טוב" קיים הסבר מפורט במסורת היהודית ובו מפורטות דרכי ההתייחסות השונות לחבריו, למשפחתו ולחברה כולה.

בנוסף לכך, התודעה היהודית אומרת שיש חיוב להיות אדם מצוין ולא רק טוב. זוהי המשימה העליונה שלנו – לשאוף לגדולה ולתקן את העולם. אם נתחמק מהאחריות שלנו, נצטרך יום אחד לתת על כך את הדין.

ביהדות, לא קיים מושג הייאוש או הכניעה. אתה רוצה להיות מצוין, אתה מסוגל להיות מצוין, ואתה חייב להיות מצוין – אז צא החוצה ותתחיל לעבוד. קח אתך את השאיפה העצומה שלך לצמיחה ולהתפתחות. הרי היא זו המובילה אותך בחייך, בין אם אתה רוצה ובין אם לא. פשוט תשקיע את המאמץ הנכון, והקב"ה בוודאי יסייע לך להשיג את מבוקשך.

 (מאת הרב נח וינברג זצ"ל / Aish.co.il) 

_________________

    אין יום שאין בו טוב

דברו על זה

תארו לעצמכם עולם בלי דאגות, בלי לחשוב מה יהיה, איך ולמה...

גם אם ננסה לתאר ואולי גם לדמיין, זה פשוט לא יקרה. בעולם בו אנו חיים יש דאגות, ולא סתם דאגות, אלא דאגות שלא פעם לוחצות על הלב. מטרידות ואף מחבלות בשמחת החיים שלנו. בקיצור, דאגות מכף רגל ועד ראש – המצב הכלכלי, הבטחוני, החברתי, הרוחני, דאגה מכישלון ודאגה ממה שיאמרו עלי – לא חסר, יש 'מספיק' סיבות לדאוג.

אז מה עושים?

אמרו חז"ל: "דאגה בלב איש – ישיחנה". דבר על זה! היא לוחצת לך על הלב? אל תשמור אותה בפנים, הוצא אותה החוצה כדי שיוקל וירווח לך, הרי 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם' – קח לך אחד מהם ודבר על זה. אל תיתן לדאגות לשבש את חייך ולהכניס בלבך חששות ומשקעים כבדים על מה יהיה ואיך יהיה.

נכון, אנחנו דואגים. תחומי החיים הם רבים וכך גם כל מה שמסתעף מהם, כולל הדאגות. אנחנו לא יודעים מה יהיה ואיך יהיה, אין לנו מושג אם העבודה שהצלחנו להשיג, אחרי מאמצים רבים, תהווה מקור פרנסה בטוח עד הפנסיה, אנחנו גם לא יודעים אם ניכשל או נצליח במשימה זו או אחרת. אנחנו לא יודעים וזה מה שבעצם מדאיג – חוסר הידיעה שגוררת אחריה 'אם'...

ככל שנצבור בלבנו דאגות וגם 'אם... ואם...' – נפגע בשמחה שלנו וביכולת הריכוז עד כדי איבוד פרופורציות ממש, שיובילו אותנו להילחץ ולבכות מכל דבר ואפילו הקטן ביותר, עד כדי כך. בדרך זו רק נקטין את היכולת שלנו להתמודד, או לנסות להתמודד עם דאגות אלו, ונגרום לכך שלא נוכל אפילו להוציא את זה החוצה, והרי אמרו חז"ל שהכי טוב לעשות בזמנים שכאלה – "ישיחנה" – לדבר עליה.

כשאנו רוצים להוציא את מה שמדאיג ומציק לנו החוצה ו'לדבר על זה', אנו זקוקים לאוזן-קשבת, שהיא אחד מהדברים שאפשר לעשות בעזרתה חסד גדול – הקשבה לצער הזולת ולמה שעובר עליו. לכן חשוב שנדבר עם אדם שיקשיב לנו ויבין אותנו. זה יכול להיות חבר טוב, בן או בת הזוג, הורים או אחים – והעיקר שיהיו מוכנים להקשיב. במידה ואנו מתקשים לשתף את הסובבים אותנו במה שעובר עלינו ובדאגותינו, אל דאגה! יש לנו כתובת נפלאה להשיח את כל מה ש'מכרסם' את לבנו – אבינו שבשמיים, כי הוא אבא וחבר טוב. הוא מוכן להקשיב לנו בכל פעם שנפנה אליו, הוא תמיד שם והוא אוזן קשבת – הן לדאגות המטרידות אותנו, והן לרגעים שמשמחים אותנו.

בנוסף לאפשרות לדבר על מה שמדאיג ומציק לנו, להלן מספר עיצות נוספות, מאד יעילות, להתמודד עם הדאגות:

חצי הכוס המלאה: אחת הדרכים להתמודד עם הדאגות, בנוסף ל"ישיחנה" היא, 'לטבל' אותן בשמחה, ביטחון, אמונה וכמובן בתפילה. לגרום ואולי גם להכריח את עצמנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, ובדרך זו להפוך אותן לדאגות חיוביות שיובילו לעשייה ממשית כדי להתמודד איתן, אחרת, רק נינזק מהן מכיוון שהתמודדות עם דאגות שליליות גורמות לעצבות ויאוש. אולם ברגע שמסתכלים על חצי הכוס המלאה, אנו בעצם מסתכלים על הנקודות הטובות שבנו, כך גם מחזקים ומעודדים את עצמנו ואף מונעים בעיות שיכולות להתעורר מנסיון כזה ואף להחריף את המצב.

רגיעה: רצוי מאד לקבל את הדברים שקורים לנו בפרופורציה הנכונה ולהגיע למצב של רגיעה, עוד בטרם נפנה משאבים ומאמצים על מנת למצוא פתרון. אחת הדרכים להירגע יכולה להיעשות על ידי שימוש בדימיון באופן חיובי, כלומר, ננסה להתמודד מול הגרוע מכל, כתוצאה מהדאגות, בצורה דימיונית. ננתח את הדאגה על מרכיביה בכנות, וכך, בדרך דמיונית, נוכל גם לקבל פתרונות או החלטות שיובילו תחילה לרגיעה ולשלווה.

בשלב הבא ננסה למצוא בין 'הפתרונות הדמיוניים' משהו שאפשר לממש ולהפוך אותו לפתרון מעשי. בתירגול הזה המוח יעלה אפשרויות שונות של עשייה, לכן גם נוכל 'לדלות' כמה מהן ולממש אותן. ובנוסף, נצליח בדרך זו גם לשמור על כושר הריכוז המהווה מרכיב בעל משקל גדול בזמן התמודדות כזאת.

לטשטש את הדאגה: דרך נוספת להתמודדות היא, לטשטש את הדאגה. איך? להעסיק את עצמנו. מצב של שיעמום מוביל למחשבות יתר בתוספת דאגות יתר. אדם עסוק מצליח לטשטש את הדאגות שלו בעזרת המטלות היומיות ושאר עיסוקי היום-יום. מטלות אלו אמנם לא מעלימות את הדאגות, אך בהחלט מורידות משקל רציני מהלחץ הנובע מהן. ועצם היותנו עסוקים מהווה יתרון עצום, מכיוון שאז יש לנו סדר ותוכן לכל יום. וכשיש בידינו יתרון גדול כזה – לא נשתעמם, לא נחשוב וכמובן שלא נכנס לדאגות הנובעות משיעמום, מכיוון שדאגות מסוג זה יכולות לגלוש לכל תחום ו'להעסיק' אותנו, אולם בדרך שלילית.

עבודה על המידות ושליטה על הרגשות: אפשרות נוספת להתמודד עם הדאגות היא, עבודה על המידות שעוזרת מאד לשלוט על הרגשות. הדאגה, כידוע, מלווה בחששות, פחדים, כעס תיסכול ולחץ, וכן בהרגשות פיזיות כמו כאבי ראש ובטן. עבודה על המידות תעזור לנו לשלוט על הרגשות ולמן את התגובות שלנו ב'רגע של דאגה'. הרבי מקוצק זצ"ל אמר: "שלושים שנה עבדתי על הכעס, עד שהצלחתי להכניס אותו לכיס. כשאני צריך אותו, אני שולף אותו". דבריו מלמדים אותנו שלא הרגש שולט על האדם, אלא אנו שולטים עליו וככל שנעבוד יותר על מידותינו כך גם נוכל לשלוט על הרגש. אפשרות זו, של עבודה על המידות ושליטה על הרגשות, משאירה בידינו את ההחלטה האם יש ביכולתנו להניח לדאגה להשתלט עלינו, או להתנגד לה.

השלמה: אחד הדברים שגורמים לאדם דאגות יתר, היא העובדה שהוא לא משלים עם המציאות הלא רצויה לו. חוסר הבנה של הדברים המתרחשים סביבו, שהם בעלי מסר ולימוד חשובים לגביו, גורמת לו להרגיש חוסר השלמה עם המציאות, ובמקום לפענח את המסר הזה, להבין מה הקב"ה רצה לרמוז לו או ללמד אותו, הוא פשוט שוקע בעוגמת נפש ואכזבה, ובמקום לשאול מה? הוא שואל איך? למה? ומדוע?

אולם אם ישכיל האדם וינסה להבין את המסר, הוא יזכה להתבונן ואף לקבל הזדמנות של נקודת צמיחה ושגשוג, הן ברוחניות והן בגשמיות. וכל עוד ההסתכלות על מה שקורה איתו תהיה סביב השאלות שמגיעות מהמקום של האכזבה, והוא ימשיך להלחם במציאות שאיננה ניתנת לשינוי, דבר שיוליד כעס, תסכול ומירמור, והרבה מחשבות ודאגות כמו: לא מגיעה לי אכזבה כזאת, מגיע לי יותר טוב וכד'. בדרך זו היאוש יכה באדם כזה ללא הרף וימנע ממנו להשלים עם מה שהוא ומי שהוא, וימנע גם את יכולתו להשקיע את הכוחות הדרושים לו להתמודדות מול הדאגות והאכזבות במצב כזה.

לסיכום:

חשוב להבין, הנסיבות הקיימות במצבים מסויימים לא הן שגורמות לנו להרגיש מאושרים, או מאידך, אומללים ומודאגים. אלא הדרך שבה נגיב ונתמודד איתן. כשנדע להשלים עם המצב והמציאות המוכתבים לנו, כל אחד ותפקידו שלו, עם נכונות להבין את המסרים שאנו מקבלים – נצליח לשלוט על מה שמטריד ומדאיג אותנו וגם על רגשותינו. אמונה, בטחון ושמחה יתרמו להצלחה זו, ואת משקלן יהיה אפשר להרגיש בזמן התגובה וההתמודדות עם דאגה זו או אחרת.

והתפילה... כמובן, כי אי אפשר בלעדיה.

(באדיבות אתר "חוט של חסד")

ואנו נתפלל להקב"ה שיתן לנו את הכוח לשנות את מה שיש ביכולתנו לשנות (מידות טעונות תיקון או שמחה שצריכה חיזוקים). נתפלל לקב"ה שיתן לנו את הסבלנות לקבל את מה שאין ביכולתנו לשנות (להשלים עם המציאות הקיימת, לשמוח עם מה שיש לי ולא להתעצב ממה שאין לי). נתפלל לקב"ה שיתן לנו את החוכמה להבחין בין השניים...

_________________

    אין יום שאין בו טוב

אפקט המצווה  

על פי "אפקט המצווה", מעשה התחלתי קטן יכול לגרום לעולם הזה להסתובב על ציר קצת יותר חיובי.

נתקעתי בשדה התעופה בניו-יורק לארבע שעות ותשע דקות, כי הפסדתי את הטיסה שלי בדקה אחת. בחברת התעופה שבה בחרתי לטוס יש כלל שאם אתה לא מגיע 30 דקות לפני הטיסה, יכולים לתת את הכרטיס שלך למישהו אחר. הטיסה שלי הייתה אמורה לצאת ב 12:26 בצהריים. דהרתי בכל המהירות מהחניון, רצתי בכל הכוח והספקתי להעביר את הכרטיס שלי ב 11:56, שעל פי המורה שלי לחשבון בכתה ג', זה בדיוק 30 דקות לפני ההמראה.

לרוע מזלי, המכשיר הורה לי לפנות לסוכן הכרטיסים, שבהתנצלות אמר לי שהוא לא יכול לעזור לי כי המכונה כבר נעלה את עצמה. זה היה הרגע המדויק שבו גבר המכשיר על בני האדם, ובאותו רגע נגזר עלינו שבעוד כמה שנים ינהלו מכשירים את הכדור שלנו (יש אנשים שמאמינים שהעולם כבר מנוהל על ידי מכשירים כמו טלפונים סלולאריים, מחשבים ומשחקי מחשב. הם אומרים שהמכשירים האלה גוזלים מהאנשים את פרטיותם, את מעמדם ואת חיי המשפחה שלהם. כששמעתי שאלפי אנשים חיכו בתור במשך כמה ימים רק כדי לקנות את האייפון של אפל, התחלתי להבין על מה הם מדברים).

התיישבתי על אחד הכיסאות המרופדים של שדה התעופה וחיכיתי. מקום הישיבה שלי היה סמוך לעמדת הבדיקה הביטחונית, וכך יצא לי לראות את ההתרחשות הבאה: בחור צעיר קנה משקה קל באחת מהחנויות הפזורות בטרמינל. כשהגיע לנקודת הבדיקה, אמרו לו שהוא לא יכול לקחת עמו את השתייה שקנה, בגלל תקנת בטיחות חדשה. הבחור לא נראה אחד שיכול להרשות לעצמו לזרוק את בקבוק המשקה שקנה זה עתה במיטב כספו, אבל הוא היה צריך לעבור את הבדיקה כדי לעלות על המטוס. אז הוא התחיל להתווכח עם אנשי הביטחון, שזה לא הוגן שמוכרים שתייה בכל מקום בטרמינל בלי להזהיר את הקונים שהם יצטרכו להיפרד מהרכישה שלהם בעוד כמה מטרים, בבדיקה הביטחונית. איש הביטחון ענה בסגנון בירוקרטי אדיש, "היית צריך לברר את הפרטים קודם, אדוני."

כל מעשה טוב שלנו מעלה את העולם כולו וכל מעשה רע שלנו מוריד יחד איתנו את העולם כולו

לא העליתי בדעתי לקום ולנסות לפשר בין צעיר כועס מאוד ובירוקרט עיקש במיוחד, אבל התחלתי לחשוב, "איך כל זה קרה? למה אסור לנו להעביר שום נוזל אלא אם יש בו פחות מ-100 סמ"ק?" ואז נזכרתי בחוליית המחבלים שגילו באנגליה, שתכננה לפוצץ מספר רב של מטוסים בו-זמנית, על ידי שימוש בנוזלים נדיפים כפצצות. קבוצה אחת של 10 עד 15 אנשים נפשעים ניסתה לעשות משהו רע, ומיליארדי נוסעים, בכל העולם, צריכים לסבול מאי הנוחות שבכללים קשוחים בענייני נוזלים, בכל הטיסות!

זה הזכיר לי את דברי חז"ל, שעל פניהם נראים קשים להבנה, אבל אם נשתמש במה שסיפרתי כמשל, נוכל להבין אותם בקלות רבה יותר. חכמינו אומרים שיש לנו כוחות רוחניים מדהימים: כל מעשה שאנחנו עושים משפיע על העולם כולו. כל מעשה טוב שלנו מעלה את העולם כולו וכל מעשה רע שלנו מוריד יחד איתנו את העולם כולו.

כאן, בטרמינל, קיבלתי דוגמא פשוטה, אם כי חזקה, כיצד יכולים מעשיהם של כמה אנשים, להשפיע לרעה על אנשים רבים כל כך ברחבי העולם. עם הטכנולוגיה של היום, נוכל למצוא המון דוגמאות לרעיון הזה. בלחיצת עכבר אחת, למשל, יכול האקר לשחרר וירוס שיהרוס מחשבים לאנשים בכל העולם, ובלחיצה אחרת, יכול מרצה לשגר MP3 או מאמר למרחב הוירטואלי, שיוביל דברי חוכמה והתרוממות-רוח למיליוני אנשים.

יש תופעה פיזיקלית אמיתית, המכונה "אפקט הפרפר". שמה של התופעה מבוסס על המציאות, שאפילו כנפי הפרפר יכולות ליצור שינוי עדין באטמוספרה שיוביל בסופו של דבר להתפתחותה של סופת טורנדו. הכנפיים המפרפרות מייצגות שינוי דק במצב התחלתי של מערכת, שמעורר רצף תגובות אשר מוביל לתופעה רחבת-ממדים. אלמלא נפנף הפרפר בכנפיו, המערכת הייתה עשויה להתקדם בנתיב שונה לחלוטין.

עולמנו הגשמי דומה למראה עמומה שמשקפת את דמות העולם האמיתי - העולם הרוחני. בדיוק כפי שהגוף הוא דמות מעוותת מעט של האני האמיתי שלנו – הנשמה, כך גם העולם הפיזיקלי שלנו הוא השתקפות מטושטשת של העולם הפנימי הרוחני שלנו. ובדיוק כפי שבעולם הפיזיקלי מעשים פשוטים יכולים להשפיע על העולם כולו, כך גם בעולם הרוחני: לכל דבר פשוט שאנחנו עושים יש השפעה שמהדהדת ביקום כולו.

הידיעה הזאת מטילה עלינו אחריות כבדה. היא גורמת לנו להבין שהדברים הקטנים שאנחנו עושים יכולים לגרור תגובת שרשרת ארוכה.

אתה ניגש לחבר בעבודה, ונותן לו מחמאה - מעיר ששמת לב איך הוא משקיע, ואיזו עבודה טובה הוא עושה. זה מעודד את מצב הרוח של החבר הזה, וכשהוא חוזר הביתה בערב, הוא מעביר הלאה את האנרגיה החיובית כשהוא אומר לאשתו כמה שהוא אוהב אותה ושהיא נראית נהדר. היא קצת מופתעת מהמחמאות, אבל אחר כך, כשהיא מדברת עם הבן שלה, היא זוכרת להגיד לו שההורים שלו גאים בכל המאמצים שהוא התחיל להשקיע בבית הספר בזמן האחרון. הילד מסמיק ואומר, "טוב, בסדר... תודה." זאת המחמאה הכי גדולה שהילד קיבל בשלוש השנים האחרונות! אז הוא, בתורו...

תפסתם את הרעיון. הסיפור נמשך עוד ועוד. והכל התחיל במעשה אחד קטן מצדך.

חז"ל אומרים ש"מצווה גוררת מצווה". אפשר להבין זאת גם כך: כשאני עושה מצווה, זה גורם גם לאחרים לעשות מצוות. מעשה החסד שלי יכול להשפיע על אחרים לנהוג בטוב לב, ותוך זמן קצר השרשרת מקבלת חיים משל עצמה.

המעשה שהתחיל את השרשרת אולי לא נראה משהו מיוחד, אבל אם נחשוב על זה, גם נפנוף הכנפיים של הפרפר לא נראה כזה, ובכל זאת, התוצאות עשויות להיות הרות גורל. אז בואו נשקיע היום מעט יותר מחשבה ב"אפקט המצווה": מעשה התחלתי קטן, שיגרום לעולם הזה להסתובב על ציר קצת יותר חיובי.

   (מאת הרב לייבי ברנהם שליט'א/ Aish.co.il) 

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב

_________________

    אין יום שאין בו טוב