|
|
| נשלח ב-18/6/2008 22:44 |
 |
| |
הוא רק אמר שמה שמשרת את ההלכה מחויב מדין תלמוד תורה (ומי שרוצה לדעת האסור והמותר בעניינים שונים חייב ללמוד הצד הנוגע מתחומים אלו ודומיהם) , ומעולם לא אמר (או התכוון) שלימוד פיזיקה זה לימוד תורה.
אתה חושב שגם חייב ברכת התורה לפני זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2008 22:51 |
|
| |
מתענין
אני מתענין, מאיפה הבטחון הזה שלך שהוא מעולם לא אמר? הית לידו כל חייו? הקלטת כל אמירה שלו? מאיפה הבטחון הנחרץ הזה?
בשנות החמישים הדעות היו אחרות מהיום.
אני עדיין בודק את הנושא, טעיתי כנראה כשכתבתי בספר, אבל אני בודק את המידע הזה שהיה לי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 01:20 |
|
| |
ספרן
ואם זה רק על מעדני ארץ (כי זה מה שהיה אז), אין זה מספיק?
גם המנחת חינוך חיבר רק את המנחת חינוך!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 05:34 |
|
| |
בודאי שזה מספיק. לכן הוקדם להודעה (רק) "למען הדיוק", הנדרש מדייקנים שכמותך בפרט.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 07:18 |
|
| |
דגים
אני מבין שה"מזרחניק" האחד היה הרשז"א. מי היה השני?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 08:15 |
|
| |
סליחה על השאלה
1. האם יש דוגמה לספרים הלכתיים מה"חוג הבני-ברקי האליטיסטי", המביאים לידי ביטוי את דרך הלימוד החזו"א?
2. האם יש דוגמה לספרים למדניים שאינם רק דיונים בחזו"א, אלא דיונים על דרך שיטת לימודו, מחוג זה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 08:54 |
|
| |
מיימוני
לא הרב אלישיב?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 09:16 |
|
| |
הלך,
וכי יש ספרים של החוג הזה שעוסקים בכלל בדרך הלימוד של מישהו? רפלכסיה אינה קיימת בעולם הישיבות המסורתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 09:37 |
|
| |
אם נצרף את הערותיו של החזו"א עצמו לטופס חידושי ר"ח הלוי שהיה ברשותו, ללקט הארותיו בנושא, שנקבצו מתוך ספריו ב"יסודות נאמנים" וב"אורחות איש" הרי שלפנינו משנה סדורה, לפחות בקווים כלליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 11:07 |
|
| |
מבלי לקפח את שכר שיחתו הנאה של דגים (עם פלפל), בניתוח האופי, הרי שלכתוב על הרש"ז: הפנומן הירושלמי,
שמצליח להערים עליו, ולתת לו את ההתרשמות שהוא מבקש - זו טעות.
הרש"ז דבק ביושר ותום, כך נהג עם הבריות, וכך חינך ועיצב את תלמידיו. היה זה מתוך בחירה, ותוך התגברות על טבעו, ועל נטיה לקפדנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 13:51 |
|
| |
הרב מיכי
במה החזו"אישניקים קרויים כך - האם בכך שהם רק עוסקים בחזו"א או שנוהגים להלכה כפסקיו?
או האם בכך שהם מנסים ללמוד סוגיות בהמשך להיבטים שבדרך לימוד?
(כדרך שבבית בריסק, יסודות שונים החלו לשמש ככלי פעולה, יותר מצויים, סברות יסודיות החלו להיות יותר מצויות וכדו'.)
לא דיברתי על רפקלסיה שיטתית, אלא עכ"פ איזו המשכיות של יצירה אחר חזו"א ובעיקר יצירה הלכתית.
שאלתי פשוטה -
מה הם יצרו כיצירה בולטת כדי שנוכל לבחון להיווכח ולהשוות בין ה"רמות" השונות?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 16:54 |
|
| |
הלך,
כידוע שני סוגי חזונאישניקעס הם: 1. המזוייפים: כאלו שנוהגים כפסקי החזו"א. 2. והאמיתיים: כאלה שעושים את מה שנראה להם, כמו שהחזו"א עשה והורה.
ממילא גם כתבי החזונאישניקעס אין דרך להכיר אותם אלא על פי האותנטיות שלהם, ולא עפ"י הדמיון לכתביו שלו.
יתר על כן, ובהחלט עם קשר להבחנה הקודמת, ההבדל בין החזו"א (סלובודקא) לבין ר' שמואל (פוניבז') הוא שלחזו"א אין מתודה שיטתית וקבועה בלימודו. בכל סוגיא הוא מחפש מה שנראה לו אמיתי. הוא גם לא משתמש בכלים כלליים אלא מנתח את הסוגיא ניתוח מקומי. לעומת זאת, הבריסקערס ור' שמואל יש להם מתודה כללית (ולא מקומית) שניתנת ליישום פשוט יחסית בכל סוגיא. ומכאן, שלתלמידי ר' שמואל והגר"ח הרבה יותר קל ליצור חידושים בכל מקום, וזה גם יהיה דומה לחידושי אבות בית המדרש ההוא. אבל תלמידי החזו"א אינם יכולים לחקות את רבם, שכן אין לו מתודה כללית שניתנת ליישום. אמנם יש קווי חשיבה שניתן להפיק ממנו, אך זה משהו הרבה יותר עדין. לכן רוב ראשי הישיבות באים מביהמ"ד ההוא ולא מתלמידי החזו"א.
ויש להאריך בכל זה, שכן זה נוגע ליסודות הלימוד, ואכ"מ.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 18:18 |
|
| |
דומה שהגר"ח גרינימן עונה על ההגדרות דלעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 19:16 |
|
| |
ההגדרה, לחפש מה שנראה לו אמיתי, היא כללית מדי, ואין בה כדי להנחות.
ניתן לציין מספר נקודות שמבחינות את שיטת הרב אי"ש קרליץ, משיטתם של הר"ח סולובייצ'יק, ור"ש שקופ. משקלן של חלק גדול יותר מן האחרות.
1. השיטה הישיבתית, מייצרת לוגיקה פורמלית (צורנית) בדומה למתימטיקה, שניתן לעשות בה שימוש בסוגיות שונות. היו שפיתחו את הלוגיקה הזו לכללים פילוסופיים כמו הרב יוסף רוזין הרוגאטשובר, והרב מ"א עמיאל.
שיטת הר"ק דנה ישירות במציאות שבסוגיה, ומבחינה זו, דומה למה שמכונה בישיבות, הגישה הבעל-בתית.
2. גישת ר"ח, אוסרת לעסוק בשאלת ה"מדוע" בסוגיה. עיונו של הר"ק בסוגיה מתחיל בעיון חופשי בשאלות ה"מדוע" שבסוגיה, מצוי מאוד שדיון בסוגיה פותח במילה "ונראה".
3. הסבריו של הר"ק לדינים מבוסס על שיפוט של המציאות, המעורב מהיגיון ורגש, המכונה על ידו "יראת שמים".
4. יישוב סתירות בתלמוד או בראשונים, נעשה בישיבות על ידי חילוקים = אבחנות משפטיות. הר"ק פותר בעיות על ידי הנחות (presumtion) פסיכולוגיות על טבעם של אנשים, וחילוקים של יראת שמים, לגבי גישת חז"ל להרחקה מעבירות במצבים שונים. לעיתים ההנחות הפסיכולוגיות הן שרירותיות, ומזכירות את ההנחות שהמלבי"ם משתמש בהן בפירושו לתנ"ך. סעיף זה הוא המאפיין העיקרי של שיטת הלימוד של החזונישניקים.
5. בלימוד סוגיה, הר"ק מתייחס להלכה למעשה שנובעת ממנה. הוא מחשב את כל המצבים שבהם יש הבדל להלכה בסוגיה, ומסכם אותם בשיטת "דינים העולים".
6. הר"ק לומד סוגיות שהתלמוד שלהן מפוזר בכל הש"ס (שיטת סלובודקא בב"ב), ואיננו מתמקד במסכת אחת.
7. בספרי הר"ק בדרך כלל ישנה בעיה הלכתית מסוימת שהיא משמשת לו כמרכז לדיון, ולמרות שהבעיה לא מוצגת בתחילת הסימן, ואין דברי קישור, הרי שהדיון ההלכתי מכוון אליה.
8. הר"ק רגיש לסגנון התלמוד בדרכו של הר"י קנפנטון בעל דרכי התלמוד. בכל שלב של הסוגיה הוא מקדים לחשוב מה הוא היה מצפה שיהיה התירוץ, או הקושיה, ולפי זה מתרשם ממהלך הסוגיה.
9. הר"ק משתמש בכללי סגנון ועריכה, כדי לדחות חידושים שאינם מפורשים בדברי חז"ל, והיינו מצפים שיתפרשו. לא ניתן להוציא משנה או תלמוד מדי פשוטם.
10. הר"ק משתמש בכללי מטא-הלכה וכללי פסיקה. חלק מכללים אלו הוא יצר יש מאין, מכח דיוקים בסוגיות התלמוד,או מתוך רגש של יראת שמים. דוגמת "אנו תלמידים של הראב"ד בזה", קביעתם של אחרונים כסנהדרין.
11. פוסק הלכה מתוך דברי הגמרא, ולא מתוך דיון בדברי בעלי השו"ע או נושאי הכלים. אם כי ישנה מחויבות גבוהה לפסיקה של המחבר והרמ"א. התייחס למ"ב כפוסק בעל משקל רב.
12. גם לנוכח העצמאות הגדולה שהרשה לעצמו בפסיקת הלכה, הרי שהיה שמרן, והרטוריקה שלו, היא של מחויבות וכניעה לסמכותם של הדורות הקודמים.
 |
|
|
|
|
|
