|
|
| נשלח ב-19/6/2008 21:02 |
 |
| |
מרתק לקרוא את הניתוח שלך על שיטת לימודו של החזו"א. ובכל זאת, אסור לשכוח את הבסיס שלה, כי הוא העיקר. יכולים להיות הרבה מחברים שילכו בעקבות החזו"א בכל הפרטים שאמרת, ובכל זאת הקשר יהיה חיצוני בהחלט. ויתכן גם מצב הפוך. בשתי מילים ובחפזון, נראה שהעיקרון הוא:
1. ראש גדול. (זה כולל המון, וכעת עולות בדעתי הנקודות הבאות):
2. להצמד בעיקר לנטית הלב ולא לנתונים טכניים. זה יכול להתבטא גם בפירוש טקסט, וגם בהכרעה בסברה ללא נתונים טקסטואלים.
3. התפקיד שלנו הוא לא לראות את כל החומר ולהוסיף קצת משלנו. העיקר היא המסקנה שלך, ואתה נעזר בקודמים, וגם מתחשב בהם, אבל העיקר זה המסקנה. לכן אין טעם לדון בכל שיטה בראשונים, וקל וחומר לא באחרונים. [בד"כ החזו"א מתעלם, אבל לפעמים הוא כותב 'ודברי...צ"ע', שהכוונה לומר שראיתי, ואני ממשיך הלאה]. זה מתבטא גם במה שהחזו"א לא ראה צורך לעיין בכל הספרים שישנם, וגם באלו שעיין לא עשה זאת באופן עקבי.
אם לומדים את החו"ב (חידושים וביאורים' של הגר"ח גריינימן) רואים שמהבחינות האלו הוא חיקוי מוצלח מאוד של החזו"א. הוא מראה לנו איך אפשר להעתיק את שיטת לימודו, לסגנון לימוד של כל אחד. יש אמנם קצת חיקויים חיצוניים צורמים, אבל מי שמסתכל מה שיש בקנקן רואה שר"ח לא עושה מעשה קוף, אלא מעשה תלמיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 23:12 |
|
| |
דומה שמאפיין מרכזי בניתוחו את הסוגיא הוא (מעין סעיף 8 של יעבץ) מה שמכונה בישיבות 'לחשבן' מלשון 'חשבון', דהיינו לעצור על כל צעד ושעל ולבחון את היחס בינו לבין ה'צעדים והשעלים' האחרים.
החזו"א עצמו הדגיש מאפיין זה בספר אגרותיו.
מבחינה זאת נראה שעובר קו ברור בין המהרש"א, רעק"א והחזון אי"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2008 23:56 |
|
| |
13. השיפוט של המציאות לצרכי הלכה, הוא סובייקטיבי, ולא תלוי במדידות מדוייקות. בדומה לאסכולת הציור האבסטרקטי. כך לגבי ההבחנה בין חשמל לחום לענין בונה.
14. השיפוט הסובייקטיבי הקובע הוא של החכם, של הגדול בתורה, ולכן ישנם מושגי שסתום בהלכה, התלויים בקביעה של חכם, כמו דעתו של רואה בשיעורין, זיהוי המינים בכלאים.
15. ספרו איננו משתייך לסוגה ספרותית מוכרת, חידושים לתלמוד, קודקס הלכתי, או תשובה ערוכה לשואל, אלא אוסף של אסוציאציות הלכתיות, ללא עריכה המוכוונת ללומד. הלומד צריך להתייגע ולשעבד את חשיבתו למהלך המחשבה של הר"ק. אופייני לספרים של חזונישניקים.
למרות ההדגשה של חישוב הסוגיה בספריו, כחלק מיגיעת התורה, הדבר נובע מסוג הכישרון בו ניחן הר"ק, והוא פחות מרכזי ממה שמקובל לחשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 00:12 |
|
| |
יעב"ץ
כשרוצים לתת מאפיינים לשיטת לימוד חושבני שחשוב להגדיר את תחומי המושג 'שיטת למוד'.
תחום אחד הוא כיצד לומדים סוגיא.
תחום אחר הוא כיצד פוסקים הלכה.
ויש תחומים נוספים כגון סגנון כתיבה ובחירת הז'אנר לחיבור.
גם בתחום הראשון יש לחלק בין כיצד מפענחים את טקסט הגמרא, או באיזה נקודות בטקסט זה מעוניינים, ובין שאלה אחרת: איזה ספרים פותחים ואיזה ספרים מחשיבים ועד כמה מרגישים עצמאות.
אם נתמקד ראשית כל במילים שהדגשתי (שהם כמדומה הלוז של שיטת הלימוד) ניווכח לענ"ד כי ה'חשבון' הוא מהיסודות המרכזיים של שיטתו, אך מודה אני כי איני מתיימר להכיר את ספריו במידה מספקת כדי לומר דברים נחרצים, ואני מסתמך בעיקר על תחושה הנובעת מהמעט שכן למדתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 01:18 |
|
| |
שמא תבהירו מיהו הר''ק?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 02:07 |
|
| |
א. בודאי שהבסיס היסודי של כל "שטיקל" חזו"א (הר"ק בשפת המבקשים להיראות שונים) הוא חשבון מדויק של כל מה שיש בגמ' על הנקודה הנדונה.
ב. אחר כל החשבונות אכן יש הרבה "הרגשים" ופסיכולוגיות באופן שנראה שלא בא ממקור מסודר.
(עולה בדעתי: הסיבה שלגנב אסור לעשות שינוי בידיים בגזילה שבידו היא מפני שברור הוא שזה נגד רצון התורה. ומשום כך הגמרא מכניסה את זה לתוך הנידון של "אי עביד מהני" דהיינו שהשינוי הוא המעשה איסור.)
ג. אך בודאי שכן יש כאן משנה סדורה, שהיא, ההכרחים מן הסוגייה. אם הוא דבר המסתבר, וכך תתיישב הסוגייה באופן החלק ביותר, נמצא שסברה זו עולה מן הגמרא.
ד. בגלל סעיף א. אסור באיסור חמור לגשת ללמוד חזון אי"ש בלי שלמדת היטב היטב את כל הסוגייה על כל נפתוליה, וגם ניסית לבד לפתור וליישב את כל המעקשים. אם לא כן, לא תבין מה היה קשה לחזו"א ומה הוא בא לתרץ.
החזו"א כתוב כאילו כבר שמעת שיעור כללי עם כל הבעיות בסוגייה.
ה. מאחר שלמדת היטב יש להניח שתעמוד נפעם, מול האופן שבו החזו"א "מנער" את הסוגייה ומאיר בה אור חדש. ובמקומות שאינם ישיבתיים, לפעמים החזו"א הוא כמעט ה י ח י ד שממש מאיר את עיניך. ושוב, בתנאי שאתה עצמך כבר הצטערת הרבה על הדבר. (ועוד דבר שבודאי תשים לב, זו ההתעלמות לעיתים מן הראשונים שכבר דנו בדברים)
ו. ומכאן נבוא לחידושים וביאורים. גם הוא בסוגיות מסוימות (בטהרות ואולי גם במועד) משמש כמאיר עיניים כמעט יחיד.
אמנם חלוק החידושים וביאורים מן החזו"א שהחידושים וביאורים פעמים רבות עוסק בפשט מקומי בגמרא, אמנם הכל בחשבון שלם אך בכל זאת, הוא בא לפתור בעייה של הבנה בפשט הסוגייה, מה שאין כן החזו"א שבדרך כלל עוסק בעניין בשלמותו.
ולפיכך, את החידושים וביאורים אפשר לפתוח גם "סתם כך" באמצע הסוגייה ולמצוא פנינים. ודבר נוסף, בדר"כ החידושים וביאורים מבאר יפה מה היה קשה לו ומה הוא מתרץ, וכמובן שבכך הוא מיקל על הלומד.
לפעמים כמובן יש "שטיקלך" בחדושים וביאורים שהם יותר "כלליים" בעניין הנדון ודומים יותר לחזו"א.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 02:22 |
|
| |
לפי הנראה מהעמודים הקודמים הר"ק זה הרב קוק שיעבץ הזכירו בפעם הראשונה והסתירו בהמשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 02:47 |
|
| |
לא, הרב קרליץ
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 08:52 |
|
| |
הבה נכניס קצת שיטתיות
1) בלימוד טקסט הסוגיה ניתן להצביע על שני קווים הגיוניים -
א) היצמדות ללשון הטקסט = תפישה טקסטואלית קשיחה (-כך לדוגמה ר"י קפנטון).
ב) אי היצמדות לטקסט = הנחה שהטקסט הוא יותר חופשי / קושיות נשאלו על הדרך כדי להגיע לתשובה / הטקסט הציע רק את ביטוי מסוים של משמעות התשובה וכדו'.
2) א) סברות פורמליות מבית מדרשם של הגר"ח
ב) סברות בעל-בעלתיות פסיכולוגיסטיות.
3) א) לימוד ראשונים שיטתי לפי הבית מדרש.
ב) שימוש בצירופי סברות הראשונים בהתאמה לשאלות המוצגות ע"י הלומד.
4) א) חתירה לריבוי אפשרויות בכל שלב בסוגיה
ב) חתירה להעמדת הסוגיה על דיון עקרוני מרכזי.
5) א) לימוד הסוגיה כמקומית
ב) חיתוך עם סוגיות אחרות קרובות ורחוקות כאחד או אפילו אם הנחות ביניים בתוך סוגיות אחרות - כדרך בעלי התוס'.
להיכן נטה הר"ק?
אשמח להמשך הצעת מבנה דיון שיטתי.
מימוני מוזמן כידו הרחבה בניתוח שיטתי.
הערה: הביטויים לעיל חיייבים ללמוד היטב לפני את הסוגיה / כל ההכרחים. וכדו' - לענ"ד אינם מקדמים הואיל ואינם מפרים לגבי דרכי לימוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 12:41 |
|
| |
הלך .
החשיבה שלך שחייבת להיות שיטתיות וכל מה שאינו "מפרה לגבי דרכי הלימוד" לא "מקדם" אותך, פשוט לא נכונה ואינה אמת בבואנו לדון בתורת האחרונים ובודאי בדברי החזו"א .
האמת לא מתכופפת כדי לשרת את מחקרנו.
הם לא באו עם שיטה, ולכן אין להם שיטה. הם באו ללמוד מתוך הגמרא, ואכן למדו.
בודאי שכל אחד הבין לפי שכלו, וכך נוצרו להם "שיטות" או בלשון הישיבתית "בתי מדרש", אך דווקא החזו"א הכניס מכל הסוגים והמינים של דרכי החשיבה, כאשר זה התאים לו לנדון.
אני חייב לשאול, כמה סימנים חזו"א למדת בשלמותם בשנה האחרונה?
תוקן על ידי מנטש ב- 20/06/2008 12:41:59
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 14:24 |
|
| |
1. נראה שטענתי לא הובנה:
טענתי היתה שבדיון לעיל משולבים כל מיני מליציות נחמדות שאין בהם בכדי לסייע בסימון לימודו של החזו"א. לדוגמה "חייבים ללמוד היטב וכו' ". לענ"ד לפני כל דבר שאתה בא ללמוד ככל שתלמד היטב לפני תבין היטב לאחר מכן. ואולי נתכוונו לומר - לשונו של החזו"א קצרה / החזו"א אינו מציג את השיטה אליה הוא מתייחס אף שהוא מגיב עליה וכדו'.
2. "בודאי שכל אחד הבין לפי שכלו, וכך נוצרו להם שיטות" -
אם על כך אנו מסכימים, אזי זה הדבר המעניין בבואנו לערוך רפלקסיה.
(אני מסכים עם הרב מיכי שאחת הבעיות בלימוד היא חוסר המודעות המספקת לטיבן של רפלקסיות ונסיון לזיהוי דרכי חשיבה ועקרונות לימוד.)
הלומד לפי שכלו, ושכלו עמוק בלימוד - מדעת / שלא מדעת - חשיבתו סוללת לה עקרונות גלויים יותר וגלויים פחות.
הסיבה שסוג של סברות מתקבלות על דעתו ואחרות פחות קשורה בנטיות המחשבה / הפרשנות, ועוד.
המבקש ללמוד ולצעוד בעקבי הגדול, מנסה לחדור מבעד לדוגמה הקונקרטית ולחלץ גם כלי חשיבה.
איני טוען שבכל מקום ניתן/ נקל למצוא שיטתיות, אך לטעון שהיא איננה לענ"ד הדבר מורה על קטנות הדעת.
3. להלן אקסיומה:
טיבה של הדעת ודרכי ההגיון שיש בהן מן השיטה.
אף במקום שהדעת חורגת מן השיטה היא יודעת שהיא חורגת ואף חריגות הן מושג הנולד מתוך ההכרה במושג שיטה.
לבסוף:
[השאלה אינה בדווקא כמה סימנים נלמדים (-כמות), אלא איך הם נלמדים (איכות) - לכל הפחות דבר זה יודעים גם הלמדנים וגם העוסקים בחזו"א....]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 15:28 |
|
| |
1. זהו בדיוק, שבחזו"א אי אפשר להבין כלום אם לא באת מוכן. הוא כתב כאילו הוא כבר אחרי שיחה ארוכה איתך על הסוגייה וקשייה.
2.אין תגובה.
3. אז מה
ולבסוף, נראה לי שחוסך הבנתך ב1 נובע מאי לימוד של חזו"א. אם להיות קצת בוטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2008 17:54 |
|
| |
אין דרכי להיות שותף לסגנון דיון לא עניני.
[אולי זה נובע מ"עודף שיטתיות"...]
בהצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2008 09:20 |
|
| |
כתב במ"עדני שלמה", (הלכות והליכות רש"ז אויערבאך, ירושלים תשס"ב, עמ'
קמד):
"מרן,
(רש"ז אויערבאך), הרבה להתלונן על כך, שהיום אנשים אוהבים לשמוע
ש"אסור", והיה מרבה בדוגמאות, בענינים שפעם הסתפקו, האם בכלל יש מקום
להחמיר, והיום שגור באפי כל שאותו ענין "אסור".
לאחרונה ראיתי שרבני חב"ד הצטרפו למלחמה נגד היתר המכירה בשביעית, אין לי ספק שאילו ידעו שהם נתפסו במלכודת ה"חזון איש'ניקים" הם היו הראשונים לעודד את היתר המכירה, אלא ש"תרבות החומרות" השתלטה גם עליהם ועל רבניהם.
|
|
|
|
|
