|
|
| נשלח ב-22/6/2008 20:55 |
|
| |
וע"ז נפוצה האימרה "קולא שאין הציבור יכול לעמוד בה".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2008 23:28 |
|
| |
כתב רש"ז, הובא במנחת שלמה, לגבי קניית פירות (ולא ירקות משום ספיחין) מחנווני המוכר סחורה של היתר מכירה בשביעית, שכיון שהוא סומך על המתירים, אין שייך בזה לפני עוור, ואם כן כמו שהתיר המבי"ט לקנות ממי שמקל בפירות נכרים, משום שאיסור סחורה הוא על המוכר ואין שייך לפני עוור כשיש לו על מי לסמוך, ה"ה בהיתר המכירה.
שהלא לא יעלה על דעת איש מהאוסרים, להכשיר כלים שבושל בהם היתר מכירה, הרי שגם לדידם זוהי שיטה אפשרית, למרות שהם שוללים אותה.
הוי, מי יגלה עפר מעיניך, רבינו הקדוש?
_________________
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-4/8/2008 23:35 |
|
| |
מעניין מאד. קצת משונה שתלמיד חכם יאמר דבר כזה, שהרי הסיבה שצריך להכשיר אינה משום שעברו איסור, שאז ניתן לומר שכיון שסמכו על המתירים אין בכך צורך. אלא הסיבה היא כי נשאר טעם בכלי, ואם כן מה החילוק בין לאכול לבין להכשיר?
אם דבר מסוים הוא מותר מעיקר הדין ונמנעים מלאכלו בגלל חומרא, יש מקום לחלק, שאין דין הטעם כדין העיקר, וגם ברוב המקרים אין ממש טעם אלא זה יותר גזירה כללית ואכמ"ל.
אבל בדבר שהוא בחשש איסור ודאי יש להכשיר הכלים אף אם יש דעות המתירות, אלא אם כן החלטת שהלכה כמותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 01:52 |
|
| |
מאיר
אתה בוודאי יודע שיש כיום שיטה שצריך להכשיר כלים שבושל בהם היתר מכירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2008 10:42 |
|
| |
נוך אינער
הן הן הדברים. רש"ז לא העלה על דעתו, שיש מי שיצריך הכשר כלים לדבר שהותר על ידי רבנים גדולי תורה.
אכן, כאשר יש מחלוקת ויש על מי לסמוך, ועוד שמדובר בדרבנן, לא עלה על דעתו להכשיר כלים ואף לא חשב שיש מי שיצריך.
להוותו, לא יצאו שנים מועטות ומחותנו הצריך הכשר כלים ובכל התוקף, כאילו היתה זו נבילה ודאי ולא ספק אפילו.
לומד
הביטוי 'מי יגלה עפר מעיניך' נאמר בגמרא על מי שאמר דבר ולא ראה שנסתר לאחר מותו. זה מה שכתבתי ורק לכן הבאתי את הפסק הזה, כדי להמחיש את המרחק בין הכרותו של רש"ז את עולם הפסיקה החרדי לפני שנים לא רבות ובין איפה שהוא נמצא היום.
מ'לא יעלה על דעת איש' להלכה פסוקה ונחרצת למעשה.
זה מעניין מאוד, הלא כן?
_________________
תוקן על ידי ymy33655 ב- 05/08/2008 10:42:56
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2008 21:18 |
|
| |
השנה נכתבה במחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן עבודת דוקטורט על 'מחשבת ההלכה במשנתו של הרב שלמה זלמן אויערבך". הכותב - הרב ד"ר אמיר משיח, והעבודה נכתבה בהנחיית אבי שגיא.
האם מישהו מכיר/עיין ויכול להביא לנו קצת תובנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/8/2009 15:41 |
|
| |
לא קראתי את כל האשכול,אבל לגופה של הכותרת,אינני חושב שגדולי התורה מאבדים את החברותיות עם השנים,אלא שמעולם לא זכו לה.
רוב גדולי הדור הם אנשים שכבר בילדותם היו שקדנים מטבעם ולא מעורבים חברתית,אין ספק שקשה בהרבה לאנשים חברותיים להפוך ל"גדוילים".
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2009 12:49 |
|
| |
הרש"ז אוייבך היה אדם צנוע ועניו ולכן בחייו לא חיפש פרסום, ברור שלחלק מהרבנים של היום יש הרבה מה ללמוד ממנו, עלחיוכו הכובש לכל אחד ועל תשומת ליבו לכל אחד תמיד בסבר פנים יפות
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2009 02:50 |
|
| |
לא נראה לי שזה הדבר הראשון שהגדוילים היום צריכים ללמוד...
קודם שילמדו להעיף את כל ה"משבקים" מה"חצר"!!!
ולא רק ללמוד מהרב אויערבאך אלה שילמדו לשמוע דעת קהל ולא ללכת לפי ההגדרות ה"חרדיות"של השנים האחרונות!
כמה סבל נגרם לדוגמא משטויות כמו סיכה בכיפה או טיפה לבן בנעל או כיפה בלי סרט או עוד איזה שיגעון אחר...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2010 10:42 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 09:23 |
|
| |
כמה אופייני לעניו נשוא האשכול שהאשכול נע מהר ממנו לאחרים והותירו במנוחה ובצינעה. סיפור אופייני: היה אדם שסרח קשות וקבוצה מסויימת במיגזר החרדי רדפה את בניו (ככתוב פוקד עוול אבות על בנים) באלימות. בתי ספר לא רצו לקבל את ביתו. המשפחה לחצה ובכתה לפני מנהל בי"ס שיקבל את הבת. הלך המנהל לרש"ז וזה, שכר קבל "הבהרות" מהקבוצה הנזכרת לא רצה לענות, אך כשהמנהל יצא וירד המדרגות יצא הרש"ז ןצעק אחריו במדרגות "אני לא הוריתי כלום אבל שתדע שאני לא מסוגל להבין מדוע הילדה צריכה לסבול בגלל אביה".
התקבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 09:32 |
|
| |
לשכן
"מ כהאן, אני כנראה יותר מבוגר, ואני זוכר בפירוש שלווייתו לא נערכה בחייו. "
לא הבנתי איך תגובה זו עונה לטענתו של מכהאן:
"אז איך מגיעים להלוויה שלו 300 אלף איש? זה מחייב הכרה כבר בחייו."
תוקן על ידי צענערענע ב- 07/03/2010 09:34:13
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2010 12:33 |
|
| |
תלמיד, הסיפור שהבאת, עד כמה שהבנתי אותו, מהווה המחשה למשהו שכתבתי בפורום אחר כאן, שפעמים רבות מספרים על 'גדולים' סיפורים מתחום בין אדם לחברו ויחסי אנוש, שלאמיתו של דבר אין בהם שום גדלות מיוחדת ויוצאת דופן הראויה לציון, והם בגדר התנהגות אנושית סבירה ונורמלית, שכמעט כל אדם הגון היה נוהג כך, וכשזה מסופר על ה'גדולים' זה אמור משום מה לסחוט התפעלות והתרגשות. אולי זה מלמד עד כמה רף הציפיות שלנו מלכתחילה נמוך, וכמה מרגש אותנו שגם 'גדולים' מתנהגים כבני אדם. לכשתמצי לומר, כבר כותרת האשכול מבטאת את המסר הזה. 'איש התורה שלא התנתק מהחיים', ללמדך שאנשי תורה בדרך כלל מנותקים מהחיים. בסיפור הנ"ל מצוטטת מפי הגרש"ז אמירה סבירה ופשוטה ביותר, 'אינני מבין מדוע בת צריכה לסבול בגלל אביה'. האמנם צריך להיות ר' שלמה זלמן כדי להביע את התמיהה הזאת? האמנם אפילו אנושיות כל כך פשוטה ואלמנטרית מרגשת אותנו, פשוט משום שהמובן מאליו הזה נעדר במחננו? למען הסר ספק, אני בטוח שיש על הגרש"ז גם סיפורים המבטאים אנושיות נדירה ומיוחדת במינה, הסיפור הזה למיטב הבנתי אינו אחד מהם.
|
|
|
|
|