בס"ד
סיפור אחרון להלילה, ולכל אלו שתוהים, "הוא אדם נשוי", "תראה את שעת שליחת ההודעה", "מה קורה פה".
לפעמים אצל כותבים הסיפורים דופקים, ממש בועטים לא נותנים מנוחה, רוצים לצאת עם חשיכה.
"צריך לישון", "להתכונן ליום המחר".
זהו לא מעניינם, הם רוצים לצאת החוצה לאוויר העולם.
מה לעשות הסיפורים קובעים את השעות.
תנו כבוד
זמן רב משרך העלם את דרכו- דרכו לפסגה.
לא בוחל בשום אמצעים, לא חושב לעקוף בדרכים.
דרכו דרך ישרה, אמיתית וכנה.
גם עם רצופה מהמורות וקשיים.
פעמים רבות התקדם כמה צעדים ולפתע נפל לבורות פעורים.
גם כדי לצאת לא נעזר באיש, לא מכיוון שלא רצה פשוט לא היה.
ככה התמשכה דרכו, צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה.
ולפעמים חוזר חלילה.
לא פעם רצה להפסיק, לסיים. מסע שלא נגמר, אמר.
מה החזיקו הלאה איננו יודעים, אולי אלוקים.
אדם בעל אמונה היה, אך לפעמים במצוקה כה גדולה.
גם לאמונה צריך חוזקה.
היו רגעים בהם חשב, כמעט ואיני חפץ בקו סיום כלשהוא.
לפחות תקל עלי הדרך, אסתפק בזה להיות מאושר.
ולמעשה הדרך התקשתה, נערמה אבנים ככל שהקדים.
איני יודע מה עלה בסופו, אולי סיים את מסעו.
ואולי, עודנו בדרכו... מי יודע.
למוד למדתי ערכה של התמדה, ערכה של חתירה.
גם אם אינך בעל דרכים
ואינך מומחה באבנים, או בבורות פעורים.
את הדרך יש להתחיל ובוודאי גם לסיים.
תנו כבוד לאיש, שלא אכזב, שלא כיזב.
שלא התייאש שלא ייאש.
שלא ביטל ושלא התבטל.
שהתמיד וחתר, הוא ההשראה לסיפור הנ"ל.
