מנהג ירושלים שלא לנגן בכלי זמר בחתונות

א. אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יח, [חתן וכלה] טור שכט

פלא קצת מדוע אין מבררים את תנאי המקום והזמן בירושלים של אז.
השערה קרובה, שהסיבה הראשונה הייתה כנראה שהישמעאלים הקנאים
היו מחמירים גדולים בדיני כלי זמר בכלל. וכמדומה שאף בתימן בדרך כלל
לא השתמשו בכלי זמר, ויש השערה שאין זה מסיבת עוצם הצער והאבל על החורבן,
כי אם קנאות הישמעאלים. [
להשוואה, על בני ישראל אשר בתימן, נאסרה רכיבה על סוסים ואולי גם על חמורים.
וישנו הסיפור שמספר ר' יעקב ספיר, שלאור האיסור הנ"ל, בשעה שהוצרך (בגלל
חולי), נשאוהו ארבעה סבלים ישמעאלים, ואמר הרי"ס: הנה על חמור נאסר לנו
לרכב, ומשום כך אנו נאלצים לרכב על האצילים, צאצאי הנביא ישתבח שמו.

אם ניתן דרור לשמועות והשערות אני שמעתי כי בירושלים נמנעו מלנגן בכלי זמר מסיבה פשוטה  שהערבים [שלפי שמועה זו חיבבו מאד כלי זמר] היו נוהגים להצטרף לחגיגה. וכל הסיפור בדבר התקנה נולד אח"כ

על קישוט הסיפור בכל מיני אסיפות רבנים דן ר' מונדשיין 
http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=707
וספחי הדיון הזה טופלו כאן
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2378110&forum_id=19616

פלא לי על ענין זה.
השדי חמד, שמאסף כעמיר גורנה, את כל ההלכות ואת כל המנהגים. ולא פוסח על שום מנהג ממנהגי ירושלים, מאריך בענין שמחת חתן וכלה, ומאריך שם על שהיה מנהג (בארצות התפוצה) שנכרים מנגנים בשבת בחתונות, וכותב את כל הצדדים בזה, ובכל זאת, אינו מזכיר מהמנהג הזה שבירושלים אין כלל כלי זמר בחתונות ?
האין זה פלא ?

_________________

דרך אגב, אודות חתונת בתו של האדמו"ר ממונקטש, בעל המנחת אלעזר זצ"ל, (שכידוע היה קנאי גדול, ואולי אף יותר קנאי מהאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל), מובא בס' תולדות רבינו (נדפס מחדש בברוקלין תשנ"ח ע"י הוצאת אמת - מונקאטש) עמ' צ"ח:
'בטרם הוליכו את הכלה לישב על כסאה קודם החופה בין הנשים ובתולות, והיא נכנסה לבית אביה הקדוש ומתוך בכיה של שמחה בירך אותה בברכה שלימה. ואח"כ הרב דומה למלאך ה' צבאות לבושיה תלג חיוור, ישב עם בתו הכלה בראש השולחן יחדיו, ולאורך השולחן מצד אחד ישבו מחותנים ורבנים אנשי צורה, ומצד השני אמה של הכלה והמחותנות וקרוביה נשים שאננות מחותנות מצוינות בלבושיהן לכבוד השמחה, ובעלי המזמוטים בכלי הזמר וכינורות משוררין, והבדחן דורש מעניניא דיומא וכו'.

האם בימינו אנו ייתכן כזה 'רעבישע חתונה' שהרבי ישב עם הכלה והמחותנות בראש השולחן במזרח ?

הפלא הוא לא על הישיבה בשולחן אחד, אלא על כך שהקטע לא צונזר במהדורה החדשה.

באחד הגליונות האחרונים של ד"ת קלויזנבורג, נאמר שהדברי חיים מצאנז התנגד לרכבת, והבטיח שכל עוד הוא חי לא תעבור הרכבת בצאנז.
אלא שטעם התנגדותו לא היה משום חדש וכל כיו"ב, אלא מפני שאדם מגיע לייעדו במהרה וחוזר במהרה, ולא נותר לו זמן לשבת וללמוד בניחותא.

הד"ח סלד מפני הרכבת, או חשש ממנה וכיו"ב. הוא לא רצה לראות רכבת בעירו. והרי"ז כעין ה"התנגדות" או ה"תמיכה" של צדיקי הדור בשעתו, בנפוליון. אין מה לעשות מלבד תפילות וכדומה.
אבל כמדו' שלא עלה על דעתו להשתמש בסמכותו ההלכתית כדי להמציא איסורים,  כפי שממהרים רבנים לעשות היום.

ההתנגדות לרכבת היתה בעיקר בשל קיפוח פרנסתם של בעלי העגלות

מסוג ההתנגדות העממית לטחנות הקמח של קיטור ולדיליז'אנסים.
האם היה להתנגדות זו הד בספרות התורנית?

תוקן על ידי י_לבנוני ב- 02/07/2008 14:55:27

טכנופוביה קוראים לזה בימינו...

כמה הערות קטנות לסדר:
1. הרב פיינשטיין גם נסע ברכב (עיין באג"מ בתשובה למשה מעצגער על נסיעה כמה דקות לפני כניסת שבת.
2. מתואר שבנובהרדוק כשהיו רואים את הרכבת, היו אומרים: "הנה האפיקורוס מגיע".
3. לגבי אולמות, בעיירות באירופה היו מתחתנים בכיכר המרכזית (אגב, כך עשה גם הרבי מלובביץ' האחרון בברלין) וכל תושבי העיירה היו באים. היום לרוב האנשים אין יכולת טכנית לעשות דבר כזה (אלא אם כן אתה האדמו"ר מגור, מה שמאפשר לך לחסום חצי מירושלים בגלל חתונה של צאצא) ולכן מתחתנים באולם. מספר המוזמנים גדל בגלל היכולת (הכלכלית והטכנית) ליסוע מרחקים, שהרי גם פעם אם היו יכולים היו מגיעים לחתונה מרחוק. ר"ל, השינוי הוא טכני ולא מהותי, כמו שרצו חלק מהאנשים בפורום לומר.