הסכם ממון - כן או לא?
האם הסכם ממון באמת מוסיף המון?
החוזה שניסח בעלה-לעתיד של ג'ודי קבע שהיא מתחייבת לנהל את הבית "ברמה גבוהה ולפחות סבירה", לחפש עבודה כדי "לתרום לתקציב המשפחתי", להסכים להביא לעולם בין שלושה לארבעה ילדים. רשימה חלקית. האם כדאי לחתום על הסכם שכזה, או שעדיף לנסח מיד גם הסכם גירושים?
עו"ד בני דון-יחייא
ג'ודי נכנסה למשרדי בעיניים אדומות. היא נראתה כבת 25. היא הגישה לי הסכם ממון שהכין החבר שלה לקראת נישואיהם המתקרבים וביקשה לשמוע את דעתי עליו.
החוזה פירט את התחייבויותיו של כל צד: ג'ודי מתחייבת לנהל את הבית "ברמה גבוהה ולפחות סבירה", לעשות מאמצים אמיתיים לחפש עבודה כדי "לתרום לתקציב המשפחתי", להסכים להביא לעולם בין שלושה לארבעה ילדים. רשימה חלקית.
החבר שלה התחייב לעשות כל מאמץ להשתכר מספיק "כדי לקיים את המשפחה ברמה סבירה", לעזור בהחזקת הבית ובטיפול בילדים רק אם יהיו לו פנאי אחרי עבודתו ובהתחשב בכך ש"כאשר יחזור הביתה הוא זקוק לזמן איכות לעצמו בלבד". רשימה חלקית.
ג'ודי שאלה מה אני אומר. הירהרתי והירהרתי, ולפני שאמרתי מילה היא אמרה: "בעצם אני רואה מהבעת פניך מה דעתך. כן", הוסיפה בטון של מי שמנסה לנחם את עצמו אבל יודע שאין לו סיכוי ממשי להצליח, "הוא קצת לא שגרתי, אפילו חריג. אבל אני איתו כבר שלוש שנים... אז מה אתה מציע לי לעשות?"
שאלתי מה הוריה אומרים על החתן המיועד שלהם.
"הם לוחצים עלי לא להתחתן איתו", השיבה והוסיפה, "ועכשיו אני שוב רואה עליך בלי שתאמר לי שאתה מסכים איתם".
אחר כך אמרה שהיא מבולבלת, ובעצם אין מה לבדוק את ההסכם. היא תגיד לבן זוגה שהיא זקוקה לפסק זמן כדי לחשוב על העתיד שלהם. אמרה "שלום" עגום והלכה.
לי היה ברור אחרי שקראתי את ההסכם, שאם ג'ודי היתה מוכנה לחתום עליו, הייתי צריך להמליץ לה להכין מיד גם הסכם גירושים, שכן תוחלת הנישואים לאדם כזה לא צפויה להיות ארוכה.
| בנישואים ראשונים לא מומלץ הסכם ממון, למעט מקרים מיוחדים. התמונה מתוך הספר "זוג משמיים" מאת עו"ד בני דון-יחייא |
המקרה של ג'ודי מעלה את השאלה אם זוגות צעירים צריכים בכלל הסכם ממון. שואלים אותי שוב ושוב שאלה זו – גם בני זוג מודאגים וגם הורים שלא ממש משתגעים על החתן או על הכלה הצפויים.
תשובתי היא שבנישואים ראשונים של בני-זוג צעירים, הסכם ממון בדרך כלל לא נחוץ ולא רצוי. מה שכן רצוי הוא שהחתן ירכון אל אוזנה של הכלה וילחש לה דברי אהבה, במקום לפזם תנאים והתחייבויות.
לא פעם משבשים הדיבורים על הסכם ממון את היחסים בין הצדדים. כל אחד שומע עצות מבני המשפחה ומחברים. גם עורכי הדין תורמים לעתים את שלהם בהעלאת תסריטי אימים על קריסת הנישואים והשלכותיה הכלכליות. כך נעכרת הזוגיות היפה של בחורה ובחור צעירים בבליל של מרשי-מרשתי-חברי-המלומד וכל הג'יבריש הזה - בהחלט לא סגולה מומלצת לרפד בה את תחילת דרכם של החתן-כלה.
באחד מסרטיו מגיע וודי אלן לביתו. מולו יוצאת אשתו במכונית עמוסת מזוודות וזורקת לעברו: "אני עוזבת אותך, עורך-הדין שלי יתקשר לעורך-הדין שלך!"
אלן ההמום קורא אחרי המכונית המתרחקת: "אין לי עורך-דין, שיתקשר לרופא השיניים שלי!"
בניגוד לוודי אלן, יותר ויותר צעירים חושבים שהם זקוקים לעורך דין עוד לפני ענידת הטבעת. הם אינם מוכנים להינשא בטרם יחתמו על הסכם ממון. חוששים לעמוד מתחת לחופה בלי שהסכם מפורט המבטיח את רכושם מחמם להם את הכיס (וסוגר אותו).
אז יש לי חדשות: הסכם ממון הוא לא קלף המזל לנישואים מוצלחים. נכון, הוא עשוי לעזור במקרה של סכסוך, אבל לא פעם הצד שלא היה מעוניין בו נפגע עד עומק לבו (וארנקו), והזוגיות נפתחת, כאמור, ברגל שמאל. אם כן עורכים הסכם, המלצתי היא לא לראות בו את יצירת החיים ולא להתקטנן בפרטים על גבי פרטים, כמו בסיפור של ג'ודי.
באין הסכם ממון, על כל זוג שנישא חל חוק יחסי ממון בין בני זוג. זהו חוק נכון ומאוזן. הוא ברירת המחדל של מי שאינו חותם על הסכם. למעשה, הוא הסכם שהצדדים מקבלים על עצמם, ובמיוחד את הסעיף העיקרי בו, הקובע כי "באין הסכם רואים את הצדדים כמסכימים להסדר איזון המשאבים".
איזון המשאבים הוא ליבת החוק. האיזון קובע כי כל הרכוש שנצבר בנישואים ייחשב כמשותף לשני בני הזוג, גם כאשר הוא רשום רק על שם אחד מהם. במילות החוק: "עם פקיעת הנישואים עקב גירושים או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני-הזוג".
מה זה אומר למעשה? פשוט מאוד: כשבאים הצדדים לחלק את רכושם – וזה קורה לעת גירושים – הם מניחים בסל אחד את כל הצבירות של שניהם מאז התחתנו ומחלקים את שווי כל המסה הזאת לשניים.
דוגמה להמחשה: אם הבעל צבר במקום עבודתו זכויות כספיות עתידיות – קופת פיצויים, קרן השתלמות, ביטוח מנהלים וכדומה – מחציתן שייכת לאשה. אם מי מהצדדים רכש רכב ורשם אותו על שמו, מחצית שווי הרכב שייכת לצד השני.
הרעיון הטמון בחוק יחסי ממון בין בני זוג הוא, שכל צד תורם את חלקו לנישואים. האשה שלא עובדת מחוץ לבית, או שעבודתה מפיקה הכנסה נמוכה מזו של בעלה, תורמת למשפחה בלידת הילדים ובטיפול בהם. היא עוסקת יותר מהבעל בניהול הבית ובאחזקתו, והשקעותיה אלה שקולות כנגד עבודתו של בן זוגה.
התפישה המודרנית רואה באשה מקור כוח לבעל, המאפשר לו להתפנות כדי להתקדם בעבודתו, להתפתח ולצבור עוד רכוש. לפיכך אין הצדקה לא לראות בה שותפה מלאה לרכוש זה.
נכון, גם גברים נוטלים היום חלק ממטלות המשפחה. יש גבר חדש, זה שגם בוכה לפעמים, ולא רק בלילות אלא גם בימים. אבל עדיין עיקר נטל ניהול הבית מוטל על האשה.
החוק קובע כי נכסים מלפני הנישואים לא ייחשבו לרכוש משותף. כך גם רכוש מסוים שהתקבל מאז החתונה: מתנות וירושות שמי מהצדדים קיבל בעת הנישואים. גם גימלה מהמוסד לביטוח לאומי ופיצויים בשל נזקי גוף – כספים שיקבל אחד הצדדים בשל תאונת דרכים, למשל - יהיו של הנפגע בלבד.
וליוצאים מהכלל: ירושה שתתקבל ותתמזג בחשבון בנק משותף תהיה שייכת גם לצד השני. כך גם אפשר שאחרי שיחלפו שנות נישואים רבות מאז התקבלה הירושה עשוי בית המשפט לקבוע שירושה זו תיחשב למשותפת.
מתנות שאחד הצדדים מקבל גורמות כאבי ראש לא קטנים לעורכי דין ולשופטים, שצריכים לחשוב איך להתייחס, למשל, למתנות שקיבל אחד מבני הזוג מהוריו. משפורץ סכסוך הגירושים, זה טוען כמובן שהמתנה שייכת לו בלבד. הצד השני משיב שההורים התכוונו שהמתנה תהיה לשני בני הזוג. מה עושים? רבים ומתווכחים, עד שמישהו יוותר או עד שהשופט יחליט.
כדאי לשקול אם לערוך הסכם ממון בנישואים ראשונים במקרה שצד אחד הגיע כבר לביסוס כלכלי, או כשהצדדים יגורו בדירה של אחד מהם. כשהבעל המיועד הוא איש עסקים, רצוי שיביא בחשבון כי עם הזמן עסקיו יתפתחו, ואם יום אחד הנישואים יעלו על שרטון – עלולה אשתו לתבוע מחצית שווי העסקים האלה.
תביעות מעין אלה שגרתיות בבתי המשפט: הבעל טוען שהעסק שלו נוצר לפני הנישואים, ולכן אין לאשתו חלק בו. האשה משיבה: "לפני שהכרת אותי היה העסק שלך בינוני עד קטן, ועם השנים הוא שיגשג ללא היכר. הכנסותיך גדלו מאוד, שווי המניות של החברה שלך המריא. לי יש חלק בכך כי תמכתי בך נפשית, טיפלתי בילדים שלך, החזקתי לך את הבית – היה לך שפע של זמן והרבה שקט נפשי לשעוט קדימה. לכן אני רוצה חצי". ייתכן שעמדתה תתקבל בבית המשפט.
הוא הדין בצד שמרוויח הרבה כבר לפני נישואיו: כל הצבירות לאחר הנישואים יהיו משותפות, למרות שהן נובעות בעיקרן כתוצאה מזיעה רבה שהגיר אותו צד לפני הנישואים, ועכשיו הוא קוטף את פרי עמלו.
במקרים כאלה יש מקום לשקול עריכת הסכם בו ייקבע כי אם הצדדים יתגרשו, הצד השני לא יהיה זכאי למחצית מכל מה שיצטבר בבנקים, אלא לחלק קטן יותר – נניח שליש או רבע מהכספים בלבד. ההיגיון מאחורי דרישה כזו הוא, כאמור, שהרווחים נובעים מעמלו של אותו צד לפני שהכיר את בן הזוג.
האם כדאי להתייחס בהסכם הממון לאפשרות שאחד הצדדים יסרב להתגרש ולכלול הסדר שמטרתו לאלץ את הצד הסרבן לשחרר את בן/בת הזוג? כדאי. איך מאשרים את ההסכם? על כך ועל היבטים נוספים הקשורים להסכם טרום נישואים – ברשימה הבאה.
מתי בכל זאת מומלץ הסכם ממון
במאמר הקודם כתבתי שאני בדרך כלל לא מצדד בהסכם ממון לפני הנישואים במקרה של נישואים ראשונים בין צעירים בתחילת דרכם. אבל הסכם ממון כן רצוי במקרה שצד אחד מביא רכוש נכבד, או כשרוצים להבטיח שאם צד אחד ירצה להתגרש, הוא לא ייתקל בסירוב
עו"ד בני דון-יחייא
מלי ועמוס יושבים מולי. הם בני 50 ומשהו, ולא נראים שמחים במיוחד. עוד מקרה של גירושין באמצע החיים, אני חושב לעצמי.
"באנו בקשר לחתונה", מפתיע אותי עמוס. "לא שלנו, של הבת שלנו".
"בשעה טובה", אני אומר.
"נו", אומרת מלי. "נו, נו".
ה"נו" הזה מתברר מהר כחוסר שביעות רצון מהחתן שלהם. "הוא לא מתאים לילדה", מלי נאנחת, "אבל היא מתעקשת, ואני מקווה שלא בגלל שאנחנו נגד".
"מה הסיכוי שלה להישאר נשואה?" שואל אותי עמוס.
אני מנסה להתחמק. הוא לא מוותר.
"בין רבע לשליש מהזוגות שמתחתנים היום יתגרשו", אני נכנע.
"זה סיכון גבוה", הוא אומר. "אז בוודאי שאנחנו לא נהיה פראיירים". ואז מתערבת מלי ואומרת שמספיק עם הדיבורים מסביב והיא מספרת שהבעיה שלהם היא שהם רוצים לתת לילדה כסף לרכוש דירה. לבחור אין כמעט מה לתת, וגם הוריו אומרים שהם לא יכולים לעזור.
"אבל לך תאמין להם", מוסיף עמוס.
וזו הבעיה שלהם: איך לעזור לבת שלהם. הם חושבים שדירה תגדיל את תוחלת החיים של נישואיה, אבל רוצים שאם הנישואים ייכשלו, שהכסף יחזור אליהם, או יישאר כולו אצל הבת, ושהחתן לא יקבל חצי דירה. האפשרות שהדירה תירשם רק על שם הילדה ירדה מהפרק כי הכלה לא מוכנה: היא לא רוצה לפגוע בבעלה לעתיד. הוא רגיש מאוד, ולכן דרוש פתרון רגיש.
אני אומר שיש כמה אפשרויות. ראשית, לתת את הכסף כהלוואה לבת ולבעל. עליהם לערוך הסכם בכתב, בו ייקבע שההלוואה לא תוחזר להם, אלא אם הדירה תימכר על רקע של גירושים.
אפשרות אחרת היא שהדירה תהיה על שמם, והם יאפשרו לזוג הטרי לגור בה.
הם בוחרים בהצעה הראשונה, והולכים.
חלפו שבועיים, ועכשיו הם שוב יושבים אצלי. הפעם הם נראים הרבה יותר שמחים. "הרעיון שלך היה מצוין", אומר לי עמוס. "כשישבנו עם הזוג ואמרנו להם שנרכוש להם דירה, הם קרנו, אבל כשהוספנו את עניין ההלוואה - הבחור נכבה. אחרי כמה ימים הבת שלנו הודיעה לנו שהם לא מתחתנים. החתן כעס נורא, רב איתה, והפרצוף האמיתי שלו התגלה. זה גרם לה לשנות את דעתה".
אני שואל אם הם באו כדי לספר לי את זה. לא, לא זו הסיבה: הם כל כך מרוצים מהאומץ שהילדה תפסה, ורוצים לצ'פר אותה בדירה. זה גם יפתור בעיה בפעם הבאה שהיא תרצה להתחתן: תהיה כבר דירה על שמה, ואף אחד לא יצטרך להתפתל מול החתן.
הסיפור הזה ממחיש בעיה שלא מעטים מתלבטים בה: ההורים של אחד הצדדים רוצים לתת לו סכום גבוה לרכישת דירה לקראת נישואיו, אבל חוששים מעתיד הנישואים. רישום הדירה רק על שם הילד - בעייתי. הצד השני ירגיש תמיד לא נוח, כמי שחי בדירה לא לו בזכות.
היתרון בהסדר של הלוואה, כפי שהצעתי למלי ולעמוס, הוא שהזוג ירגיש טוב. ואם הכל יתנהל למישרים - כולם ישכחו מהסכם ההלוואה.
על ההורים לחתום על הסכם עם שני בני הזוג ברוח הדברים האלה. רצוי שהם יסבירו בעצמם לחתן או לכלה שזה התנאי שלהם למתן הכסף. בכך יחסכו מהילד שלהם את חוסר הנעימות. הסכם זה אינו טעון אישור בית משפט כדי להקנות לו תוקף.
למרות המלצתי ברשימה הקודמת (האם הסכם ממון באמת מוסיף המון?) לא למהר לערוך הסכם ממון בנישואים ראשונים בהיעדר נסיבות מיוחדות, יש מצב נוסף המחייב לשקול לעשות זאת: כשלאחד הצדדים יש כבר דירה, בה יגור הזוג.
לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, הדירה תהיה של בעליה, שכן לא נרכשה במהלך הנישואים. אבל בשנים האחרונות מסתמנת מגמה בפסיקת בתי המשפט לראות גם בדירה כזו - לאחר שנות נישואים רבות - רכוש משותף. השופטים עוקפים את הוראת החוק, הקובעת כאמור כי רכוש מלפני הנישואים שייך לבעליו, בכך שהם קובעים כי במרוצת השנים נוצרה כוונה אצל בעל הדירה לראות בשותפו לחיים שותף גם לדירה.
לא מדובר בהסכם בכתב שנוצר בין הצדדים בעניין זה, וגם לא בדיבורים על כך שהדירה נחשבת, למעשה, משותפת. הפיגום המשפטי שמציבים השופטים מאפשר להם לייחס לבעל הדירה כוונה לראות את בן זוגו כבעל זכויות שוות בדירה.
אפשר להתווכח עם המבנה הזה, שיש הרואים בו לוליינות משפטית, אבל צריך להבין את המניע של בתי המשפט: אחרי, נניח, 20 שנות נישואים, כשזוג מתגרש ולאשה אין רכוש ועליה לעזוב את הדירה השייכת לבעל מלפני הנישואים - יש שופטים הסבורים שמטעמי הגינות וצדק לא יתואר כי האשה תצא בלא כלום.
לא פעם פגשתי גברים העומדים להינשא ומבקשים שאכין להם הסכם ממון. אני שואל אותם מה הם רוצים להבטיח בהסכם.
"בינתיים כלום, אין לי עדיין רכוש", אני שומע תשובה שגרתית, "אבל אני מאמין שארוויח הרבה, ואני לא רוצה שאם אתגרש אשתי תקבל מחצית".
אני מתעניין למה הוא לא רוצה, והתשובה הרגילה היא שאם הם יתגרשו הוא ייתן לאשתו מרצונו סכום כסף הגון, אבל הוא חושב שהיא לא צריכה להיות שותפה לכל החסכונות שלו.
דעתי היא שלא רצוי להתייחס לתא הזוגי העומד לקום כאל שותפות עסקית. מי שרואה את נישואיו כעסק, אמר כבר מישהו, אל יתפלא אם יצטרף אליו שותף. אוקיי, התחזית הזאת קצת מרחיקה לכת, אבל נישואים הם הרבה דברים, רק לא עסק.
כשהכל כל כך עסק - הזוגיות ברסק.
יש כמובן מקרים חריגים, שבהם יש מקום, גם בנישואים ראשונים, להסדר של חלוקה לא שווה של הצבירות למקרה של גירושים. מדובר בעיקר כשצד אחד מבוסס כבר ובעל הכנסה גבוהה כשכיר או כבעל עסק המניב רווחים נאים. כל היבול הזה התפתח לפני הנישואים. במקרה כזה ניתן לקבוע בהסכם הממון שבן זוג אחד יקבל לעת גירושים, לדוגמה, שני שלישים מהצבירות הכספיות מאז הנישואים, ובן הזוג השני – שליש בלבד.
אפשרות אחרת היא לקבוע בהסכם הממון שכל צד יישאר עם החסכונות והרכוש הרשומים על שמו. אבל כדי להיות הוגן עם הצד השני (בדרך כלל האשה) ולהימנע מפגיעה בה שעלולה לבטל את הנישואים או לפגוע ביחסי הצדדים, הצעתי היא שהבעל יפתח חשבון על שם אשתו ויפקיד בו סכום מסוים מידי חודש, או פעם בשנה. כסף זה יהיה שלה בלבד. כך תדע האשה שאם הנישואים יקרסו - היא לא תצא בלא כלום.
עוד דרך לשמור על הרכוש שצד אחד יצבור ועם זאת להבטיח את עתידו של הצד השני: לקבוע כי עם הגירושים תקבל האשה סכום מסוים לכל שנת נישואים. ההיגיון בהצעה זו הוא שככל שהנישואים נמשכים, הסכום שהאשה תקבל יהיה גבוה יותר.
ההסדר האחרון צודק והגון. לפי הניסיון, בן הזוג הנדרש לחתום על הסכם כזה מוכן לקבל את הנוסחה הזאת כמוצא ראוי.
| אישור ההסכם: |
|
| רצוי בבית המשפט למשפחה / בני דון-יחייא |
|
|
להסכם ממון אין תוקף אם הוא אינו מאושר לפי הוראות החוק. הרצוי ביותר הוא לאשר את ההסכם בבית המשפט למשפחה. הדיון נערך בנוכחות הצדדים. השופט יברר אם הם מבינים את ההסכם וחותמים עליו ברצון. יש שופטים המקריאים את ההסכם לצדדים. אישור בית המשפט מבטיח שצד אחד לא ינסה ביום מן הימים לבטל את ההסכם בטענה שלא הבין מה כתוב בו, או שההסכם נכפה עליו. לפני הנישואים ניתן לאשר את הסכם הממון גם בפני נוטריון, דבר שאינו אפשרי כשבני זוג עורכים הסכם לאחר שהתחתנו. אפשרות נוספת - לפני הנישואים בלבד - היא לאשר את ההסכם בפני בית-הדין הרבני או בפני רושם הנישואים במועצה הדתית בה נרשמים לנישואים (לא מומלץ).
|
|
|
|
|
נישואים שניים אינם רחוקים לעתים מעסקה מסחרית: הוא גרוש או אלמן מבוגר ומבוסס. היא צעירה ממנו בהרבה. הוא זקוק לתמיכה טיפולית, היא זקוקה לתמיכה כספית. כל צד מקבל מה שהוא רוצה ונותן מה שמצפים ממנו.
בנישואים שניים המצב פשוט הרבה יותר מבחינה רגשית מאשר בנישואים ראשונים. לצדדים יש כבר רכוש, ובדרך כלל יש ילדים מהנישואים הקודמים שצריך לדאוג לעתידם. עם זאת, רצוי כמובן לגלות רגישות והבנה.
כשהצדדים יגורו בדירת אחד מהם, כדאי לבעל הדירה להבטיח בהסכם שבן זוגו לא ירכוש זכויות בדירה. חשוב להתייחס בהסכם לאפשרות שבעל הדירה יבקש ממשנהו לעזוב. הנוסחה הנכונה לדעתי היא לקבוע שיש להקדים פניה בכתב ולהעניק לצד השני פרק זמן מכובד כדי להתארגן למצוא דירה אחרת. כדאי לכלול בהסכם גם סעיף הקובע שאם ישפצו הצדדים במהלך הנישואים את הדירה, לא יהיה על בעל הדירה להחזיר לבן הזוג את מחצית עלות השיפוץ, אלא אם מדובר בהשקעה משמעותית.
הדברים אמורים גם כשמדובר בזוגות החיים ללא נישואים. גם הם זקוקים להסכם ממון, שכן הזכויות הנצברות בזוגיות של ידועים בציבור זהות בעיקרן לאלה הנצברות כשנשואים.
המלצה חמה: לייחד פרק בהסכם הממון למקרה שאחד הצדדים ירצה להתגרש. אני יודע, זה נושא רגיש לדבר עליו ערב הנישואים, אבל זה תפקידו של עורך הדין: במציאות בה כל זוג רביעי או שלישי יתגרש, אין טעם להתעלם מהאפשרות הזאת.
מטרת ההסדר הצופה תסריט של פירוד היא למנוע סחטנות. בהסכם ייקבע שאם אחד הצדדים יבקש להתגרש, הצד השני ישתף פעולה. זו הכרזה יפה, שכולם מוכנים לה, אבל מה קורה - וקורה - כשברגע של אמת אומר הגבר: "את רוצה גט? אז תוותרי על רכוש המגיע לך". או כשהאשה אומרת: "אתה רוצה להתגרש? תן לי יותר ממה שמגיע לי בחוק"?
הפתרון: לקבוע בהסכם שאם הבעל יסרב לתת גט, הוא ישלם לאשתו מזונות בסכום גבוה - 4,000 דולר לחודש, לדוגמה - עד שיעמוד בהתחייבותו. אם האשה היא שלא תכבד את התחייבותה - יהיה הבעל פטור ממזונותיה, והיא תשלם לו סכום דומה (או שהסכום יופחת מחלקה ברכוש המשותף בעת חלוקתו).
תוקן על ידי שרפ ב- 21/06/2008 22:43:24
 |
|
|
