| נשלח ב-24/6/2008 23:45 |
 |
| |
לא ולא.
לא הייתי עושה הסכם ממון ולא הייתי מתחתנת עם אדם שעושה הסכם ממון.
[פרט לנישואים שניים במידה ויש ילדים מהנישואים הקודמים]
נישואים מבחינתי זה אשתו כגופו ובעלי הוא חלק ממני בהכל.
שנינו יחד מנצלים את הפוטנציאל שלנו עם כל המשאבים שיש לנו.
אדם שעושה הסכם ממון - הוא אדם שחושב על גירושים, ועצם המחשבה הזאת - כבר מראה על גישה מוטעית לנישואים.
שרפ - זה אתה שדיברת באשכול אחר על ביטויים פיזיים לאהבה שצריך להפגין מול הילדים, כדי שיידעו שאתה אוהב את אשתך, ועכשיו אתה תומך בהסכם ממון?
תחשוב ברצינות על שינוי גישה, עדיין לא מאוחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:09 |
|
| |
בס"ד
הוא כבר נשוי, זה לא רלוונטי לגביו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:16 |
|
| |
| 2be_happy כתב: |  |
שרפ - זה אתה שדיברת באשכול אחר על ביטויים פיזיים לאהבה שצריך להפגין מול הילדים, כדי שיידעו שאתה אוהב את אשתך, ועכשיו אתה תומך בהסכם ממון?
תחשוב ברצינות על שינוי גישה, עדיין לא מאוחר.
|
|
ראשית - אני העלתי את זה כסוגיה לדיון בלבד. אין לי הסכם ממון עם אשתי וכל רכושנו שייך לשנינו. ב"ה היחסים ביננו מצויינים ואין סיבה שנחשוב על שינוי המצב.
שנית - אינני מכיר אותך (האם את יהודיה אורטודוקסית), אבל אצלנו תחת החופה יש כתובה. הכתובה היא הסכם ממון מלפני למעלה מ- 2,000 שנה. חכמי ישראל אילצו את הבעל לחתום עם אשתו הסכם ממון ודנו בחיובים הכספיים בינהם רבות.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%94
חכמינו ז"ל אסרו להשהות אשה בלוא כתובה, שמא תהא קלה בעיניו לגרשה.
יתכן וראוי שתודיעי לבעלך לעתיד כי מרוב אהבה שלך אליו את מוותרת לו על חתימה על כתובה. ראוי שתכריזי זאת תחת החופה. אני משער שכל הנוכחים יעריכו את האהבה שלך לבעלך.
שלישית - ההבדל בין עו"ד צעיר לעו"ד מנוסה הוא, שעו"ד מנוסה בודק בחוזה מה יקרה באם ח"ו יהא פיצוץ. אני לא הייתי מצפה ממאורסים שיחשבו על הסכם ממון, אבל לעיתים אלו שצריכים לחשוב הם דוקא ההורים, בעיקר אם צד אחד נותן יותר מהצד השני (כמו שחכמים חשבו על כתובה, נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל).
רביעית - הבעיה שדוקא העלתי היתה נושא של מתן גט ואי סחיטה של הבעל או האשה (בנפרד), בגינו. כי נושא העיגון הרבה יותר כואב. דוקא כאשר אחוז הגרושין עולה ובתוכו מקרים רבים בהם ההליך אינו מתקיים בצורה תרבותית ומכובדת (כואב הלב לכתוב כך על גרושין), יתכן ויש צורך בסוף מעשה במחשבה תחילה.
חמישית - מעבר לזה שאת משדרת אופטימיות וזה נחמד. אולם שימי לב כי הצד החלש במערכת הנישואין הוא האשה. כי בשוק העבודה לא יעריכו אותה אם היא היתה אמא טובה ורעיה מסורה, ביום שהיא תאלץ לכלכל את עצמה, כמו כן יש לה תלות בגבר בנושא הגט. מנגד כיום בתי המשפט מנסים לחזק את הנשים, לעיתים גם על חשבון גבר חלש. אם מעורבים בסיפור ילדים זו בכלל יכולה להיות קטסטרופה. רצון להסתמך על עצמך מחייב אותך לרכוש מקצוע ובמשך חיי הנישואין לשמור על קריירה, בכדי לא להיות תלותית בבן הזוג, בהמשך יתכן שאף תאלצי להילחם עם האדם שאת תחת החופה הכי אוהבת ומעריצה בעולם על חרותך ועל קיומך הכלכלי וקיום ילדייך. אז במקום זה, חתימה על הסכם ממון הוא אקט מכובד (בדיוק כמו הכתובה) רק מתאים למאה העשרים ואחת ולחוקי המדינה בה את חיה, אז קבלי אותו באותה פרופוציה.
ששית - כשאת כותב את מה שאת כותבת אני מבין למה חכמים אילצו את הבעל לחתום על כתובה תחת החופה, עם נשים כמוך שהצהרת האבה שלהן היתה חוסר ראיה מסביב וקדימה, היתה נשארת הבעיה אותה נועדה הכתובה לפתור.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:17 |
|
| |
הבנתי שהוא נשוי- אבל עדיין לא מאוחר בכל זאת.
אולי יבטל את הסכם הממון, ויתחיל לאהוב את אשתו באמת ,
במקום לאהוב את עצמו ולקרוא לתאווה - אהבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:22 |
|
| |
תאמת- אני לא קראתי את התגובות עד כאן.
דעתי בעניין, אפשר להבין את אלה שעושים הסכם ממון כשמדובר בצד אחד שמביא סכום משמעותי- כמו דירה או 2\3 דירה או יותר. זה הגיוני ונכון לעשות הסכם ממון. עם כל הרגשות השליליים הנילוים למעשה זה- יש לנתק את הרגש ולפעול שיכלית. זה צעד ריאלי ב-מ-י-ו-ח-ד במקרה שלנו- בחברה החרדית שאין לנו מושג עם מי אנחנו מתחתנים(עם כל הכימיה והתקשורת והשאיפות הסלולות לאותו כיוון והביטחון בהמשך הדרך לנצח) -כבר ראינו ושמענו סיפורי זוועות שא"א לדמיין קודם. החיים מלמדים, המציאות מדברת בעד עצמה וזה פשוט שחשוב לעשות הסכם ממון.
ועוד כשמדובר בבחור שדורש דירה וכד'- אין שום היגיון שבמקרה ו.. ח"ו הנכס יתחלק חצי חצי..
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:23 |
|
| |
| 2be_happy כתב: | | הבנתי שהוא נשוי- אבל עדיין לא מאוחר בכל זאת.
אולי יבטל את הסכם הממון, ויתחיל לאהוב את אשתו באמת ,
במקום לאהוב את עצמו ולקרוא לתאווה - אהבה. |
|
נראה לי שלא קראת את תגובתי האחרונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:23 |
|
| |
אין כל קשר בין אהבה להסכם ממון.
אני לא מסכימה בשום אופן עם הפי. את מערבבת דברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:33 |
|
| |
דיי אני בהלם, לא יכולה להגיב,
כן אני יהודיה אורטודוקסית, ויצא לי בחיי הקצרים להיות בלא מעט חתונות וחופות, ואני מכירה את נוסח הכתובה, יודעת שהבעל משלם לאישה כסף, בדר"כ 2000 כסף זהב צרוף (או משהו דומה, 1000 + 1000 שמוסיף לה) ושמעתי שזה בהחלט תקף לגירושין או יותר נכון תקף בעיקר לגירושין, שאז האישה יכולה לתבוע את זה, אבל אין זה הסכם ממון, זה הבטחה של הצד החזק על החלש, כי אלוקים ידע שיש גם אנשים רעים כמוך.
בדר"כ הסכם ממון זה לא של ההורים אלא של הזוג, מדובר בבני זוג חילונים בשנות ה-30 לחייהם מבוססים, ורק רוצים להרגיש לכל היותר שנה מה זה להיות נשואים.
אין צורך בסוף מעשה במחשבה תיחלה, אם נחשוב על הסוף מעשה הרי שנזדקק למחשבה תחילה, ואם לא נחשוב על הסוף הרי שלעולם לא נצטרך למחשבה תחילה, יותר ויותר נכנס למחננו המושג הזר של גירושין, הנישואים הפכו לדבר זול, כשמדברים וחושבים על גירושים, בעצם נותנים להם לגטימציה, אז לא פלא שזה קורה בסוף.
אם תחשוב כל יום על התאונה שתעשה - הרי הסיכוי לתאונה יגדל.
וכי היהדות השתנתה במאה ה-21? רק האדם השתנה, היהדות היא אותה יהדות, ללא שינוי. ואגב- הסכום שכתוב בכתובה - תקף.
אני חיה במאה ה-21, אבל למרות שאני כאן ליד מחשב עם אור פלורוסנט, בתוך תוכי אני משתדלת להיות אותו אדם קדמון עם אבנים שמהם יוצא אש, ועם רצון רק לעשות את הטוב והישר, ובעיקר עם הרבה הרבה אמונה ואור בנשמה, וגם הרבה תפילה לזכוצת לעמו מתחת לחופה עם אדם איתו אני אהייה נקשרת בקשר עולמי, קשר שיביא לי את האושר לחיים ולא ההיפך, חס ושלום.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:43 |
|
| |
| 2be_happy כתב: | |
כן, כי אלוקים ידע שיש גם אנשים רעים כמוך...
אני משתדלת להיות אותו אדם קדמון עם אבנים שמהם יוצא אש, ועם רצון רק לעשות את הטוב והישר, ובעיקר עם הרבה הרבה אמונה ואור בנשמה, וגם הרבה תפילה ...
|
|
נראה לי שעדיין לא קראת את התשובה שלי, בה נכתב שלא חתמתי עם אשתי על הסכם ממון ואין לי כוונה לחתום (ז"א שאני לא אדרוש ממנה).
גם המשך התגובה אינו מעיד על הכרת נוסח הכתובה ומלמד על חוסר התמצאות בנושא. אני מציע לטובתך שתעמיקי בו, אולי הנושא יתן לך תובנות נוספות.
לבסוף, אינני יודע מהיכן היסקת שאני אדם רע, התיחסות לבני פלוגתא כאנשים רעים, רק בגלל חשיבה שונה, אינה מתישבת עם הסיפא של דבריך על השתדלות לעשות הישר והטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 00:55 |
|
| |
2behappy,
אני דווקא חושב שהסכם ממון יכול למנוע הרבה מקרי גירושין.
כבר שמענו על בחורים/ות שחשבו שירויחו מהגירושין. יש אנשים שבאים ממקום של עניות, ואז הם חושבים שאם יוכלו לחזור להיות "פנויים" עם כסף מהגירושין הם יהיו שווים משהו...
ואם אצל החילוניים הדבר מקבל לגיטימציה, אצלינו יש בהחלט מקום לכך בהיות שאין שני הצדדים באמת מכירים.
אהבה זה יופי.... אבל לא לתת לרגש לבלבל אותנו, או לתת לאחרים לנצל את רגשותינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 18:02 |
|
| |
נראה לי שחז"ל היו מספיק חכמים בכדי לחייב את הגברים לתת כתובה ולא להשאיר את הנושא הכספי בין בני הזוג מעורפל.
מהצהרות האהבה המושמעות כאן עולה כי אם הכתובה היתה אופציונאלית, רוב הבנות היו מוותרות עליה.
אולי ראוי כי המדינה תקבע נוסח חובה להסכם ממון עם מקום לשינויים מינוריים והוא יהא תקף בין כל בני זוג שנישאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 18:24 |
|
| |
הסכם ממון טוב לזוג שיש הבדל כלכלי בנייהם .והוא נעשה בדרך כלל בנישואים שניים .
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:19 |
|
| |
| שרי5 כתב: | |
הסכם ממון טוב לזוג שיש הבדל כלכלי בנייהם .והוא נעשה בדרך כלל בנישואים שניים .
|
|
נכון מאד.
אולם לעיתים יש הבדל כלכלי גם בנישואים ראשונים, כגון עזרה של הורי צד אחד יותר מהורי צד שני (מה שלעיתים נקרא "סידור שלם").
בנוסף, לעיתים ההסכם מבטיח גם מה יקרה במצב של גרושין (התחייבות לתת ולקבל גט תוך פרק זמן קצוב ודרכים להסדרת מחלוקות), אשר בעת קיום מחלוקות, לעיתים לא ניתן להסכים להם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:24 |
|
| |
אין ספק
שהסכם ממון תמיד טוב
אבל השאלה איך זה נראה
ואיך זה נשמע
ההרגשה היא לא נעימה,
באם זה יהיה נחלת הכלל
זה יפתור הרבה בעיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 19:39 |
|
| |
בס"ד
שיש, בלשון המעטה זה לא נראה טוב.
|
|
|
|
|
