אשכול השירים שלי

לאביר וסוס הלבן
שיבוא, יישאך על כתפיים
יישק על לחייך

ויאמר,
אני אוהב אותך

הוא:
מחכה לך כבר שנים

שתבואי
ותאמרי כן
מוכנה, מסכימה,

רוצה בכל ליבי
להיות שלך לנצח

היא:
אני רוצה לומר כן
אך למי,
לאוויר, לרוח, לשמים.
אני לבד

אין אף אחד מצדדיי
רוצה, אבל לא יכולה
מוכנה, אבל אין עם מי

הוא:
אם היית רואה

את מה שאני רואה
רומנטיקה

מרחפת על פני המים
זוגות משלבים ידיים
אומרים, לוחשים
אנו אוהבים

היא:
יושבת מול המחשב

מדמה כבן זוגי
רוצה לומר,

"הוא יבוא ידידתי"
מחשב שנהפך לידיד
האין תסכול, אבסורד, זעזוע
גדול מזה

הוא:
בדרך לכותל לבקש מחילה
ולאחריה בקשה
אלוקים

זו גזירה שאיני יכול לאומדה
ובשל כך כוחה
אין אופק, אין עתיד
רק מסך שחור ועבה

היא:
מתכסה בשמיכה

מנסה שלא לחשוב
דמעות אמיתיות זולגות
לא מתפשרות
את עצובה, א"כ תבכי
אל תברחי, אל תיעלמי
תהיי איתי

הוא:
עוד לילה נשרף
עבר וחלף
ללא משמעות וללא מטרה
בלעדייך איני שווה פרוטה
אולי הפעם, אלוקיי,

שמע את צעקותיי
בכיתי אך הסתתרתי
התביישתי
גבר אנוכי

היא והוא:

אני אישה, אני גבר

אולי תעשו היכרות בינינו

אם נתחתן, נשלח הזמנה

מבטיחים, שגם נשלם מקדמה

אהבה היא משאלה

המציאות היא אכזבה

עלמה צעירה הסתובבה לה במדשאת המשאלות.

אלוקיי, ק-ל גדול ונורא, אולי תגשים לי משאלה?

צרצרים המשיכו בצרצורם, ציפורים לא שינו במעופם

כאילו קולה כלל לא נשמע.

ניסתה העלמה את כוחה בפעם השנייה

אלוקיי, יודעת אני את חטאי, אך האם לא נאמר "מודה ועוזב ירוחם".

אולי ואמרה את מילת הקסמים, אולי ושינתה את דעתו של אלוקים

עלמה, עלמה, קרא קול גדול...
אמרי את אשר ליבך ואולי אגשים את משאלתך.

לא יפה-תואר ורם, לא אביר על סוס לבן.

אהבה פשוטה ונקייה, אהבת אמת.

הקול החזק חזר נשמע, הרים געו והתגעשו, עמוקות הים עלו.

ארובות השמים פתחו צוהר, אולי קטנטן אבל מספיק בשביל מעטפה

התעופפה לה ענוגות

לא מחמיצה בריזת רוחות.

נוחתת-נחה קלות על ידיה הרכות של העלמה.

הסתכלה העלמה מנסה לפענח את החידה.

פותחת את המעטפה ובפיה תקווה, "יהיה זה אהובי אשר הבטיח אלוקי".

מהמעטפה לא יצא אהוב ליבה, מהמעטפה השתלשלה תמונה.

תמונה שמביעה אהבה, תמונה של אהוב ליבה.

אלוקיי, קראה העלמה והפעם ביראה יתרה.

תודה על המתנה, תודה על ההכוונה, אך מדוע לא הוגשמה המשאלה במלואה?

כמו ממרחקים וכמו מקרובים נשמע קולו של אלוקים.

אין זו חכמה, וגם לא תבונה להגשים משאלה... אהובה.

החיפוש, היזע והדמעות של אנשי המידות, הם ההופכים כל רצון ובקשה להתגשמות מדהימה.

אני יכול/רוצה לספק רק הכוונה, 'המציאה' זוהי העבודה.

נכזבה העלמה בליבה אך חזקה עליה ציוויו של אלוקים.

ובפעם אחרת חשבה...

האומנם, תאוותנו ורצוננו הגדול לאהבה הוא הגרום למציאתה.

אמרה ולא יספה.

נגיעה קלה על כתפה הסיחה את דעתה.

הסתובבה העלמה והביטה נכוחה.

הייתה זאת       ה-א-ה-ב-ה

כואב לי, כן כואב.

חייכנו, צחקנו ודיברנו.

ולפתע עשית מפנה, קמת ופתחת את ליבך, אולי את פחדייך.

גם התראה לא הייתה לי- אפשרות להתכונן.

"אני חושבת..." אמרת.

"אני לא בטוחה..." חשבת.

"אולי כדי ש..." הרהרת.

הדמעות רצו להציף, אך הכבוד עצר בעדם.

כואב לי, כן כואב.

חשוב היה להמשיך את השיחה.

כדי שלא לסיים עם טעם רע.

ניסיתי עוד קצת לחייך, להתנהג רגיל.

איני יודע אם הצלחתי, לפחות ניסיתי.

קמת והלכת, אני נפגעתי.

לא השלמתי, פשוט כאבתי.

למה? איך פתאום? נותרתי ללא מענה.

כואב לי, כן כואב.

כיביתי את האור, כדי שאוכל לראות את החושך.

כדי שאוכל לראות מה שאני מרגיש.

רציתי לכעוס, אך אהבתי יותר מידי.

רציתי לצעוק, אך לא היה על מי.

רציתי לבכות, אך כבר נרדמתי.

כואב לי, כן כואב.

המייל היה מוצף.

את הטלפון לא בדקתי, אבל שיערתי.

הרגשת בטעות, אבל אני פגוע.

מבקשת סליחה, אבל אני פצוע.

רוצה להמשיך, אבל אני חסום.

למה לא חשבת דקה אחת לפני...

למה לא השכלת לחשוב יותר.

למה היית פזיזה, כשפגשת את האהבה.

כואב לי, כן כואב.

המוח סולח הלב בורח.

המוח מקבל את סליחתך הלב כועס על התנהגותך.

אם רק תבטיחי, שמעכשיו תחשבי.

אם רק תבטיחי, שמעכשיו לא תוותרי.

אהיה שליט המוח על הלב.

ואקבל את בקשתך.

קשה עלי המעשה, אז חושבני שהוא הנכון.

פגיעה נוספת, לא רק תסיים את הקשר.

היא תפגע בחלום ובאמונה-

שעוד נשארה אי שם, מישהי בשבילי.

כבר לא כואב, מחכה לך, אהובה.

חריקת כסא-נוח נשמעה, סבתא התנדנדה.

ידיים מרוטות אך חינניות, כמין שתי וערב קלעו אחת בשנייה את דוגמת הסריגה שהחזיקה לפניה.

להיזכר בימים בהם הייתה אהבה, מרגיש קרוב אך כ"כ רחוק...

במרחק מה הבחינה באהובה, נכדתה. כבר גדלה והנה רוצה בחיר לליבה.

אווו אהבה... אווו אהובה...
לא זנחת לא שכחת, נמצאת מוכנה, תמיד כשנקרא.

לא מוותרת תמיד מחושלת, אהבה היא מחשבה- מחשבת אומן.

סבתא הניחה לצידה את דוגמת הסריגה וקראה בשמה.

אהובה, על אהבה רציתי לשוחח, ואולי בשמה.

כשהייתי צעירה גם לי הייתה אהבה, בחור תמיר, אציל ומלא חן.

חשבתי, אחרי שהכול יגמר והמסך ינוע על צירו גם האהבה תלך עימו.

"אבל סבתא" לחשה אהובה, "סבא היה..."

משב רוח, נושא על כנפיו קרן אור דקיקה הסגירה, סבתא נעצבה.

"נכון ילדתי, ענית את התשובה יקירתי."

אהבה היא נצח, עולם אין סופי, מרגע שליבך נתון, הדלת לאהבה אחרת ננעלת.

חשבי, הביני וחקרי, בדקי.

אהבה ראשונה לנצח נשארת, מה עם אהבה שנייה איני מבינה.

אצלי, הייתה זו אהבה ראשונה.

תנו כבוד

זמן רב משרך העלם את דרכו- דרכו לפסגה.

לא בוחל בשום אמצעים, לא חושב לעקוף בדרכים.

דרכו דרך ישרה, אמיתית וכנה.

גם עם רצופה מהמורות וקשיים.

פעמים רבות התקדם כמה צעדים ולפתע נפל לבורות פעורים.

גם כדי לצאת לא נעזר באיש, לא מכיוון שלא רצה פשוט לא היה.

ככה התמשכה דרכו, צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה.

ולפעמים חוזר חלילה.

לא פעם רצה להפסיק, לסיים. מסע שלא נגמר, אמר.

מה החזיקו הלאה איננו יודעים, אולי אלוקים.

אדם בעל אמונה היה, אך לפעמים במצוקה כה גדולה.

גם לאמונה צריך חוזקה.

היו רגעים בהם חשב, כמעט ואיני חפץ בקו סיום כלשהוא.

לפחות תקל עלי הדרך, אסתפק בזה להיות מאושר.

ולמעשה הדרך התקשתה, נערמה אבנים ככל שהקדים.

איני יודע מה עלה בסופו, אולי סיים את מסעו.

ואולי, עודנו בדרכו... מי יודע.

למוד למדתי ערכה של התמדה, ערכה של חתירה.

גם אם אינך בעל דרכים

ואינך מומחה באבנים, או בבורות פעורים.

את הדרך יש להתחיל ובוודאי גם לסיים.

תנו כבוד לאיש, שלא אכזב, שלא כיזב.

שלא התייאש שלא ייאש.

שלא ביטל ושלא התבטל.

שהתמיד וחתר, הוא ההשראה לסיפור הנ"ל.

אך אלו רק ריגושים, הם לא מגשימים רצונות והחלטות.
סה"כ ממלאים את הנפש הריקה במעט תוכן ואשליה.

וכשהנפש מתמלאת מאותם ריגושים המכה חוזרת
כואבת כפליים, כאילו אומרת, למה שיקרת עלי...
למה נתת לי סמי מרץ המספיקים לשעות מספר...

אז מגיעה הנפילה, לא הדימוי נפילה, אלא זו האמיתית.
אשר לא מוכנה לקבל עזרה אמיתית, שמא היא עוד אשליה ריגושית.
משם הדרך למטה מהירה.

השעמום, החיים ללא מטרה, ללא חלומות וללא רצונות, הם הסרטן האמיתי של הנפש.
חולי הסרטן שהצליחו לצאת ממחלה קשה זו אמרו:
התקווה לחיים טובים יותר, להגשמת חלומות. הם אלו שהחזיקו אותנו וע"י כך ניצחנו את המחלה.

תתחילו לחלום,
תתחילו לקוות,
תתחילו לרצות,
תעמדו על עקרונות.

תהפכו את חייהם למטרה מהלכת, ולפתע תרגישו מן חיים חדשים זורמים בעורקיכם.
אולי דם כחול, ואפילו דם אדום.

אך בוודאי דם עם מטרה, רצון ותקווה.

שלכם באהבה רבה, שימי.

רציתי לגעת אבל היה אסור. הסתפקתי במבט.

הוא העביר את ידו על השיער- זה היה ממגנט- התנועה.

חלום חלמתי, והוא מתגשם...

הליכה קצובה ואישית, כשל שירה הרמונית.

היא שלחה מבט, הירח האיר גומת חן מתוקה.

היא אמרה שכיף לה איתי, ושלחה אותי לרקיע השביעי.

חלום חלמתי, והוא מתגשם...

לקחתי מרחק, הבטתי בו מהצד. הרגשתי נפלא.

צבטתי את עצמי, נגעתי ומיששתי- זה היה אמיתי.

אצילות מעודנת-בדיבור מטלף-עטופה במבט עמוק.

חלום חלמתי, והוא מתגשם...

אין לי ספק, בלעדיה אני חצי בנאדם, בלעדיה אני כלום.

עברתי על החוק הראשון- התאהבתי ממבט ראשון.

למי זה איכפת, החוק הראשון באהבה הוא לאהוב, עליו לא עברתי.

חלום חלמתי, והוא מתגשם...

את חיי כבר נתתי-הפקדתי- בידו, ביד האיש ההוא.

לא רוצה חתונה, לא רוצה שמלת כלה, רוצה להיות איתו לידו לעולמים.

הגלים סוערים ומתנפצים, כך ליבי סוער ומתפוצץ מרוב...

חלום חלמנו, והוא מתגשם...

כבר לא חלום, כבר לא דמיון, אמיתי.

ריקי וקובי הלכו שלובי זרועות, חושך מסביב.

משחזרים תחילתו של ניצוץ, תחילתה של אהבה.

הכול מסביב חשך אבל בתוכו הכול מואר, בוער, יוקד ומתפרץ.

ה – א – ה – ב – ה

בלילה, כשישבתי לכתוב כ"כ רציתי לגעת, למשש להיות שייך.

רציתי שמישהו יקשיב, שיאזין. אפילו שלא יגיב רק שיתחשב.

הסתכלתי מסביבי וראיתי חפצים ריקים, דוממים. לא אכפתיים.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

ציפור ישישה נחה על החלון, הסתכלה במבט אטום- מבט של חיה.

היא לא מבינה, היא לא מרגישה. שקשה לי שכואב לי, שאני לבד.

הציפור העבירה עוד מבט חפוז על חדרי, פרסה כנפיים ועפה.

איני יודע לאן. אני מאמין שלחיים יותר טובים משלי.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

עוד סיבוב על המיטה נכנע לכאבי הראש מלילה מסויט, קמתי.

למה אני קם? לאן אני מתעורר? חיים ללא תכלית- ללא אהבה.

הסתכלתי במראה, פצעים זיפים הרכיבו קלסתרון מכוער לעין.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

הטלפון צלצל. "רצינו שתענה לסקר..." טרקתי.

עכשיו סקר? חיי קורסים ואני צריך לענות לסקר.

לא פחות מטלנובלה, לא יותר מתסריט גרוע לסרט גרוע.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

ניסיתי למצוא בתוכי תקווה. מצאתי חור שחור, גדול ועמוק.

מה יהיה הסוף? אני לא שואל, אני בסוף.

אלוקים? עזבתי מזמן. לא כי אין אמונה, כי אין בשביל מה.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

בעברי, הייתי אדם יוצר, שמח, חייכן, נמרץ ופעלתן.

היום, איני מסוגל ליישם סדר יום כבר שבועיים.

הפכתי לטפיל. ללא קו, ללא כיוון. ובעיקר ללא מטרה.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

אמרת לי, שכשאפגוש בחורה חדשה החיות תחזור לפעול בי.

אני כ"כ רוצה להאמין אבל קשה לי.

אני מרגיש כמו חיה כלואה, חיה שרוצה לפרוץ- לכבוש את העולם.

אך קשורה בשלשלאות- שלשלאות הייאוש.

חיפשתי מישהו, חיפשתי מישהי.

אולי תחשוב שאני רוצה להתאבד. לא. אני רוצה לחיות.

לפעמים דמיינתי שעל מצבתי יהיה כתוב:

כאן נקבר האיש שהיה בו את כל הכוחות הכישרון והיכולות

כדי להצליח. אך לצערו ולצערנו לא הצליח ליישם זאת.

כששקט וממש עצוב.

כשלא רוצים ואותך דוחים.

כשמבררים ומיד מורידים.

קח את ידך, הנח על ליבך ואמור.

יש בי את מה שאין באף אחד.

חשוב אני מלפניו כאילו הייתי עם אחד.

כוחי הוא בתוכי ולא מחוצה לי.

כשאתה רוצה והיא מסרבת.

כשאתה שואל והיא מתחמקת.

כשאתה מחייך והיא מאולצת.

כשאתה מאמין והיא מבטלת.

קח את ידך, הנח על ליבך ואמור.

יש בי את מה שאין באף אחד.

חשוב אני מלפניו כאילו הייתי עם אחד.

כוחי הוא בתוכי ולא מחוצה לי.

כשהאור בחלון הוא היחיד שמאיר.

כשהלילה הופך לחברך היחיד.

כשנצנוץ הכוכבים צובט את ליבך בפנים.

כשכל בוקר אתה נלחם עם להאמין.

קח את ידך, הנח על ליבך ואמור.

יש בי את מה שאין באף אחד.

חשוב אני מלפניו כאילו הייתי עם אחד.

כוחי הוא בתוכי ולא מחוצה לי.

בדיוק כשאתה מרגיש שכמעט ונגמר.

רגע לפני שהכול כבר עבר.

אל תתייאש, אל תיפול.

קום על רגליך, יישר את מקטורנך.

מתח את צווארך, הבט קדימה ואמור...

יש בי את מה שאין באף אחד.

חשוב אני מלפניו כאילו הייתי עם אחד.

כוחי הוא בתוכי ולא מחוצה לי.

 כל הזכויות שמורות.

תוקן על ידי אסיק_good ב- 07/07/2008 19:10:24