קריוניקה (הקפאת בני אדם) - האם זה מותר?

בקהילות הרפואה והמדע כבר הצליחו להשתמש בטכנולוגיה הנקראת קריוניקה בכדי להקפיא רקמות ואיברים ולהחזירם למצב שמיש להשתלתם בזמן עתידי. לפי הערכות בעולם המדע והרפואה בתוך תקופה כלשהי יוכלו בנ"א לחתום על חוזה קריוניקה להקפאת גופם לצורך הפשרה עתידית. הרעיון הזה כדאי לדוגמא לאדם שחולה במחלה שכיום לרפואה אין בעבורה תרופה, אך הסביר הוא שבעתיד תפותחנה תרופות שיוכלו להשיבו לחיים בריאים, האדם יוקפא ויפשירוהו בזמן שתימצא התרופה למחלתו. או אדם שמאמין שאם הוא יחיה בעוד שנים הוא יאריך ימים כי תוחלת החיית תעלה וכו'

ההשלכות הן רבות, אכתוב בפתיחה רק כמה נקודות עיקריות לעיון.

א. האם מותר לאדם להקפיא את עצמו? ראשית, האם הוא אינו מאבד עצמו לדעת, או מכיוון שבעתיד הוא יחזור לחיים אין זו התאבדות? האם בכלל הוא מגדר כחי או כמת (נפק"מ לעניין טומאת מת, אבילות לקרוביו), האם כשישוב לחיים הוא כנולד מחדש ויצטרך למול עצמו שנית (או להטיף דם) ולהמתין שלש עשרה שנים עד חיוב מצוות וכו'?

ב. נניח שאין זו התאבדות, הרי האדם מכניס את עצמו למצב שבו הוא לא יכול לקיים מצוות, האם זה מותר? כמובן ששאלה זו אינה קשורה דווקא לכאן, זו שאלה כוללנית האם מותר להכניס את עצמו למצב של אונס. אך אולי גם להצד שאסור, כאן יהיה מותר כי בעתיד כשימצא מזור למחלתו יוכל לקיים מצוות הרבה, בדומה לפיקו"נ בשבת שאמרו חז"ל מוטב שתתחלל עליו שבת אחת בכדי שיקיים שבתות הרבה.

ג. האם יהיה מותר לבני משפחה להקפיא את קרובם שנמצא בלא הכרה (שאלה מוסרית)?

ד. כמובן כל זאת אם ישנה ודאות שיוכלו להפשירו ולהחזירו לחיים, אך אין ודאות כזו אלא סבירות, עד איזו סבירות יהיה מותר (אם במצב ודאי זה יהיה מותר הלכתית) לנהוג בשיטה זו וביחס לאיזו סיכון חיים עכשווי וסיכוי להארכת חיים עתידית?

ה. יש ספקולציות מדעיות שטוענות שגם מתים יוכלו לשוב לתחיה בעתיד אם יקפיאו את גופתם. האם זה מותר?


אפשר להעלות עוד שאלות משאלות שונות, כתבתי רק כמה נקודות כדי להמחיש את הבעיתיות הקיימת. סבורני שראשית צריך להגדיר מה מצבו ההלכתי של גוף מוקפא, רק אח"כ אפשר להמשיך לדון על ההשלכות.

_________________

מ. זוהר

לדעתי הגדרת מוות הינה דבר שא"א לשוב ממנו כל עוד אפשר לשוב אין זה מוות

קוגיטו,

כשתגדיר מהו מות, תוכל לדעת מהו המצב שאין ממנו חזרה. ואם מנכות אין חזרה מה ההבדל בין מות ובין כל מצב בלתי הפיך אחר (וע"ע בדברי להרב הלפרין לקמן).



הרב הלפרין,

יש"כ על הדברים (ועל המאמר כולו, זו הפעם הראשונה שראיתי את המאמר הספציפי הזה)!

אני סבור - כפי שכתבתי לקוגיטו - שההגדרה של מצב שאין ממנו חזרה כמות, או כפי הגדרתך, מצב שבאופן טבעי ניתן לחזור ממנו לחיים מגדיר את הנמצא בסיטואציה הזו חי, לוקה בחסר.

כדי לנוע ממצב למצב צריך שיהיו שני מצבים מוגדרים. כדי שחי יהפך למת צריך קודם להגדיר את המצב הראשון - חיים, ואח"כ להגדיר את המצב השני - מות. אך אם אני מגדיר את המות כסיטואציה שאין ממנה אפשרות חזרה טבעית, יוצא שלא הגדרתי מהו מות.

בדבריך במאמר אתה כותב: < כל אותו הזמן בו ישאר האדם מוקפא, יחשב על פי ההלכה כחי לכל דבר, על פי הגדרתו של הגאון "משום שיכול עוד לחיות". > זה רק ממחיש את הפרדוקס.

מניין לנו שאדם מוקפא אינו חי גם אם אינו נושם?

מניין לנו שאם הגוף הופשר ושב לנשום עצמונית, לבבו פועם בקרבו ודמו זורם בעורקיו הוא אינו מת?

אלא שהגדרת חיים מות צריכה להיות הגדרה קונקרטית. רק לאחר שתהיינה הגדרות של שני המצבים, נוכל לדון בהגדרת אדם שנמצא זמנית במצב מסויים ובעתיד הוא יחזור למצבו הקודם, וזה אכן מוכח מדברי הגר"א נפלא.

_________________

מ. זוהר

לאחר דברי הרב הלפרין, יש לדון:

א. אולי נחשוש לכל אדם מת שמא יום אחד תפותחנה טכנולוגיות עתידניות אשר יצליחו להחזיר לחיים גופות? אלא שזה לא מסתבר שכך יהיה ולכן פשוט שלא צריך לחשוש שמא בבתי הקברות קבורים אנשים חיים.

אולם אם ניקח את נושא האשכול - קריוניקה, מסתבר שלפי המדע תפותחנה בעתיד אופציות להפשרה והחזרה לחיים של בנ"א שהוקפאו. האם אדם שיקפיא את עצמו היום - כשעדיין אין את הטכנולוגיה להפשרה ולהחזרה לחיים - האם הוא מוגדר כרגע כמת?

כלומר, עד איזו הסתברות צריך לחשוש שהאדם שהוקפא חי (או שלא מת- חזקת חיים). האם יש הגדרה אובייקטיבית לכך?


ב. באלו סיטואציות יהיה מותר לאדם להפסיק לקיים מצוות (כשמקפיא את עצמו) בכדי שבעתיד יוכל לקיימן טוב יותר?