זה קרה כאשר אנשיו של אולמרט החליטו להשתמש בשחקן חדש, הספינים הישנים כבר מוכרים לציבור וגם אי אפשר לקרוא שוב ושוב לבוש ולסרקוזי להראות כמה הם ידידי ישראולמרט. זה גם מסוכן ועלול אפילו להסתיים בעוד מקרה טראגי חלילה. הם פשוט קראו לרבצ"ר ובהבעה ממלכתית- סמכותית הטילו עליו את ההחלטה בעניין השבויים, הם ידעו שהרב הממלכתי יאמין להם ובא לאהוד גואל.
מקורבים בסביבתו של ראש הממשלה אפילו טענו כי גם אם הספין לא יצליח והרבצ"ר יחליט בטעות מהר מדי את ההחלטה הנוראה, מה שלא עשו שנתיים קודם, זה יהיה גם טוב לבוס, כי למה שאולמרט יבשר דברים קשים לעם ולמשפחות, עדיף שיעשה את זה הרב הדתי, לו זה לא יזיק הוא לא לקח מעטפות מטלנסקי, ואין לו פריימריס – הוא במילא גם לא מקובל על כולם. הסוף הטוב היה אגב כאשר המצב הפוליטי השתנה אתמול (רביעי) ואיומי פיזור הכנסת פוזרו באופן שאולמרט כבר לא נזקק להחלטה הרבצרית והרב הלוחם קיבל הודעת ביטול, קורה.
** **
ספין, תרגיל השהייה, או כבשה שחורה, את מי זה מעניין, האיש שגם בהתנתקות לא התפקח מרצינות כוונותיהם של ראשיה שריה ויועציה לקח את המטלה ברצינות תהומית כמו שרק הוא יודע. באיתמר אמרו שזה גם טוב, סוף סוף התקשורת תתעניין בתפקיד הרבצרי השכוח הזה, כמעט ושכחו בצה"ל שיש רב ועכשיו כולם ידעו מי הרב פה במדינה.
וכאן מתחילה בעצם הבעיה, ההלכה היא אינה חיצים ביד גיבור ולא חרס ביד היוצר, היא גם אינה קרדום לחפור בו ואף לא אמצעי להשגת מטרות חלילה. ההלכה קבועה מסיני. משה רבנו קבל אותה ומסרה איש מפי איש עד דורנו אנו וכאשר יש ספקות הולכים ומתייעצים עם גדולי התורה היאך וכיצד לנהוג וכך מחליטים. אגב, הפגישות עם הרבנים גם הם אינם בשביל הפרוטוקול והטקס, כשמתייעצים זתומרת לה-ת-י-י-ע-ץ פשוטו כמשמעו.
ועוד משהו, סיפור קטן על התרת עגונות. בשנת תשל"ד, שנה לאחר עלותו של מרן מאור ישראל שליט"א על כיסאו הרם כראשון לציון פרצה מלחמת יום כיפור, מלחמה זו הותירה עגונות רבות, במיוחד מנשות טייסי הקרב של ישראל שנפלו על ידי טילי האויב המצרי. באותם ימים הרב הטיל את כל כובד משקלו לנושא בכדי להתיר את העגונות מכבלי העיגון כשהיתרים אלו משמשים אבן פינה לדורות הבאים. כידוע על כל פסק ופסק ישב מרן שליט"א אז ימים ולילות ועמל עמל אינסופי לברר את ההלכה עד תומה, גם המקרים והמציאויות מוצו לפניו עד תום, עד דכדוכה של נפש. הדברים הגיעו עד כי צערו של מרן עת התגלגלו לאוזניו סיפורי השכול והכאב לא עזבוהו, באותם ימים הוא היה אפוף כולו בעומקה של הלכה כשהוא מתבל את לילותיו וימיו בדמעות שליש על צערם של ישראל, דמעות אלו עמדו בעוכריו, והרב חלה קשות בעיניו כשהוא אינו מסוגל לראות בהם כלל. הרב נדרש לרופאים והם פכרו את ידיהם מבלי להושיע, באומרם כי הדמעות הרבות ששפך הרב כילו את עיניו. לאחר תפילות ובאורח נס שבה ראייתו בעין אחת, כשהרב נזקק ללבוש משקפי שמש כל חייו כידוע. זה רק סיפור אחד של הקרבה עצמית אדירה למען קוצה של הלכה ודמעתה של עגונה, משהו קטנטן שמסמבל איך ההלכה נוצרת וכיצד הפסק מוכן אצל גדולי התורה ולמה באמת כדאי שההכרעות ההלכתיות יעברו דרכם. בדיוק כפי שעשה רבצר קודם.
מבצר הרבצרות בו שוכן הרבצר אינו אמור להיות כלי להגשמת שאיפות אידיאולוגיות, שם הרי אוהבים לומר שצה"ל הוא צבא העם, אם זה כך אז בוודאי ראוי וכדאי שההחלטות יהיו מקובלות ומתאימות לכל שבטי העם חיילותיו ופלוגותיו, וזה גם בהלכות כשרות, בהלכות פסח או שבת, או בכל תחום הלכתי.
אולי במכון להכשרת מורים לא מלמדים על עבודת צוות ושמא גם לא על צורת קבלת החלטות, אבל כדאי לזכור שמאומה לא נפגם מכבודו וקרביותו של הרב הראשי לצה"ל הקודם שהיה מופיע בקביעות לכל ישיבות המועצה של הרבנות הראשית וכך תודעתו הייתה מורחבת ומאוזנת לפי כל המרחש בשטח, גם אילו קיבל הכרעה לבדו במקרה. והכרעות צהליות הן דבר חשוב הרי, לא פחות מטיול ג'יפים למחרת ליל הסדר.
אגב, רבצ"ר חכם אחד אמר לא מזמן כי "תודעת הלוחמים בעת היציאה למלחמה מוסיפה רבות ליכולת הביצוע ולהכרעת האויב בשדה הקרב", אז שווה לנו להלחם על התודעה, יש לכך השלכות אחר כך בשדה ההלכה.
