ספר יצירה (מבוא היסטורי)

סגנונו הסמכותני של המחבר

התאמת הספר למסורת חז"ל

שאלות ומתודולוגיות

מיימוני
האם המשנה צמודה למקרא חוץ ממשניות בודדות בסוטה ועוד מספר מקומות?

שלום מיימוני,

תודה על הערותיך. כמה נקודות:
א) לגבי הנוסח: יש לנו שתי נוסחאות עיקריות לספר יצירה, המכונות במחקר 'הנוסח הארוך' ו'הנוסח הקצר'. הסיום שהזכרת שייך כמדומני רק לנוסח הארוך.
ב)  במחקר ישנו ספק גדול לגבי תיארוכו של הספר. המאחרים ביותר מאחרים אותו עד למאה ה-9 לספירה (ומסתמכים בין השאר על העובדה שציינת, שאין אזכור שלו עד לרס"ג, פרט לאותה גמרא, שאותה הם רואים כמתייחסת לא לספר יצירה "שלנו") ואילו המקדימים נוטים להקדימו עד למאה הראשונה לספירה (והם רואים את הגמרא כמתייחסת לספר יצירה "שלנו"). זו כשלעצמה תופעה מופלאה מבחינה מחקרית; לי לא ידוע על חיבור כלשהו שטווח ההשערות לגבי תיארוכו הוא כה רחב - למעלה מ-700 שנה!  (תאר לעצמך שמישהו מביא לפניך ואינך יודע להחליט אם הוא נכתב היום או במאה ה-13!).
ג)  הפרשנות שדיברת עליה - כאילו מדובר בתיאור של מעשה הבריאה - היא רק אחת הפרשנויות לגבי טיבו ותכליתו. ישנה פרשנות נוספת, הוראה אותו כמתכון ליצירת גולם. אינני מומחה למיסטיקה יהודית קדומה, אך זהו הפירוש המשכנע ביותר לדעתי. אם כך, הרי שחלק מן המשניות, במיוחד בפרק א, יש לקרוא לא כלשון עבר (=תיאור), אלא כלשון ציווי.

א"ג

בעל בעמיו

אתה צודק. הייתי צריך להזכיר שהמשנה מתייחסת לדבר יהודי מאד: ההלכה.

בפרק הבא בעז"ה אביא כמה אבחנות של המחקר אודות הספר וקשריו ליהדות, מעבר למה שכתבתי כאן.


אידך גיסא

א. בפרק הבא אציג את המקור שעליו אני מסתמך בהבאת הטקסט: ספרו של היימן, שהשווה נוסחאות רבות. וממילא יתרחבו הדברים.

ב. לגבי התיארוך, לא ידעתי שיש מאחרים את הספר עד המאה התשיעית. אני שמעתי רק עד הששית, וכן כתבתי, כך שתודה על התיקון (האם תוכל לציין מי מאחר כל כך?).

לשונו העברית של הספר בוודאי נראית מוקדמת.

כיון שהגענו לכאן אזכיר נקודה תמוהה ביותר. מחבר הספר מכיר בין האותיות שמקבלות דגש גם את הריש. והרי ריש אינה יכולה לקבל דגש.

זו פליאה גדולה, והאם ידוע לך היכן מתייחסים אליה במחקר?

ג. ניתן לראות בספר שני כיווני פרשנות. האחד הוא לראותו כספר מדע (או בהסתכלותנו היום, אותו פסאודו מדע כשל היוונים הקדמונים). וניתן לראותו כבסיס ידע לביצוע מאגיה, כפי שכתבתי גם אני לעיל.

אבל לייצור גולם, זאת מנלן. ראשית, זה רק אחד היישומים שמאגיה יכולה לבצע. שנית, זה נראה מוזר לכתוב ספר שלם כהכנה לייצור גולם ובסוף את הדבר העיקרי עצמו לא להזכיר...

לפיכך, לא הבנתי איך זה "פירוש משכנע". על מה הוא מסתמך? על תכני הספר? על תובנה לתוך נפש המיסטיקאי שייצור גולם הוא החשוב ביותר עבורו?

לא הזכרתי אמנם בין המקורות את המעשה הבא:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

רבא ברא גברא, שדריה לקמיה דרבי זירא. הוה קא משתעי בהדיה, ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה: מן חבריא את, הדר לעפריך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ומיברו להו עיגלא תילתא, ואכלי ליה.

סמיכות הענינים עשויה להעיד כי גם רבא השתמש ב"ספר יצירה" (השם כמדומה נולד כאן בגמרא ואחר כך יוחס לספר, אבל צריך לבדוק).

האם מזה ניתן ללמוד כי בריאת גולם, הליכה בעקבות הא-ל הבורא, היא המטרה העליונה מכל? לא הבנתי מדוע.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

מיימוני, אכן זה המקור החשוב בגמרא, ואליו התכוונתי בדבריי על אזכור ס"י בגמרא.
לגבי כל הדיונים המחקריים - זכורני שהם מסוכמים בספרו של יהודה ליבס על ספר יצירה.

Urikan: ספר היצירה 15/6/2004

מי כתב? מתי? ואיך נוצר המיתוס שאבי האומה הוא המחבר?

*****
omek04:

עיקר העניין הוא מסוף ספר יצירה שם מובא ציטוט המציין את אברהם אבינו בלבד.מכאן תחילת הייחוס.

בפירוש הר"י אלברצלוני מופיע בשם "אותיות דאברהם אבינו" הסיפור באורך יותר.בשם מדרש.וגם הוא מייחסו לאברהם.וכן בפירוש הרס"ג.(הוצאת קאפח)

עם הפרשנות למושג "יצירה" בקרב חסידי אשכנז,שהוא יצירת גולם.וכדעת רש"י בסנהדרין.יוחס לו הספר גם בגלל הפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן" כלומר יצירה ממש של גלמים.(ועיין בשל"ה)

אחר כך יוחס לרבי עקיבא כאחד שהשיג את עומק הפרדס.וחתם את הדברים .ולכן נקראו על שמו.מעין מפגש שמימי בין השגות שהגיעו לאותה נקודה.

לפי הרס"ג משמע שספר זה נכתב בזמן המשנה ע"י התנאים והוא חולק ל"הלכות" כמו המשנה שמחולקת ל"הלכות" (ראה הקדמת הרמב"ם לסדר זרעים)

אריכות בעניין המשמעות והייחוס ראה לג.שלום בספרו ראשית הקבלה .ולפרופ' אידל בספרו "הולם" על הפרשנות השונה במשך הדורות למושג יצירה.וכן לג.שלום בפרקי יסוד.

(מהזיכרון ובקיצור)

מתענין: 17/6/2008 

מישהו מכיר אולי פירוש טוב לספר היצירה?

ושאלה נוספת:

מהי עבירה יותר גדולה מבחינת הדתיים והחרדים, להטיל בספק את יחוס ספר הזוהר לרשב"י או את ספר היצירה לאברהם אבינו?

ועוד:

איך זה שספר כה חשוב, רוב עם ישראל אינו יודע אפילו איך הוא פותח וודאי לא מה אומר?

*****
mdabraham:

תוקן על ידי עצכח ב- 15/07/2008 11:48:12

ספר יצירה מזויף מתוכו, וכל עצמותו מוכיח על זיופו.

הראשון באומה הישראלית שפרסם את הספר היה רס"ג, אבל עד אליו אף אחד לא ציטט ממנו כלום.

בסוף ספר יצירה מיוחס הספר לאברהם אבינו, כי כאשר הוא ידע את סודות הספר נגלה אליו האלהים וכרת עמו ברית, ההיפך ממה שנזכר בתורה כי ה' כרת ברית עם אברהם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". 

גם רס"ג מפרסם הספר הבין כי לא יתכן שאברהם הוא הכותב את הספר, ואז הוא כתב כי לא הגיע הספר מאברהם אבינו במילים שלו, אלא הגיעו העינינים ממנו, שהעולם נברא ע"י המספרים והאותיות.

אלא שגם בדברי רס"ג אין נחת למי שקצת יחשוב, מאברהם ועד זמן המשנה עברו יותר מ- 1300 שנה, וכיצד יתכן כי ספר שלם ישמר בע"פ בזיכרון בני האדם, דבר זה נוגד כל מושכל, דבר זה מופרך מכל וכל, ולכן יותר משיש כאן ספר שהגיע מאברהם, יש כאן ספר מזויף שיוחס לאברהם.

לעומת רס"ג, הרמב"ם מימיו לא ציטט מהספר הנ"ל, למרות שהוא כבר היה מפורסם בזמנו, כי הוא סבר שהספר מזויף לגמרי, וכיוון שכן מה לו להתעסק עם שקרנים ורמאים.

***

עד כעת דיברנו על היחוס ההיסטורי, ועל השתקפותו של הספר בדברי חכמי ישראל. אלא שגם בעניניו של הספר אין תועלת.

ספר יצירה כתוב בשפה אליגורית כבדה, ויותר משיש בו דברי חכמה יש בו פילוסופיות שעבר עליהם הקלח, אליבא דמחבר הספר, העולם נברא ממספרים ואותיות, כי הוא סבר כי יש להם מציאות נפרדת ומהם ברא ה' את עולמו.
 
בזמן התגלות הספר באומה, אלה שכן ייחסו לו עניין, היו מפרשים אותו כי הוא כולל בתוכו מדעים, וכמובן אותם מדעים תאמו את אותה תקופה, וכך עשו רס"ג וריה"ל בספר הכוזרי ועוד הרבה, ורק בתקופה יותר מאוחרת התחלילו להעמיס עליו עיניני קבלה.

כמובן שהמפרשים הקדמונים הם היותר צודקים על פני המפרשים המאוחרים, כי אם היתה מסורת על קבלה כדברי המקובלים המאוחרים, מדוע הקדמונים מפרשי הספר לא ידעוה, כל כורחנו כל ענייני הקבלה חדשים באומה, ולאחר מעשה התחילו להעמיס אותם על הספר הנ"ל.

מכיוון שאינני מחבב כתיבה אליגורית, כי כל פרשן יתחיל לרחף בדברי פרשנותו ולעולם לא יהיה ניתן להוכיח כלום, לכן גם ספר יצירה לא יכול להחכים הרבה את בני האדם, כי יותר ממה שכתוב בו לא כתוב בו, וכל ענייניו זה ענייני דקדוק ולשון, מהם חלוקת האותיות, מהם חלוקת המספרים, וכל כיוצא בכך בפילוסופיות טפלות.

***

מה שהזכיר מימוני כי בספר יצירה נזכר דגשות הר', זה ביאור הדברים.

בשפה העברית יש דגש קל ויש דגש כבד, דגש קל יבוא באותיות בגד כפת, ואילו דגש כבד יכול לבוא בכל האותיות.

כאשר יבוא דגש קל באותיות בגד כפת, הרי שישתנה האופן בו מבטאים אותיות אלה, לעומת אופן ביטוים כשאין בהם דגש, ויש קהילות שיודעות לבטא את בגד כפת דגוש ולא דגוש ולהבחין ביניהם.

לעומת זאת בדגש כבד לא ישתנה אופן הביטוי של האות, אלא הקורא רק יתיז וידגיש את האות בקריאתו.

על פי כללי הדקדוק הידועים לנו, האות ר' לא יכולה לקבל דגש קל רק דגש כבד, כי כאשר תבוא ר' דגושה לא ישתנה האופן בו יבטאו את האות, אלא רק יתיזו וידגישו את קריאת הר', וכן הוא במילים טז,ד וּמוֹלְדוֹתַיִךְ, בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ לֹא-כָרַּת שָׁרֵּךְ, וּבְמַיִם לֹא-רֻחַצְתְּ, ... "כרת שרך" יש דגש בר' והוא דגש כבד, והקורא מתיז ומדגיש את האות ר'.

לעומת זאת בספר יצירה, בכל מקום הוא מזכיר "בגד כפרת" והוא הסמיך את האות ר' לקבוצת האותיות שיש בהם דגש קל, ולכאורה יש שינוי באופן הקריאה של האות ר' בין דגוש ללא דגוש.

על דבר זה כתב רס"ג בפירושו, כי זה ר' מכרוך ור' בלתי מכרוך, ועוד הוא כתב כי דבר זה הוא לטברנים במקרא ולבבלים רק בדיבור ולא במקרא. (פירוש רס"ג לספר יצירה ב,ב)

על פי הידוע לנו כיום, אין אף אדם בעולם היודע להבחין בין ר' דגוש ללא דגושה, גם לא בשפה הערבית, גם לא בשאר השפות הידועות לנו, כך שאין בידינו לפרש את דברי הקדמונים, ר' מכרוך ור' בלתי מכרוך.

יהיה אשר יהיה, מחבר ספר יצירה שימר כאן מסורת דקדוק שכבר חלפה מהעולם, ועל אותה מסורת דקדוק הוא הלך ובנה את דברי הפילוסופיות שלו, כי מאותיות אלה נברא העולם, ומחילוקי אותיות אלה נוצר חלק זה בעולם, וכל כיוצא בכך.

כאן עלי לבאר כי המתכלמים כבר סברו כי העולם מורכב מחלקיקים בלתי מתחלקים, אטומים, ואילו מחבר ספר יצירה הלך וכתב כי האויר יכול להכיל בתוכו, והוא מכיל 32 חלקים, ואותם חלקים הם המספרים והאותיות, ומאותם 32 חלקים נוצר העולם ונברא, ואלו הם האטומים של המתכלמים. 

כאמור אלו הם פילוסופיות שעבר עליהם הקלח, ואני כשלעצמי לא מחבב אותם כלל וכלל. 

***

ותודה למימוני על דבריו המחכימים, ועל העלאת הנושא המעניין.
 

_________________

א_ב_ג_ד עדיין לא הפנים את כללי הכתיבה בפורומינו הדורשים תגובות עניניות.

עמדתו הנפשית של מיימוני כלפי הקבלה או הצהרות כלליות בדבר ידיעתיו הכלליות בכלל ובתורת הקבלה בפרט  אינם רלוונטים לצורך הדיון ובאם בעל הניק הנכבד אינו יכול להמנע מהטחות האשמות לא עניניות, יתכבד נא לפרוש מפורומינו ויניח לנו לנפשנו.

ועתה מספר הערות מתודיות:

1) תהיה רמת הבנת אדוני בקבלה אשר תהיה ועדיין כללי הנימוס והדיון מכתיבים כי אין למרוח מסקנה ללא הנמקה.   הודעתך רושפת החימה לא התייחסה אפילו לקצה קצהו של טיעוני מיימוני. אנו יודעים כי הנך עסוק, אבל מדוע שלא תפשיל שרוולים ותנמק את עמדותיך באשר לכל אחת מהנקודות שהועלו על ידי מיימוני, שיוכיחו את מסקנותיך ואולי גם בעקיפין את חוסר הבנתו של מיימוני.  הבה לנו נימוקים, ואת השיפוט לגבי המסקנות תשאיר לנו.

2) בפורומינו אין מקום לססמאות מסוג "x אינו מחפש אמת'' ושאר גסויות אד המינום המעטרות בשפע את הודעותיך - שכן אין באמירה זו שום תובנה חוץ מהתרשמותך האישית שאינה ענינה של איש.

3) בתור הגננת המקומית אני שווה רוח כלפי הילדים שרבים כאן אבא של מי חזק יותר, ובאם אדוני אינו רוצה להיות מובל אחר כבוד לפינה כמו שעשינו לרבים וטובים ממך בחמשת השנים האחרונות, תצטרך לזנוח את הרגלי הפולמוס שרכשת בערוגת גידולך ולשחק לפי הכללים שלנו.

4) בפורום זה לא נותנים כבוד לחכמים אלא לחברי הפורום המשתתפים בדיון ולטיעונים במידה והם מצדיקים התייחסות. לא מוצא חן בעיניך פתח לך פורום בו תקטיר מנחות לחכמיך כפי שתראה לנכון לקבוע את זהותם.

5) להלן הצעת תרגיל נפשי שאולי תמתן ותקרר את חמת הפתנים ותאפשר לך לנהל דיון עניני.  שווה לך בנפשך כי מיימוני של ההודעות הקודמות אינו המיימוני שכתב את ההודעות באשכול זה, שמיימוני לא כתב את טיעונו כלפי ספר יצירה אלא על ספר סודי שהתגלה אתמול בבגאז הBMW של אחד ממקובלי הדרום או הצפון וכי הטענות בדבר האותנטיות של הספר הושמעו על ידי שדרן תחנת רדיו קול הלולולולולו המשדרת בנתיבות רבתי, וכי מיימוני באמת אינו מבין מילה מן הכתוב ומחכה לך שתסביר לנו בסבלנות אין קץ מבלי לקלל, לשרוט, למשוך שערות, ולירוק.  

אגב זוהי התראה אחרונה מאדם זקן בעל מצבורי סבלנות המלחכים את הקו האדום.

א גיטען