האם ואיך מוכיחים שמשה ושלמה ידעו פיזיקה מודרנית?

 . ודע, כי האחד סוד כל המספר ויסודו, ושנים תחלת מספר הזוגות, ושלשה תחלת מספר הנפרדים. והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת והם עשרה מדרך אחרת. ואם תכתוב התשעה בעיגול ותכפול הסוף עם כל המספר תמצא האחדים שמאלים והעשרות הדומות לאחדים לפאת ימין. ובהגיעך אל חמשה, שהוא אמצעי, אז יתהפכו המספרים להיות העשרות אחדים והאחדים עשרות. ומדרך אחרת הם עשר ספירות בלי מה, כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה. והנה עשרה הוא דומה לאחד, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה. ושם העשרה כוללם עם היותם מספר ראשון. ותחלת המספרים הדומים לאחדים, כי בהגיעך אל עשרים, אז הם שני עשרות כנגד שני אחדים, ושלשים כנגד שלשה אחדים, וכן כל עשרות עד תשעים, הם תשע עשרות כנגד תשעה אחדים. ובהגיעך למספר מאה הוא דומה לאחד, ובהגיעך לתשע מאות, גם הם כנגד תשעה אחדים, עד שתגיע לאלף שהם עשר מאות, גם הוא האלף דומה לאחד, עד היותם תשעה אלפים כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך לעשרת אלפים, אז נשלם החשבון בהיותו רבבה אחת, וככה עד עשר רבבות על הדרך הזה, כי כל ראשי המספרים הם דומים לאחד, על כן אמרו חכמי המספר, כי כל המספרים הם חלק מעשרה, או התחדש מכפלו, או ממחברתו אל אחדיו, או מהשנים דרכים נחברים. והנה עשר ספירות כמספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש. וככה הגלגלים תשעה, שהם גופות נכבדות עומדות. והעשירי שהוא קדש, נקרא כן בעבור שכחו בכל כסא הכבוד, והוא התקיף וכל הגופות מקיף. והנה יהיו האמצעיים במספר עשרה הם שנים, והם חמשה והם ששה. ואלה ארבעתם אהוי הם הנכבדים. וכל מספר מרובע ששם אחד נוסף על המרובע, ככה יש בשרשו, וככה בדומה לו, וכן במרובע חמשה חמשה, ובמרובע ששה ששה. אלה הד' מספרים לעולם שומרים עצמם במרובעת. וזהו מעלתם על כל המספרים המרובעים. ועוד, כי כל מספר הוא באחד בכח, והוא בכל מספר במעשה. והוא יעשה בפאה אחת מה שיעשה כל מספר בשתי פאות. והנה כח האחד, ובחברך מרובעו אל מרובע כפלו אז יהיו חמשה. וזהו חשבון השוה במרובעים, כי אם תחבר מרובעו אל מרובע כפלו, כה יהיה מעוקב חמשה. וכל מספר לפני חמשה יהי' ערך המעוקב אל השנים המרובעים בחשבון בערך החשבון אל חמשה. ולמעלה מחמשה יהיה הדבר בהיפוך. וחשבון ששה הוא חשבון שוה בחלקיו, ואין בכל מערכת מספר שוה רק אחד. וכאשר תחבר מרובע האחד אל מרובע ראש הנפרדים, יהיה המחובר הוא הדומה. ואם תשים אלכסון עגול במספרו, ותוציא יתר בשלישית, יהיה המשולש שהוא שוה השוקים, כמספר הקו הסובב, וכמוהו המרובע הארוך בעגול. ולפני זה המספר יהיה ערך המשולש אל הקו כערכו אל עשרה, ולמעלה ממנו הפך הדבר. והנה אלה ארבעה המספרים הם היקרים ומספרם שנים ועשרים כמספר כל האותיות. ואל תחשוב הכפולים, כי הם בעצמם, רק מה שהיה ברוחב השיבו באורך, והטעם על המבטא בלשון שם אחד להם, ידמו זה לזה, אבל לא ידמו במכתב. ובעל לשון הקדש ראה כי חמש מקומות הם מוצאי האותיות. והנה שם חצים שרשים לעולם, וחצים פעם שרשים, ופעם נוספים לטעם בראש המלה או בסופה. והנה זה החצי נכבד מהראשון, וראוי שיבחר בכל מוצא האות הקל לבטא בו הרבה. וראוי להיות האות הראשון גם החמישי גם הששי גם העשירי קלים במבטא וכבדים בטעם. ויהיו נמצאים עם התנועות עד שיהיו ארבעתם אותיות המשך, ויהיו פעם נראים ופעם נעלמים ופעם נוספים ופעם חסירים ופעם מובלעים בדגשות ופעם מתחלפים אלה באלה. והנה אותיות הגרון הם ארבעה ותחלתם עי"ן ואחר חי"ת. ואל תזכור האות כאשר תבטא בתוספות אותיות הנזכרות עם האות, כי אינם מאותיות הגרון, רק האות לבדה כשתשים תחתיה פתח. ולאלה שניהם עי"ן חי"ת חברים מאוד. ומי שלא נהג בנערותו לבטא בהם לא יכון לדבר בם כמו העכו"ם, על כן נבחרו האל"ף והה"א, גם בחר מאותיות החיך גיכ"ק שהוא אחר הגרון הקלים, והם י' כ', על כן היו ג' ק' מהשרשים, ואותיות הלשון דטלנ"ת שם השנים שרשים והם ד' ט', והאחרים בחר, ואותיות השיניים זסשרץ כולם כבדים, והקל שבהם השי"ן על כן בחרו והניח האחרים, על כן הוצרך לקחת מאותיות השפה שהם בומ"ף שלשה, והניח האחד שהוא הפ"א. וראוי להיות תחלת האותיות מהגרון, כי הוא המוצא הראשון במתכונת האדם מלמטה למעלה, והאל"ף לפני הה"א, כי הוא הקל מאותיות הגרון, על כן הושם ראש לכל האותיות כנגד האחד. וראוי להיות הה"א האות החמישי, כנגד חמשה במספר שהוא נכבד. ואלה השנים אותיות הם קלים במבטא יותר מכל האותיות, בעבור ששם אות הראשון מהגרון, שם אחריו אות מסוף החמשה מקומות שהוא השפה, על כן היה בי"ת אחר אלף, גם וי"ו אחר ה"א, ופ"א אחר עי"ן. והנה היה לו צורך לשום עוד שנים אותיות עד שיגיע אל הה"א, ושם האחד מהחיך והוא גימ"ל, והשני מהלשון והוא דל"ת, על כן הוצרך לשום זי"ן שהוא מהשיניים אחר וי"ו. והנה יש לו צורך לשום אות רביעי שהוא כנגד מספר העשרה עשירי לאותיות וכבר לקח מהגרון השנים הנכבדים והמוארים, ומהשפה הקל הנכבד שהוא הוי"ו ואין במוצאם הנשרשים קל מאותיות החיך, והנבחרים היו היו"ד, גם הכ"ף, והיו"ד יותר קל. והנה ארבעה אותיות ראוים להיות אותיות המשך, ובעבור כי האל"ף כמו האחד, על כן נמצא נעלם עם כל תנועה. והנה עם חולם ראש, ועם קמ"ץ גדול ראשים, ועם חיר"ק ראשון ועם קמ"ץ קטן ראשית, ועם שורק מסעף פארה (ישעי' י, לג) , ועם פתח גדול לחטאת ולנדה (זכרי' יג, א) , ועם פתח קטן עושה פלא (שמות טו, יא) . בעבור היותו ראש שמוהו סימן המדבר זכר גם נקבה. ובעבור שלא ימצא נראה באחרונה, על כן איננו סימן, רק פעם יתחלף בה"א קראן לי מרא (רות א, כ) גבהא קומתו (יחז' לא, ה) , וימצא נוסף בסוף, כמו ואתיקיהא (שם מא, טו) , ההלכוא אתו (יהושע י, כד) . גם נראה בראשונה, והוא נוסף אתמול (ש"ב ה, ב) אזרועך (איוב לא, כא) , ובאמצע והאזניחו נהרות (ישעי' יט, ה) . ויכתב בסוף ולא יבוטא בו כמו חטא (דבר' כג, כב) . ופעם יהיה חסר כמו על כס יה (שמות יז, טז) , ויתחלף בה"א האמון (ירמי' נב, טו) ההמון (ש"ב יח, כט) , גם ביו"ד תתימרו (ישעי' סא, נ) , יתאמרו (תה' צד, ד) . גם בוי"ו במבטא ולעמשה תמרו (ש"ב יט, יד) . והנה השלשה אותיות הם ראוים שיהיו לסימן בראש ובסוף. והנה האות שהוא היו"ד שהוא דומה לאחד שמוהו בסוף סימן המדבר זכר גם נקבה, בפעלים שמרתי (תה' יז, ד) , אמרתי (שמות כג, יג) , ובשמות כמו שמי (שם שם, טו) , ושמוהו בראש סימן יחיד זכר הוא דומה לנמצא, כמו שמספר עשרה דומה לאחד, ושמוהו בסוף הפך זה סימן לנכח הנקבה דעי ראי (ש"א כה, יז) , למען תזכרי (יחז' טז, סג) , ובעבור כי במספר דומה לאחד, היה ליחס. ובעבור היות העשרה כולל כל חשבון, על כן היו"ד באחרונה כולל סימן רבים בסמוכים ידי נשים (איכה ד, י) , ובסמוך אל המדבר ידי נטו שמים (ישעי' מה, יב) . והיו"ד ימצא נעלם עם חירק רגלי (תה' כו, יב) , ועם קמץ קטן רגלי חסידיו ישמור (ש"א ב, ט) , ועם קמץ גדול ידיו רגליו, והיו"ד תחת ה"א הנה יד ד' הויה (שמות ט, ג) , ואתה הוה להם למלך (נחמי' ו, ו) , ותחת ה"א יחסיון (תה' לו, ח) חסה, ותחת אל"ף כל פקודי כל ישרתי (שם קיט, קכח) . וימצא נוסף יצהר (במדבר יח, יב) היושבי (תה' קכג, א) רבתי

_________________

מודה ועוזב