| נשלח ב-1/7/2008 00:07 |
 |
| |
השמטת הסכמות ב'זמן אמת' - הראי"ה קוק כמשל
מנהג רווח בתקופתינו הוא הוצאה מחדש של ספר שנדפס זה מכבר, בדרך כלל על ידי צאצאי המחבר, כשבמקרים לא מעטים אחת מתוצאות הלוואי של ההדפסה המחודשת, היא השמטת הסכמה שהיה במקור, ומחיקתה לבלי זכר.
הרקע למעשה כזה הינו כפול: ראשית השיקול הכלכלי - ייתכן ששמו של שר-המסכִּים הנ"ל כבר איננו יכול לתרום למכירות הספר בשוק המיועד, ואולי אף להזיק. שנית השיקול האידיאולוגי - אמנם סבא ז"ל קיבל ממנו הסכמה, עפ"ל, אך כיום אנחנו צאצאיו מסתובבים בציבור בו המסכים הנ"ל הוּצא מחוץ לגדר ונחשב כעת לאויב מחנה הקודש...
הדוגמא האולטימטיבית להשמטות מסוג זה, הוא הראי"ה קוק, אשר מחד נתן במהלך חייו מספר עצום של הסכמות (כ-300), ומאידך בדור שלאחר פטירתו התיישר רוב הציבור החרדי - ובכלל זאת יורשיהם וצאצאיהם של רבנים רבים שהיו מקושרים אל הראי"ה - עם הקו הקיצוני יותר (הגם שלא הקיצוני ביותר) ממה שהיה מקובל בעבר, וממילא הפכה ההסכמה מהראי"ה לכתם שחור בהיסטוריה המשפחתית, כנזכר לעיל. נראה ברור בכל אופן, שהסכמותיו של הראי"ה 'זכו' למספר השמטות גדול יותר מכל רב אחר.
מסיבות מובנות, תופעת השמטת ההסכמות נפוצה בדרך כלל במחוזות הקָנָאוּת, ולא בציבורים מתונים יותר; הרי מה אכפת למעריצי הרב קוק אם תודפס לצידו הסכמת הרב זוננפלד וכדומה? (ואגב, הסכמותיהם של שני הנ"ל מופיעות זו לצד זו ביותר מ-25 ספרים!) עם זאת, מעניין לגלות שישנו ככל הידוע לפחות מקרה אחד בו הושמטה דווקא ההסכמה שניתנה מן הצד ה'קנאי' יותר. אך בטרם נפרט זאת, יש להתייחס לסוג ייחודי כשלעצמו של השמטת-הסכמות: השמטת הסכמות ב'זמן אמת', על ידי המחבר עצמו.
מתברר שהיו לא מעט מקרים - וישנם עד היום - בהם נדפס ספר כלשהו בו זמנית במהדורה כפולה (ולעיתים אף בשני בתי דפוס שונים), כשההבדל היחיד בין המהדורות, הוא ההסכמות המופיעות בראשן. לתופעה זו התייחס הרב אבישי אלבוים ב'המעיין' תשרי תשנ"ח, וציין כדוגמא עדכנית את הספר "רעיונות ומסרים", ירושלים תשנ"ו, שנמכר בבני ברק בכריכה אדומה עם הסכמות רבנים חרדים מובהקים, ובמקומות אחרים הוא נמכר בכריכה כחולה עם הסכמות רבנים ידועים מן הציבור הדתי-לאומי. הסיבה לפיצול זה, כמובן, היא כלכלית גרידא - המחבר רצה שספרו יימכר היטב בשני הציבורים.
מניע שונה למדי, כפי הנראה, שימש במקרה נוסף שמציין הרב אלבוים, למיטב ידיעתי יחידאי מסוגו, בו הושמטה - בחלק מן הטפסים - דווקא הסכמתו של הרב ה'קנאי' יותר. מן ספר 'מנחת ריב"א' (ירושלים תש"א) לר' יצחק חריף-קצקא, קיימים לפנינו שני סוגי טפסים, זהים לחלוטין מכל בחינה למעט ההסכמות המודפסות עליהם. על הסוג הראשון מופיעות הסכמות הרב קוק והרב זוננפלד, ועל הסוג השני מופיעות גם הסכמות הגרא"ז מלצר, הרב הרצוג, הרב חרל"פ והרב בן ציון חי עוזיאל - ולעומת זאת הושמטה הסכמת הרב זוננפלד כלא היתה.
הרב אלבוים מציין שם, בשם נכד המו"ל, שהשמטת הסכמתו של הרב זוננפלד נבעה מחשש לפגיעה בהיקף המכירות. אולם על כל פנים מדובר במעשה תמוה, שכן כנאמר לעיל, בדרך כלל לא מפריע לחוגים המתונים שעל הספר מודפסת גם הסכמתו של רב 'קנאי' (בניגוד למקרה ההפוך). שנית, אי אפשר לומר שהעותק עם הסכמת הרב זוננפלד יועד לחוגים הקנאים, שהרי כזכור מופיעה בו גם הסכמת הראי"ה!
עד כאן בהתייחסות לדברי הרב אלבוים, וכעת לציון שני מקרים נוספים של השמטת הסכמות של הראי"ה קוק, כל אחד מהם בעל ייחוד כשלעצמו.
א. בירושלים תרצ"ז נדפס הספר "המעשה והמדרש", מאת הרב ישעיה יוסף מרגולין מברוקלין (לא להתבלבל עם הספר "המדרש והמעשה" של הרב יחזקאל ליבשיץ מקאליש). גם כאן הופצו בזמן אמת שני סוגי טפסים, שאין ביניהם הבדל למעט ההסכמות: הספר קיבל את הסכמותיהם של הראי"ה קוק, הרב זוננפלד, הרב אליהו קלצקין, הגרמ"מ עפשטיין, הגרא"ז מלצר, והרב ירוחם פישל ברינשטיין. ההסכמות הללו מופיעות כולן בחלק מן הטפסים, כשהסכמת הראי"ה בראש, אך בחלק אחר מן הטפסים נעלמה הסכמת הראי"ה קוק לבלי זכר - כשהפעם המניע ברור: שגם חוגי המתנגדים לרב קוק יוכלו לקנות את הספר. המצחיק הוא, במקרה זה, שבסוף הפתיחה לספר מאריך הרב מרגולין להוקיר תודה לרב אהרן יצחק זסלנסקי - מתלמידיו של הראי"ה, ואחד הבודדים שניתן להגיד עליהם שהיו קנאים בעצמם כנגד הקנאים (כפי שניתן להיווכח ממאמר הביקורת והחרפות שהוציא על הרב קלמן כהנא), וכן לרב אהרן שזורי-וובר, מזכיר הרבנות הראשית, ואחרון אחרון חביב, לראי"ה קוק עצמו, "ותודה וברכה מיוחדת אני נותן מקירות לבי להכהן הגדול מאחיו, ה"ה הגאון האמתי שר התורה מר"ן מהרא"י שליט"א קוק זצוק"ל...". כל זה מופיע גם בנוסח ממנו צונזרה הסכמת הראי"ה! (למעוניינים - שתי הגרסאות, המלאה והמצונזרת, נמצאות ב'היברו-בוקס). המחבר, אם כן, מכניס לקנאים את הראי"ה בדלת האחורית...
ב. מקרה השמטה נוסף בזמן אמת, ביזארי אף יותר, נוגע לספר 'יביע אומר' של הרב משה דוד גולדשטיין (י"ל ע"י בנו), ירושלים תרפ"ד. למהדורה השלמה של ספר זה צורפה הסכמה ארוכה של הראי"ה (נדפסה שוב ב'הסכמות הראי"ה' סי' ל"ב), וכן מכתב מהרב יצחק לוי מזכיר ישיבת מרכז הרב, המספר שהמחבר החליט להקדיש את כל רווחי הספר לתועלת הישיבה הנ"ל, וכן צורף לספר קונטרס ארוך-יחסית מעטו של הראי"ה קוק, על מסכת חולין (נודע לימים כ"זבחי ראיה"). אם כן, ספר מובהק מחוגו של הרב קוק, היוצא לאור על ידי מעריץ נלהב.
דא עקא, על אף ההערצה הנז', מתברר שהמו"ל סירב לוותר על פלח השוק הקנאי, שאיננו סובל כידוע הסכמות מהראי"ה, ולפיכך הוא הדפיס במקביל גרסה ממנה הושמטו כל הנ"ל! לא הסכמה מהראי"ה, לא מכתב הרב לוי, ולא קונטרס זבחי ראיה. (בהיברו בוקס נמצאת רק גירסה זו. ניתן לראות את המחיקות שנעשו בשער הספר ובאמצע ההקדמה). יש רק לקוות, שלמרות השמטה ברוטאלית זו, הקפיד המו"ל לתרום לישיבת 'מרכז הרב' את הרווחים שקיבל ממכירת הספר בחוגי 'העדה החרדית'... (ושמא על כך נאמר 'המטרה מקדשת את האמצעים').
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 01/07/2008 0:23:32
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 00:40 |
|
| |
קצת קשה להאמין שבשנת תרפ"ד הגיעה כמותו של חוג הקנאים (הקיצוניים, שלא יקנו ספר בגלל הסכמה מסויימת) לממדים כאלו שישפיעו על שיקולים מסחריים של המו"ל, עד כדי כך שיטרח את הטירחה הגדולה וההוצאות הכרוכות בהדפסת שני סוגי עותקים.
אדרבה! יתכן בהחלט שהמו"ל התחייב לתרום לישיבה את ההכנסות ממכירת אותם עותקים שהיה בהם הקונטרס של הרב קוק, אבל העותקים האחרים היו פטורים מכך בגלל שלא היה בהם דבר מאת הרב קוק שנועד להשביח את מקחו של הספר.
אילו ידענו יותר על המו"ל, יתכן שהיה מופרך לחשוד בו שהוא ישמיט את דבריו של הרב קוק כדי להרבות בהכנסותיו.
תוקן על ידי י_לבנוני ב- 01/07/2008 0:43:53
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 01:52 |
|
| |
הדוגמא המפורסמת ביותר היא מן הסתם ספר תורת הנזיר של ר"י הוטנר שרק במהדורת תרצ"ב הופיעה עם הסכמות הגרח"ע, הראי"ה וה'דבר אברהם'. בכל המהדורות שאח"כ, נדפסה הסכמת הגרח"ע בלבד תחת הכותרת מכתבי הגאונים (!)
נוסח הסכמתו של הראי"ה מופיע בכמה מספרי רמ"צ נריה. אם מישהו מעוניין אעתיקו כאן.
[מילא הראי"ה, אבל הדבר אברהם למה הושמט?]
כששוחחתי על כך עם חתנו של הרב הוטנר, הג"ר יונתן דיויד, התעקש הוא על כך שאי"ז מעשה ידיו של הרב הוטנר, שלא היה מזלזל כך ברב קוק, אלא שהוא מכר את זכויות הספר למאן דהוא שעשה מה שעשה מטעמיו הכלכליים.
ודוגמא אקטואלית מאד אך מעולם שונה--
ספרו [המצליח] של ארז דורון, לוחמי התמורות, מופץ בשוק בשתי כריכות שבהשקפה ראשונה נראות זהות. אך בעוד שבזו המצויה בחנויות אנ"ש מופיעות בכריכה האחורית המלצותיהם של רבני ברסלב וכדו', בזו המופצת בחנויות הכלליות ישנן המלצות של: סופר ידוע, מלומד מקיימברידג' וכדו' (איני זוכר שמות לצערי).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 02:01 |
|
| |
שו"ת שרידי אש חלק ב סימן נ עמוד תצא
ב"ה אור ליום ד' ח' אדר ב' תרצ"ב
לכבוד ידידי הרב הגאון הנעלה מר יצחק הוטנער נ"י
הפתעה משמחת הי' לי ספרו היקר [תורת הנזיר, קובנה, תרצ"ב] וכמעט לא האמנתי למראה עיני. מי כמוהו מצניע לכת, ותמה אני שלא הפליט אף הגה אחת ע"ד המפעל הגדול אשר הוא אומר לעשות. אשריהו שזכה להיות ראשון לכובשי דרך חדשה להפצת התורה בדורנו זה. ממנו יראו וכן יעשו המעולים והמובחרים. תרבה דעת התורה ויתגדל כבודה בעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2008 07:58 |
|
| |
לבנוני:
שמו של המו"ל (כאמור, בן המחבר), הוא ר' רפאל הכהן [גולדשטיין], אינני יודע עליו. ואולי רצה לשווק את הספר גם בין קנאי טרנסילבניה והגליל?
לגבי עלות הדפוס, אינני סבור שהיו כרוכות עלויות נוספות בהשמטת כמה גליונות עליהם נדפס הקונטרס של הרב קוק. העלות היחידה היתה הכנת הגליון הראשון בספר בשתי גרסאות.
ולגבי ההתחייבות ושאר העותקים - אם כך, בשלמא השמיט את "זבחי ראי"ה", אבל מדוע השמיט גם את הסכמתו לספר?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2008 09:33 |
|
| |
לאחר בדיקה חוזרת של העובדות, ועיון בעותק מהספר "הסדר הערוך" עם הסכמת הרב ישראלי עולה תמונה שונה במקצת ממה שציירתי לעיל. הרב וינגרטן אכן לקח הסכמה מהרב ישראלי, ולא הדפיסה בתוך הגליון של ההסכמות, אך הוסיפה בחלק מהספרים. למעשה ניתן לומר שהוא הדפיס את הספר בשתי מהדורות, אחת עם ההסכמה ואחת בלי. את ההסכמה הוא נטל מסתבר לא רק מתוך הרגשת מחויבות אישית, אלא גם מתוך הכרה בגדלותו התורנית של הרב ישראלי, וייתכן שגם מתוך שיקולים כלכליים שהדבר יסייע למכור את הספר במגזר מסוים. החידוש בסיפור זה שבמהדורה עם ההסכמה לא מדובר בהדפסה שונה, אלא רק בהוספת דף ההסכמה בתוך הספר בצורה של הדבקה בין הגליונות, כנראה מטעמים של חסכון בעלויות, והדבר לא ניכר שההסכמה "מודבקת" אלא לאחר עיון מעמיק. איני חושב שיש פגם במעשה זה יותר מאשר סיפורים אחרים שהובאו כאן, וגם בהם איני חושב שיש גנאי גדול (הגנות היא אולי לציבור הקונים שמתחשבים בשיקולים כאלו ומשפיעים על המדפיסים).
אני מיצר ומצטער על מה שהשתמע מדברי כאילו מדובר ב"קומבינה" ותרגיל שנועד עבוד על הרב ישראלי, וברור שזו לא הייתה כוונתו של המחבר, שכאמור העריך את גדלותו בתורה של הרב ישראלי.
לסיכום, המהדורה עם התוספת של ההסכמה לא נועדה רק לרצות את הרב ישראלי, אלא לצורך שווק במגזר הד"לי, וכפי ששמעתי המחבר תרם עותקים ממנה גם לבתי כנסת מציבור זה בשכונתו. כמדומני שגם בישיבת מרכז הרב ישנו עותק עם הסכמת הרב ישראלי, תרומת המחבר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2008 10:05 |
|
| |
נרו המאיר
אם לא תעשה בתמימותך את "הרב וינגרטן" לרב בית כנסת שבכוחו "להכיר" או "להעריך" את גדלותו של הרב ישראלי, תיווכח שהסיפור אינו כ"כ גדול..
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2008 11:06 |
|
| |
תכלת
לרב אהרן יצחק זסלנסקי - מתלמידיו של הראי"ה, ואחד הבודדים שניתן להגיד עליהם שהיו קנאים בעצמם כנגד הקנאים (כפי שניתן להיווכח ממאמר הביקורת והחרפות שהוציא על הרב קלמן כהנא),
מהו מאמר הביקורת ?
על מה יצא קצפו? זה בענין השמיטה ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2008 18:55 |
|
| |
נר המאיר, תודה על החידוד וההבהרה.
צלצח, כמדומני שסו"ס הסיפור אכן מתאים לנושא האשכול.
___
מתפעל, עבורך:
בשנת תש"ד, לקראת השמיטה הבעל"ט, הוציא רב צעיר בשם ר' קלמן כהנא חוברת בשם 'הלכות שמיטת קרקעות'. בתוך החוברת התפרסם גם המאמר 'שמיטה במהלך הזמנים', המוקדש לסקירה היסטורית של תולדות היתר המכירה והפולמוס סביבו. (בסוד ניתן לומר שמאמר זה אינו אלא תגובה למאמר דומה של הרב משה צבי נריה, שיצא שבע שנים לפני כן). הרב קלמן תיאר את השמיטה בצורה חד-צדדית, כשהנטייה כמובן לצד מתנגדי ההיתר.
דבר זה עורר עליו את חמתו של הרב אהרן יצחק זסלנסקי, תלמיד חכם ירושלמי מבוגר מחוגו של הראי"ה. הלה הוציא בשנת תש"ה את הקונטרס "ונצדק קדש - כלפי המקטרגים על היתר השמיטה", שתוכנו השגה חריפה, לגלגנית ובוטה ביותר על "קבוצת המשטינים והמקטרגים הפיצו חוברת 'דיני שמיטת קרקעות', חובר ע"י צעיר בלתי נודע בשם קלמן כהנא ויש אומרים ד"ר קלמן כהנא, חוברת זו מכילה בדותות, סילופי דברים, פסקי הלכות כביכול... ובעיקר חרופין ולגלוג על דברי חכמים גדולי הדור והדורות שהסכימו להיתר הפקעת השמיטה..." (עמ' 5-6). החלק המאוזן של החוברת הוא ההשגות ההלכתיות, וחלקו השני של החוברת מוקדש להשגה ישירה על ומאמרו "שמיטה במהלך הזמנים", בצורה מלאה בזלזולים חריפים כלפי הרב כהנא עצמו. ייתכן שחלק מזעמו של הרב זסלנסקי מוצדק, ויש בדבריו כמה נקודות חשובות, אך כבר העיר מאיר וונדר שהצורה בה בחר לעשות זאת גורעת בהרבה מערך דבריו (ראה דבריו שלו בעמ' ס"א).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:02 |
|
| |
וכבר היו דברים מאז ומעולם.
בקארעץ תקס"ד נדפס ספר ארבע מאות שקל כסף בשתי מהדורות שונות: האחת עם הסכמה מאת ר' חיים מוולוז'ין, והשנייה עם הסכמה מאת ר' לוי יצחק מברדיטשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:09 |
|
| |
על ההסכמות השונות לס' ארבע מאות שקל כסף כבר העירו רבים, אך ר"ח ליברמן אינו מקבל את הסברא הפשטנית המבדילה בין טפסים שנועדו לחסידים לבין טפסים שנועדו למתנגדים.
ראה: אהל רח"ל, א, עמ' 128-127.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:14 |
|
| |
ספר אהל רח"ל אינו מצוי תחת ידי, ושמא תודיענו בטובך במשפט אחד תורף דבריו של ר"ח ליברמן?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:55 |
|
| |
אהל רח"ל עמ' 127
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:56 |
|
| |
המשך
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 00:57 |
|
| |
אהל רח"ל עמ' 131
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2008 09:54 |
|
| |
יישר כוחך, ר"י לבנוני, ותבורך מברכותיו של ההר הגדול הזה והלבנון.
|
|
|
|
|
