"אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים" - זו אקסיומה?

רק הערה לעת עתה.
ר' ישמעאל לא היטה את הנר, אלא עמד להטות ולא היטה. ודווקא זה ראיה שהקב"ה לא הביא תקלה על ידיו.
ועוד הערה: מה עם פר העלם דבר של ציבור? האם טעות של בי"ד בדבר כזה אינה גנאי להם?
והערה אחרונה לעת עתה: מיהם אותם צדיקים? אולי מדובר בסוג מאד מסויים של אנשים (שידוע שיש להם סייעתא דשמיא מיוחדת), ולא בכל ת"ח, גדול ככל שיהיה?

מ זוהר

עד שאנו שואלים על תקלה של צדיקים, ועל תקלה של בהמתן של צדיקים, בא נשאל על הנהגת ה' בעולם.

בתורה כתוב אם בחוקותי תלכו ... ועוד נאמר והיה אם שמוע תשמעו ... בכל המקורות מוזכר אם תשמרו מצות יהיה לכם טוב, ואם תעברו על המצות ירע לכם, דבר זה כתוב בתורה כפול בנביאים ומשלוש בכתובים. 

כעת אם אנו מפרשים את הדברים כפשוטם, תצוץ מיד השאלה, איך ה' מנהיג את העולם, והרי יש בעולם חוקי טבע שעל פיהם העולם מתנהג???

תשובה: אכן העולם מתנהג ע"י חוקי טבע, אבל יש הרבה פרטים בתוכנית, יש הרבה מקרים בעולם המשפיעים זה על זה, וה' בחכמתו מסבב את הסיבות בכדי להוציא את הנהגתו בעולם, סיפור מגילת אסתר מראה זאת היטב, אסתר מלכה קודם גזירת המן, לבטל את גזירתו, וכו'.

***

באו חז"ל ואמרו, נבנה עוד נדבך בהנהגת ה', צדיקים, גם עליהם שורה הנהגת ה', וגם אצלם יסבב ה' את הסיבות שלא יטעו, כי ה' בחר בהם להנהיג את עמו.

מכיוון שחז"ל היו מאמינים גדולים בהנהגת ה', הרי שהם התייחסו לתופעה זו במלוא הרצינות, לא יתכן שתיארע תקלה ע"י צדיקים.

אכן צדקו חז"ל בדבריהם, אלא שהנהגת הצדיקים איננה טובה מהנהגת ה' בעולם, גם בעולם יש זמנים בהם לא נראית הנהגת ה', אלא החופש שיש לאדם לעשות כרצונו (ואני לא בא לשכנע שלמרות זאת יש הנהגת ה' בעולם), ולפיכך גם אצל הצדיקים יתכן שתהיה טעות, ולכן יש פר העלם דבר של ציבור, על טעות הסנהדרין, אבל עדין קיימת הנהגת ה' אצל הצדיקים.

צדקו דברי חז"ל, אלא שצריך לקחת את דברי בצורה המתאימה.

***

כדאי לשים לב כי במקרא לא מצאנו דעה זו, חדלו לכם מן האדם כי נשמה באפו כי במה נחשב הוא, גם גדולי האומה חטאו וחטאיהם פורסמו, אכן מאז שגדולי האומה הפכו לאנשי הלכה, אנשי הספר, מאז התחילה דעה זו להתפשט, וה' מנהיג את עמו כרצונם, כי אם יטעה איש ההלכה נמצא כי כל ההלכה מוטעית, ולפיכך כעת כבר לא יתכן כי יטעו הגדולים.

לא באתי לשכנע בני אדם להאמין בסייעתא דשמיא שיש לצדיקים, רק באתי לבאר את התופעה ולתחם אותה.

הדברים שכתבתי נאמרו בצורה כללית, ואין בהם התייחסות לסוגיות, אבל מהתלמוד משתמע כי תופעה זו היא משהו החלטי, ובשום פנים ואופן לא יטעו הצדיקים.
    

_________________

הרב מיכי,

א. מחלוקת היא אם ר"י הטה לאור הנר, או רק רצה להטות לאור הנר ולא הטה:
"אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא ובקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר! רבי נתן אומר: קרא והטה וכתב על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה" (שבת יב:)

ב. יתכן ויש הבדל בין צדיק יחיד שטועה ובין סנהדרין כולה. אם כולם טועים לפחות זה בגדר הנורמאלי (צרת רבים וגו') ויש פחות גנאי. אך יש עוד לתת את הדעת בעניין.

ג. יתכן ומדובר דווקא ב'צדיקי-על', אך מהי ההגדרה לכך? הרי אם נקיש כך על זמנינו, יהיו שיספרו מעשיות על סיוע אלוקי ממעל על באבא דרומי שאנו נחשבהו לשרלטן, או שחסיד דינגא יפסוק הלכות ממעשיות דאדמו"רו כי לדידו הוא, רבו בעל ניצוצות של רוה"ק.



דרום,

טענתי אינה שהמציאות שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים, אינה תואמת לדרך הטבע. מקובלנו שיטת הרמב"ם שכל מה שקורה בעולם הוא טבע, והנס הוא תזמון של דרכי הטבע בעיתוי הנכון. לכן גם כאן כאשר הקב"ה מסובב שהתקלה לא תארע ע"י הצדיק, אין זה בבחינת על-טבעי, אלא אולי השגחה פרטית או בדומה (ויש לדון מהי השגחה פרטית, וכבר נשברו ע"כ מקלדות כאן בפורום ואכמ"ל).

מ זוהר

רבותי הרמבמיסטים מעולם לא העלו על דל שפתותיהם דעה זו "ה' לא יביא תקלה ע"י הצדיקים". מדוע? כי גם הצדיק הוא בן אדם, והוא פוסק ע"פ עיונו בתלמוד, ואין ערובה שעיונו יצדק, אלא מרבה ישיבה מרבה חכמה, ושגגת תלמוד עולה זדון.

גם הרמב"ם חזר בו הרבה פעמים, היכן היא הסייעתא דשמיא שלא יטעה? מכאן שהלימוד תלוי בעיון ולא בסייעתא דשמיא.
 
ע"כ על רבותי הרמבמיסטים.

***

גם במקרא לא מצאנו דעה זו, מצאנו הרבה על הנהגת ה', אבל לא מצאנו על סייעתא דשמיא בהוראה, בית דוד דינו לבוקר משפט, השופטים מצווים לחקור את הדין ולדון בצדק, אבל אין ערובה שלא יטעו.

ע"כ על תקופת המקרא.

***

רק אצל חז"ל מצאנו דעה זו, מדוע? כי חז"ל הרחיבו את הנהגת ה' גם לצדיקים, ואני כתבתי כי לא ניתן להפוך זאת למשהו מוחלט, כי לא תהיה הנהגת הצדיקים חזקה מהנהגת ה'.

לא כתבתי חילוק בין תקופות, אלא הצבעתי על דעות שונות בתקופות שונות, וגם בתקופות מאוחרות יש שיחלקו על חז"ל ויאמרו כי אין לצדיקים שום ערובה שלא יטעו.

_________________

 4 הערות

א. מעניין שלא מצאתי אף אחד מהאמוראים שמתייחס לאין הקב"ה וכו' כאקסיומה חוץ מרבי זירא/ סתמא דגמרא. (רבי זירא היה צדיק מיוחד, כמבואר כמה פעמים בש"ס).

ב. רבי זירא אמר, בעקבות תקלה שאירעה לו, שמדורו ואילך כבר אין את הכלל הזה (שקלים ח.)

דרום,

את ההיקש להוראה בכלל אנו עשינו כאן, ואולי זה בכלל טעות. תוס' בחולין דף ה: (ובעוד מקומות), שואל מכמה מקומות בש"ס שמצינו שטעו חכמים בדבר הוראה וכן באה תקלה ע"י צדיקים, ומיישבים התוס' שדווקא במילי דאכילה יש גנאי גדול לצדיק:
"תימה דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד זומם בפ"ק דמכות (דף ה:) ור' ישמעאל שקרא והטה בפ"ק דשבת (דף יב:) ואור"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור ולספרים דגרסי (בפ"ק) דכתובות (דף כח:) גבי העלה עבד לכהונה על פיו השתא בהמתן של צדיקים כו' משום דאתי לידי אכילת איסור שמאכיל בת ישראל שנשאת לו בתרומה והוא עבד ואין לו בה קדושין..."

לכן כשאתה כותב - ואני מצטט: "גם הרמב"ם חזר בו הרבה פעמים, היכן היא הסייעתא דשמיא", צריך לראות היכן הרמב"ם טעה וחזר בו - האם היה מקרה שבגלל דברי הרמב"ם, הוא או אחרים אכלו דבר אסור בטעות.

ובאמת יש מקום לדון מדוע דווקא במידי דאכילה יש גנאי גדול (מטמטם?) ובהריגת עד זומם בטעות אין. יותר מכך, האם בתקופת חז"ל שמידי דאכילה היה גנאי גדול, צדיקים לא נכשלו בכך, אך בתקופות שבהן יש עוד הנכללים בקטגוריה של גנאי גדול, האם באותם דברים גם הקב"ה ימנע את הצדיקים מלהכשל?



נאכאיינער,

א. גם לא מצאתי אמוראים אחרים שחלקו על כך.

ב. לא מצאתי, תוכל להביא ציטוט ולהרחיב?

ג. על המעשה בחמורו של רפב"י ישנן פרשנויות רבות, כגון מה שכתב העורל"נ שאם החמור היה אוכל טבלים, נמצא שרפב"י נהנה מתבואה שזקוקה למעשר, וחמורו שלא אכל טבל שמר על בעליו. יש המסבירים שזה בגלל ההשפעה של החכמים באותו דור, ובגללם אף הבהמות שאינן חייבות במעשר לא עברו על אכילת מעשר, ובדומה לדברי חז"ל שלמדו גזל מנמלה (ספר הפלאה). לפי ההסבר של הערול"נ, מדובר על הצדיק עצמו שנהנה מאי אכילת חמורו (וכדמצינו אצל ר"י דמן יוקרת), ההסבר השני יותר מאגי ופחות נתפס.

ד. כבר השיב ח"א. הנה לשון רש"י שם:
"היכי מסתייע מילתא למיכל כו' - היאך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע"י שוגג שום דבר עון"

_________________

מ. זוהר

ב. התכוותי למובא בתוספות (חולין ה: ד"ה וצדקים).

ג. גם המהרש"א מפרש כך, אבל לא נראה כך מהגמרא, כי הגמרא עושה קל וחומר מבהמתן של צדיקים. וגם רבי זירא (במעשה הנ"ל) אמר 'אנו כחמורים ולא כחמורו של רפב"י'. משמע שהחמור עצמו היתה בו מעלה.

ד. מה זה נוגע. ברור שסיוע לעבירה מגע מהשטן. השאלה האם בלעדיו א"א להכשל?

שטן אינו אלא שם מליצי למכשול עוון הנגרם לאדם.

נאך,

ב. ר' זירא אמר זאת על היחס שבין דורו והראשונים לו - זמן ספציפי. מניין שאח"כ לא חזר המצב לקדמותו?
דומני שר' ירמיה היה תלמידו של ר' זירא, ואותו תוס' שלשיטתך קובע שר' זירא אמר שמתקופתו ואילך כבר לא אומרים את הכלל הזה, אותו התוס' שם שואל על מעשה דר' ירמיה מפסחים "דאישתלי וטעים קודם הבדלה", ומהי שאלת תוס' - האם תוס' סותרים את עצמם, מצד אחד קובעים שמר' זירא ואילך אין את הכלל הנ"ל ומאידך מקשים על מעשה דר' ירמיה שהיה אחריו ולא מתרצים ממילי דר"ז כמו בשאלתם האחרונה (מבר"ר)? אלא שמאמרו של ר' זירא "ראשונים כמלאכים וכו'" אינו מעיד על זמן אחר מלבד הרגע שבו הוא נאמר, ובמעשה אחר של ר' ירמיה עם ר' אסי צריך למצוא תירוץ אחר כפי שתרצו התוס'.

ג. הק"ו מסתדר היטב גם לפי ההסבר הרציונאלי יותר. הנה: אם הקב"ה שומר על צדיקים שלא יכשלו אפילו ע"י אכילה עצמאית של בהמותיהם, ק"ו שעל אכילתם הם שזהו איסור ממש.

_________________

מ. זוהר