נישואי צעירים ומשפחות גדולות

בעקבות ארוע משפחתי לבני זוג שנישאו בגיל 19 וכיום בגיל 22 הם עם שני ילדים (ועדיין טרם התחילו ללמוד מקצוע), מעניינת אותי דעתכם. האם נישואין בגיל צעיר והקמת משפחות בגיל צעיר מלמדים על:
אופטימיות - ציפיה כי בסוף הכל יהא בסדר מבחינת הכנסות המשפחה. העתיד צופן צמיחה כלכלית ובני הזוג ישתלבו בה.
רצון לברוח מהחיים הנוכחים - אמונה כי נישואין יעלימו את צרות ההווה עם ההורים. הסתמכות על בן/בת הזוג שהכל יהא בסדר.
אמונה - שלזה נועדנו ואסור להרהר על החובה להינשא ובגיל צעיר וללדת ילדים לפי הכוחות הפיזיים, תוך התעלמות מהמשאבים הכלכליים הנדרשים.
תמימות - כולם אומרים שיהא בסדר אז חייב להיות בסדר לא?

שיש
ראשית, קבלי את ברכתי על תשובותיך.
שנית, אינך צריכה לצאת להתקפה מכיוון שאני האדם האחרון שאהיה נגד משפחה ברוכת ילדים.
שלישית, המשפחה שהזכרתי בפתיחה בחרו להתחתן בגיל צעיר, אפילו שהוריהם ביקשו שימתינו תקופה.

השאלה היתה כללית מה מביא לנישואין בגיל צעיר. אני ציינתי זאת כאמונה ואת התייחסת כנורמה חברתית (ויתכן שגם לחץ חברתי). יתכן ולחלק מאותה חברה אין גם רצון עצמי לנישואין אלא ההורים מסדרים לו את הכל.

בציבור החרדי (וגם בשכבות חלשות אחרות באוכלסייה) נהוג חופשי לחיות על חשבון צדקה/ תמיכה.
 בשכבות בציבור הכללי, הם מרגישים שהאשכנזים/ הממסד דפקו אותם, ולכן הממסד/ האשכנזים צריכים לתמוך בהם.
בציבור שלנו זה פשוט כי אנחנו לא מרוויחים כסף, אז האנשים שכן מרוויחים כסף צריכים להחזיק אותנו. הגיוני, לא?

ומעשה בצעירותי באברך אחד שפעם פגשתי וגלגלתי איתו שיחה. יצא שהוא בכויילל ומקבל 800 שח, ואשתו עקרת בית. (מילה יפה שהמציאו כדי להגדיר נשים בטלניות שלא עושות כלום חוץ מלרכל עם השכנות)
גיששתי איך הוא מתקיים, והוא ענה לי בחיוך גדול "יש שפע היום בעולם!!! ה' שולח לי אוכל הביתה! אתה לא יודע כמה ארגונים יש! יד אליעזר, עזר שבת, וכו' וכו'".
 הוא פשוט לא הבין שזה פגום מיסודו לחיות על כסף של אחרים. אז עוד התפלאתי. היום אני רואה שזה סוג של נורמה.
אפילו חברים שלי כיום, יש כאלה שמרגישים שבגלל שהם בפרינציפ לא יעשו כלום בשביל להרוויח כסף (ואני כן) , אז הם בגדר תלמידי חכמים , והעולם מחוייב להחזיק אותם. אם כולם היו עילויים גדולים, נו שוין. אבל כמו שכולם יודעים, רובם של בחורי הישיבות נשארים ללמוד מסיבות כלכליות (לא שווה לעבוד ולהחזיק את עצמך, עדיף להיות על תקן בחור שלומד, לקבל סידור מלא, ולהתמך ממקורות שונים ומשונים)
קיצר צריך להחדיר יותר באנשים שזה לא כבוד לקבל צדקה. וכשמתפללים "ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם", זה אומר שיש בזה מן הבושה.
שבת שלום,
הליטאי.

לצערי אני מאד מסכימה עם ליטאי.

זה נובע מנורמות שגויות במיוחד. בקיצור ובחומרה- מטפשות. וכן תמימות גדולה מאוד. היום זה לא פעם - בן 18 לחופה זה לא רלוונטי לחיים של רובנו. אמנם קשה להיות רווק אבל עדיף לחכות  כמה שנים. זו  אחת ההחלטות החשובות בחיים ולא ראוי שנקבל אותם בעודנו צעירים ביותר. גיל 19 הוא עדיין צעיר בחשיבה ואני רק מקבלת חום כשאני חושבת על "עם מי הייתי עלולה להתחתן לפי רצונותייי בגיל צעיר ותמים זה" ולא שאני נאיבית במיוחד...

חכמה,
כל כך קשה להסכים איתי ? :)

לצערי, לא בגלל שזה אתה, חלילה, אלא בגלל שהעניין כואב שכך הוא מתנהל אצל
הרבה מתוך המגזר.

ובעצם הנידון בפורום על נשואין בגיל צעיר לפני ביסוס כלכלי, ואם יש בשלות לנישואין או שהיא נעשית בצורה חברתית.
הגמ' במס' יבמות סב' ע"ב אומרת  כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה.
ואם הגמ' קבעה שבן 18 לחופה הוה אומר שעל אותו אדם דיברה הגמ' שאם שרוי בלא אשה שרוי גם בלא כל הדברים הנ"ל.
הצורך הבסיס לאשה לכל גבר וכנ"ל גם מהצד השני בגיל צעיר לא פחות מאשר בגיל מבוגר . ההבדל שבגיל צעיר עדיין רוב חבריו עמו ואינו מרגיש בחסרון הבדידות, אבל כשמתבגר ועם הזמן חבריו פורחים להם מי לביתו, ומי לעיסוקיו ועסקיו, מתחיל להציק לו בדידותו ויחפש אשה למלאות חסרונו, יוצא שנושא אשה לא בגלל שכעת הוא בשל לנישואין אלא עכשיו גם שאר צרכיו לאוו דווקא צרכי הנישואין מאפשרים לו ואפילו דוחקים בו לעשות צעד לכייוון אשתו. ובשל כך יוצא שאין נישואיו מגיעים מהמקור הנכון והנעלה של אשה שתהיה שותפה מלאה לחייו, ולהקים את ביתו שישמש אותו אשתו ויוצאי חלציו לקן חם ונעים, אלא השלמת חסרונותיו וצעד מוכרח עקב נסיבות חייו.
משא"כ אדם צעיר שסביבתו וחבריו עדיין בשיאם, ומרגיש שלא מיצא עדיין את ימי רווקותו הוא אשר ישכיל להבין את אשר עומד לפניו נישואין. שהצורך היחיד לו באשה הוא החיבור אליה בכל המובנים שותף לחייו להקים את ביתו וכו' וכו', ואגם שחבריו מסביבו עושי אותו דבר הם ושמא נחשוב שעושה את מעשיו כשאר חבריו, ולא מפני חשיבו המוהללת. הרי שאדם צעיר יותר יכול לפתח קשרי ידידות מהר יותר זה הולך וזה בא כהרגלנו בעולם הישיבות ובכל מקום אנשים בצעירותם עוברים אין ספור מקומות לימודים יסודי תיכון סמינר/ישיבה או /צבא אוניברסטה וכן הלאה על זה הדרך, לכן כשגורמים לנוער להתחיל לחשוב על נישואין בגיל צעיר הרי שמציבים להם את האפשרות להתבונן ולהבין את המטרה העליונה של נישואין, ואם הם שייכים לאותם אחוזים שלא חושבים וצועדים ע"פ החברה מסביבם כעדר, הרי שגם בגיל מאוחר יחשבו כך, וגם אם תאמר שמא עלולים להתבגר, ושמא אז יבינו את אשר לפניהם, הרי לכם שהרבה הנהגות בתורה אינם שוות לכולם וע"ז אמרו חכמינו צדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם. ואין אנו מצווים ואין באפשרותנו ואולי תלוי זה בזה שבגלל שאין אנו מצווים אין באפשרותנו, ומחמת שאין באפשרותנו אין אנו מצווים, לקבוע הנהגות כלליות אשר יתאימו לכולם כאחד.

ובאשר לביסוס הכלכלי אומרת הגמ' במס' סוטה דף מד' תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה. הרי לך תשובה ברורה מה אמור להיות אך עקב כך שהיום באפשרות ההורים לממן את לימודנו ונישואינו וגם אם לא בהכל, עדיין תומכים הם ע"פ רוב לא פחות ממה שישיג האדם בימי נעוריו, הרי שאין אתה חסר לא בית ולא כרם, ובודאי שמי שנמצא ללא תמיכה יבור לו מקצוע יבנה בית ויטע כרם וכו', אך אם לקיים דברי הגמ' אתה אומר בל תשכח את הגמ' במס' קידושין כט' ע"ב ת"ר ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ואם א"א לו בלא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה, כך שלא תשכח לפחות לאחר החתונה ללמוד תורתנו. ועוד דאם אי אפשר לו בלא אשה, הקדימה הגמ' נישואין ללימוד אע"פ  שברור מדברי הגמ' שמעיקר הדין היה ראוי להפך הדברים , אולי אפשר להתלמדן ולומר ק"ו לגבי פרנסה אם א"א לו בלא אשה ישא אשה ויטע כרם, ותלמוד הרי קודם לפרנסה כל עוד אינו חבר הרי שיוצא שילמד ואח"כ שבא ליטע כרם אינו יכול בלא אשה וא"כ ישא אשה ויטע כרם שהרי א"א לו בלא אשה ויש לעיין בדבר....

תוקן על ידי סנסאי ב- 06/07/2008 1:38:16

למה בפורום הזה אנשים חייבים לסבך כל דבר? "אמונה" אופטימיות" "תמימות" די לבלבל במוח.
כל הדברים האלה שייכים בכל גיל, לא רק לגילאים שציינת.

זוג התחנתו צעירים, אין דבר יותר נפלא ורצוי מזה.

צריך רק לעודד את זה!   

במקרים מסויימים כשמתחתנים בגיל צעיר ההתיבשות באה יותר מוקדם!

_________________

זברה אומרת תזכו למצוות..

אם אני מוציא את הפן התורני מהמשוואה (אם בכלל אפשר לעשות את זה אבל זה נדון אחר):

א. מכיר לא מעט זוגות צעירים שהתחתנו מוקדם שאני מרגיש שהם איכשהוא ויתרו על משהוא (תקראו לזה איך שתרצו, חיי רווקות, חופש חוסר מחוייבות) וחיים עם תחושת החמצה.

ב. מכיר זוגות שהתחתנו מאוחר, הרגשות שלהם קהו עם השנים, חסרה להם התשוקה שבוערת אצל הצעירים השנים כיבו את הבעירה הזו. נוסף לזה עצמאות היתר וה"לבד" שהם פיתחו הקשו עליהם בחיי הנישואין וקבלת הבן זוג כחלק אינטגרלי מחייהם.