אשכול ההלכה: חנוכה

כידוע המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בענין הדלקת נרות חנוכה--- פוחת והולך או מוסיף והולך,

שאלתי לחברים- למה פוחת ?או למה מוסיף? למה שלא ידליקו שמונה נרות כל יום?

הרי הנס היה, ששבעת הנרות, דלקו שמונה ימים, בכח הנס, הנס היה, שבשום זמן, לא דלקו פחות נרות?

פירסומא ניסא של שמונה נרות היא הרבה יותר יפה ויותר מרשימה, בעיקר יותר מזכירה את הנס?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,

שאלתך מובאת כבר בפני יהושע בשבת כא:

"ולכאורה אין אלו הטעמים מספיקין אלא לענין אי פוחת והולך עדיף או מוסיף והולך עדיף אך דאכתי בעיקר הדבר צריך טעם למה חילקו חכמים בין הפרקים ולא השוו מדותיהם שידליקו בכל הלילות בשוה או אחד אחד או שמנה שמנה. והנראה בזה דודאי כן הוא מעיקר התקנה אלא דטעמא דמהדרין מן המהדרין דכיון שבכל יום ויום נתרבה פרסום הניסא וחיבת המקום יותר ביותר לכך ראוי לעשות הדור מצוה לפי ערך פירסום הנס והחיבה והיינו טעמא דמ"ד כנגד הימים היוצאין שהרי בלילה הראשונה לא נתפרסם הנס כי אם על אותה לילה בלבד כמו שכתב בבית יוסף [או"ח סי' תרע"א] משא"כ בכל לילה בהתוסף הימים היה הנס יותר שהיה דולק והולך כל אותן הימים מש"ה ראוי להרבות בנרות כפי מספר אותן הימים. וטעמא דמ"ד פוחת והולך כנגד ימים הנכנסין היינו משום דודאי אם היה הנס ניכר בנרות המנורה היה ראוי להיות מוסיף והולך. כאאלא דלפי האמת לא כך היה שהרי היה צריך להטיב הנרות בכל יום ולהסיר השמן והפתילה ישנה וליתן שמן ופתילה חדשה לצורך מחר כדאיתא במנחות [פ"ח ע"ב] דאפילו בנר שכבה קי"ל נדשן השמן ונדשן הפתילה. נמצא דלפי"ז שעיקר הנס לא נעשה אלא בפך שבלילה ראשונה לא הורק ממנו אלא חלק שמינית ומזה נתמלאו כל נרות המנורה וכיון שנשארו שבעה חלקים כאילו עדיין בפך היה ניכר ונרגש שיאריך זמן הנס עוד שבעה ימים מש"ה ראוי להדליק שמנה משא"כ בלילה שניה שכבר נחסרו שני חלקים וחסרון אינו ניכר כלל בפך אם נחסר ביום אחד או בשני ימים. אמנם לפי שנשאר עדיין ששה חלקים מלבד אותו הלילה מש"ה ראוי להדליק שבעה דרך כלל דמשום שהיה עיקר הנס בפך והפך בכל יום היה מתמעט והולך מש"ה ראוי לעשות הידור מצוה גם כן בענין זה דפוחת והולך"


אגב, מעניין מדוע אתם שואלים ומציגים רק את האופציות או להדליק נר אחד בכל הימים או שמונה נרות בכל הימים. בפשטות צריך לשאול מדוע לא להדליק שבעה נרות בכל שמונת הימים, כי עד כמה שאנו לא מתייחסים לתוספת נרות הוא הפחתת נרות בכל יום ואנו רוצים מנין נרות קבוע, מדוע שלא יהיה מספר הנרות כמספר הנרות שבמנורת המקדש שבה התרחש הנס?

_________________

מ. זוהר

מדוע אין משניות על חנוכה

מאיר
בענין להדליק שבעה נרות? נלע"ד. יש איסור לעשות כתבנית בית המקדש, רק בבית המקדש מדליקים שבעה נרות

בעניין תשובתו של הפ"י, לא משכנעת כלל וכלל- נכון שביום הראשון לא היה נס?- מציאת הפך- הוא גם נס-
אבל הרי פירסומיא ניסא נעשית היום על הנס בכללותו, שהיה אז, וחשוב שהפרסום יעשה רושם, כך דרכה של הפרסומת ברושם רב, כמה שיותר מרשים? כך יותר רושם.

אגב איך הדליקו כמאה שנה עד המחלוקת? מה האסמכתא היתה לב"ש ולב"ה לשנות, דין הדלקה שקבעו בית דין של חשמונאי?

ירוחם,

ומה עם נר שביעי של חנוכה, אף הוא אסור מדין דומיא דנרות דביהמ"ק?

_________________

מ. זוהר

מאיר
הגמרא אוסרת תבנית מנורה-של שבעה אבל מתירה של ח'.  האיסור על המנורה לא על הנרות.

ירוחם,

בחנוכה לא מדליקים מנורה, אלא נרות. לכן שאלתי היא שעד כמה שאתה שואל מדוע אין מדליקים מס' נרות אחיד ואתה מציע או נר אחד או שמונה נרות, אני טוען לעומת זאת שהשאלה חזקה יותר בגירסה של שבעה נרות מכיוון שהנס היה ששבעת נרות המנורה דלקו שמונה ימים, אך לא מצינו מאומה בין המספר שמונה ובין נרות.

_________________

מ. זוהר

מאיר
 
אכן הצדק איתך, אבל אולי בכל זאת חז"ל ניסו להבדיל בין ההדלקות של התורה ושלהם, שלא תהיה טעות, במצווה.

ומנין התיבות שבסוף פ' מקץ לא היה עולה יפה אילו  היו רק 7 נרות

ירוחם

ענית לעצמך: אם ידליקו שמונה נרות בכל יום יהיה חסר את אפקט ההתחדשות, שהוא חלק חשוב מהפרסומי ניסא. לכן גם לא שייך להדליק שבע נרות. ובכלל, הנס לא היה במספר הנרות (7) כי אם במספר הימים (8), ולכן מדליקים מספר הדלקות כמספר הימים הנכנסים או היוצאים. הרי קצת קשה לשים בחנוכיה "ימים" ולהדליקם. אז שמים נרות שייצגו אותם, שהרי סוף סוף הנס היה בנרות. ("שאף הם היו באותו הנס")

עד המחלוקת של ב"ש וב"ה, כנראה עוד לא נפוצו ההידורים והחומרות. אלו ואלו בודאי מודים שמדובר בחידוש, ההולך ומתחדש בכל דור.

כיוון שנכנסנו לעיין בשאלות אלו, אוסיף ששאל השואל שאלה - ואולי העיר הערה - אך אין זה משנה - והיא: מדוע בגמרא נזכר רק נס פך השמן, ובתפילה נזכר רק נס הניצחון.

ותשובתי פשוטה ביותר: הגמרא היא ספר שמיועד לבירור הלכות וטעמיהן. כיוון שהוזכרה ההלכה של הדלקת נרות חנוכה, נשאלה השאלה "מאי חנוכה" לאמר על מה מדליקים נרות. ואז הוסבר ש"שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים". אז ראשית, הגמרא לא התעלמה מהניצחון כליל (גם האזכור של הלל ועל הניסים, שוב משתייך לנס הניצחון). ושנית, כל עניין הגמרא היה להסביר מדוע מדליקים נרות. ומדליקים נרות, כנגד הנס שהיה בנרות המקדש, וזה דבר פשוט.

[ואגב, שאלה אחרת, מה פירוש "מאי חנוכה" וכי הגמרא לא ידעה? אלא שחנוכה כידוע לא נזכר במשנה, ואם כן כמו שכאשר אנו באים לדון במושג ישן דיון חדש, שלא נידון עד היום, או אפילו נידון ולא הוברר ונופה, אז אומרים לדוגמא:"טוב, אז מה זה בעצם אלוקים?" למרות שכולנו יודעים מה זה. אבל זה פתיחה לבירור יותר ברור של העניין.]

נחזור לענייננו, התפילה כידוע מחולקת לארבעה חלקים:
1. פסוקי דזמרה/אשרי/והוא רחום
2. ברכות קריאת שמע.
3. שמונה עשרה.
4. סיום התפילה.

את על הניסים כמובן הכניסו בחלק החשוב של התפילה, שהוא שמונה עשרה. חלק זה עוסק אך ורק במה שאנו צריכים. חלק זה אינו מקום לסיפורי מופתים וכדומה. לפיכך אין בו מקום לנס פך השמן. (גם ברכת מודים, שבתוכה שיבצו את על הניסים, עוסקת בהודאה על דברים יומיומיים שאנו צריכים: חיינו המסורים בידך, נשמותינו הפקודות לך וכו')אילו היו משבצים את על הניסים ב'הודו', אפשר שהיו מוסיפים גם את נס פך השמן. אבל לא שיבצו את על הניסים שם.

 מיכה.

כל סיפורי ואגדות החורבן, למה נכתבו? כל גוזמאות רבא בר חנא, למה נרשמו? וכל הסיפורים היפים יותר והיפים פחות,
שהגמרא מלאה בהם, לשם איזו בירור הלכה נכתבו? הרי אפילו הרמב"ם איש ההלכה מתיחס אליהם כאל דרשות שיש לדרוש,

ואם בדרשות עסקינן- לא ירדתי לעומק מחשבתך, נס חנוכה היה -מציאת פך השמן שהספיק לדלוק שמונה ימים בשבעת נרותיה.
הרי הם יכלו להדליק  אם היו חושבים בהגיון- כל יום נר אחד -שמונה ימים, והם העדיפו קיום מצווה כהלכתה אפילו רק יום אחד.
מאשר להדליק שמונה ימים לא כהלכתה,  אבל מה ההתחדשות שאנו מציינים שאנו מדליקים במוסיף ועולה, אנו הרי לא מדליקים כל שמונת ימי חנוכה- רק יום אחד- כפי שהיה הנס.

_________________

מודה ועוזב

הדבר ברור כי הגמרא נערכה על סדר המשנה. כלומר מטרתה היא בירור הלכות. אחרת היו כותבים מדרש רבה נוסף, או משהו דומה. אמנם הגמרא עסקה באגדות, (והרבה יותר מהמשנה, שכמעט לא הזכירה אגדות ודרשות), אבל זו לא היתה מטרת הגמרא. לכן צריך לברר בכל מקום למה הגמרא הביאה מה שהביאה מהאגדות ולמה לא הביאה עוד. ולכן פה אני סבור שזה העיקרון שצריך לענות על השאלה.

אינני יודע אם בנר אחד במקדש אפשר לצאת יד"ח. וגם אם אפשר לצאת יד"ח בנר אחד, אז נכון שאם השיקול שלך היה די משמעותי בעיני המחוקקים דאז, שראוי לעשות שבעה נרות בכל יום, כבמקדש, אזי סביר שמה שכתבת על האיסור של עשייה כתבנית בית המקדש הוא שמנע אותם מזה. אבל אחרי שא"א בדיוק כמבקדש, מה טעם לעשות שמונה? הרי זה כבר לא באמת דומה? (ומה עם הקנים? וי"ח טפחים?) לכן כבר עשו את זה נר איש וביתו, ולמהדרין לפי הימים.

קצור דיני חנוכה 
הראי'ה קוק זצ"ל

זכר חסדים ופלאי א-לוה,
בשנות קדם הביט מגבוה,
לתת עז להחליף כח,
לעם ממשך מגזע קדוש פורח,
חובה עלינו לעד להזכירה
חסד א-ל במעשה ואמירה.
בעשרים וחמשה לכסלו החדש
יום אדיר ברב טוהר וקודש,
שמונת ימים בו יבאו,
להודות ולהלל יקבעו,
להדליק נרות כברקים מזהירים,
ומדי יום יוסיפו המהדרים הבחירים,
גם כל נפשות בית ידליקו בגילה
איש נרותיו ויסלדו בחילה.
ושלש יברכו עת ידליקו
בברכת זמן רצון יפיקו,
ובכל הלילות אך שתים ברכות
מצות וזכר נסים יחד נערכות,
לבד אם שכח או שגה בהלכה
ולא ברך בראשון לזמן הברכה
אז מפי חכמים הדת נתונה
בכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה.
ואם להדליק נרות פס כחהו
ישא ברכה עת תחזינה עינהו
וברכת זמן ונסים יודה לא-ל
בראותו נרות מצוה בבתי ישראל.
ועובר אורח בארץ נכריה
אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,
וכדת היא נרות עורכת
גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת,
אז חובה עוד אין עליהו
להדליק נר במלון מגורהו.
ואם הגבר האורח יבא בגפו,
לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו.
והאיש אשר אין לו מקום קבוע,
הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע,
במקום אשר יאכל מאכלו,
שמה להדליק שפרה גורלו.
והדת על הכל מחכמים נתנה
כי אף לנשים היא למנה,
כי אף להן זאת יאתה,
כי מידי אשת חיל יד ד' נגלתה.
ואף איש נדכא עור עיניים
לפעלת צדק זאת יתן ידים,
ואם אין לאל ידו לערוך המערכה,
יעזרהו רעהו והוא יברך כהלכה.
אך אם עמדו תהי עזרתו
בעדו תעשה היא מצותו,
כי במצוה זאת חכמים אמרו
להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו.
אף תוכל אשה למלאות יד שליח,
אך מצוה לאיש יראת ד' הריח.
כי מצוה רבה היא בערכה נהדרה
מיין קדוש והבדלה היא יקרה.
רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו
כי גדול היום וקדוש לאדוננו.
אשרי ירא ד' בזמנה יקדימנה,
כבא השמש ומהר יעשנה,
אך אם אנה לידו דבר מפריע
ימהר עונתה שעה ורביע.
ורב שמן במנורה אז יציקו,
לזמן כחצי שעה בלילה עוד ידליקו.
אך יזהר ולא יחבק ידים
עד עת בשוק כלו רגלים
אך לעת זאת ליעקב עת צרה
אשר רק בביתו יתהדר במצוה היקרה
אז זמן המצוה נתאחר
ויכול לעשותה עד עלות השחר,
אם בכל ביתו עוד גלויי עינים
וחבלי שינה עוד לא סגרו להם עפעפים,
ומדת השמן בלבבו ישער
אם חצי השעה תהי לבער.
ובפתח הבית יערך נרהו
במזוזת שמאל למען המצוות יסובבוהו.
אם בלא מזוזה פתחו כמחתרת
אז משמאל הימין נבחרת.
אם על יד רחובות ביתו נפתחת
בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת.
ואם סביב לה יקיף החצר
אף אז מפתחה לא יבצר.
ואם משני עברים לביתו דלתים
בשתיהן ידליק למנוע מראה עינים.
אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה
ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה
זאת המצוה לא נשבתה,
כי בפנים הבית תקח עמדתה
להזכיר בני הבית לעורר לבותם
להלל לד' ולפארו במקהלותם.
אז אך במקום אחד יעמיד על כנם,
אף אם הפתחים יגדלו במנינם.
ואם במקום גבוה בעליה יהי נוהו,
אז יערוך בחלון נרהו
ואף הדר בבית ומעונתה שפלה
להדליק בחלון המצוה גדלה,
בעת אשר כדת בפתחהו
להדליק שמה לא תמצא ידהו.
אך אם בפתח הבית יציב לה יד
הזהיר במצוה ואת קדושים רד
ישפילנה למטה מטפחים עשרה
ואז לשם מצוה תהי נכרה,
ואם יותר מזה הגביה נרהו
לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו,
אך יותר מהנה תשמר נפש תמה
מלהגביה למעלה מעשרים אמה.
ולא יתן במקום אשר ישימו הכל
את נרות הבית אשר בחול.
בפנת הימין כמשפט התורה
ידליק את הנרות במנורה
להתחיל בשמאל לימין להפנות
כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות.
ומטרת המצוה אך ההדלקה
ובהנחה בלבד מצוה נעתקה,
ואף אם אחזה בידו בעת הדלקתו
אין בידו ידי חובתו.
ואם לפני זמנה היתה בוערת
יכבה אשה וידליקה לשם המצוה הנהדרת.
וישמר מאד להזהר בכבודה
ולא ישתמש מאומה מאור יקודה
אף דבר מצוה וחפצי שמים,
ואף בריחוק מקום מלא עינים,
אף מנר הראשון להדליק הנותרים
אשר אך להדר אינם מותרים.
ואם כבר בערה מדתה הקצובה
מני אז כנר חול היא חשובה.
ואם טרם זמן זה כבתה
אז אסורה היא ואוסרת תערובתה,
והשמן ידרש להתירו ששים כפלים,
ויזהר בלי לערבו בידים.
ואם כבו הנרות אחרי ההדלקה,
להדליק עוד פעם אין להזקיקה.
כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת
זולת אם חשב באמת
ובצדקה
כי אינו מקבל שבת בהדלקה.
נר אשר יש לה פיות מהרבה עברים
אנשים כמספרם בה נפטרים,
ואם בעגילה שם פתילות בתוך הקערה
אף מצות אחת מהן נעדרה,
רק אם כלי עליה כפה
אז כל פתילה למצוה יפה.
וחרס ישן מחרסי אדמה
לא לכבוד המצוה הרמה.
ואם בבלי דעתו עליו הדליקו
בלי ברכה חכמים חקר העמיקו.
ובמוצאי שבת הבדלה או הבערה
מי להקדים עוד לא נחקרה.
רק לא עליו יברך על הנר בהבדלה,
כי אך למצוה ולא להנאה נגבלה.
שמן זית למצוה נבחרת,
כי אורה צלולה ומהודרת.
אף נרות חלב או שעוה יצלחו
והם יהדרו אם יארכו.
בהודות לד' והלל יגמרו
כל שמונת ימים אשר נבחרו
ולהזכיר בתפלה ובברכת הסעודה
חסד ד' לבית יהודה.
ואם שכח איננה נחזרת
אף שאינה יפה ומהודרת.
בתפלה בברכת הודאה
ובברכת המזון בהארץ נקבעה,
ולהרבות בסעודה ושתית יין
בהם מצוה אין.
רק דברי תורה ישימו להם פדות
מכלל סעודת רשות.
ויקראו בתורה פרשה קבועה
בחנכת משכן המקדש היא ידועה
שלשה אנשים במנין
והכהן יכפיל הענין,
וביום השבת בנביא יפטירו,
הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו,
ואם שבת שני בו יארע
בנרות שלמה במפטיר יקרא,
וקריאת ראש החדש תמיד קודמת
אך כבוד היום בחנכה נחתמת.

("אורות הראיה")

_________________