ויפתח הגלעדי איש גיבור וגו' והוא בן אשה...הרהורים

שאלה טיפשית
ברור שבאוירה המתירנית של ימינו עלינו לשמור על סייגים יתרים

כן ולא.

אתה צודק שפעם הכתיבה הייתה הרבה יותר כנה מאשר היום, אך בכל מקרה שם המטרה להראות את המצב השפל של הדור עד שאלו היו מנהיגיו.

גם היום יכולים כותבים "חרדים" לכתוב משהו היסטויר וכדי לציין את מעמדו הפחות של דמות כלשהי להגיד שהיו רינונים על אימו

בור סוד

העלית נושא מעניין, אך סבורני שיש כאן כמה וכמה שאלות נפרדות.

א. כיצד זה נאמר על יפתח פרט כה מביש, שאמו היתה זונה?

ב. איך השתנו כללי הכתיבה מאז ועד היום?

בנושא השני איני חפץ לדון. הוא שייך לסוציולוגיה החרדית (עיתון המודיע) לא פחות ואולי יותר מאשר לכללי כתיבה בצניעות.

אולם השאלה הראשונה היא אכן מתבקשת. אין דרכה של תורה לספר בגנאי של גיבוריה, ואין דרכה להזכיר פרטים שנוגעים לחוסר צניעות. מדוע אם כן זה נעשה כאן?

אולי צריך לתקן את הנאמר בפסקה הקודמת. אין דרכו של המקרא, התורה והנ"ך, להתבטא בחוסר צניעות וגם לא לכתוב דברים מיותרים. אך כאשר הדבר חשוב ונחוץ, הוא יוזכר.

עלינו להציג קודם כל את השאלה מה הכוונה ב"בן איש זונה". האם הכוונה למה שבימינו מכנים "פרוצה"?

בדיקה בפרוייקט השו"ת בחיפוש של "זונה" בתנ"ך מראה כי אכן זה הפירוש הפשוט של המילה, כגון במעשה יהודה ותמר. כלומר, אשה שמוכרת את גופה תמורת אתנן.

ואין פירוש המילה הזו כמובנה אצל חז"ל, שם היא מציינת גם אשה שחל עליה שם פסול עקב ביאתה על ידי פסול אצלה.

אמנם, לפי הבנה זו, קשה להבין כיצד גדל יפתח בבית אביו גלעד. הנה כמה שאלות:

א. איך ידע גלעד שיפתח הוא בנו ולא שנולד למישהו אחר?

ב. מדוע הסכים גלעד להביא את יפתח לביתו?

ג. מדוע בכלל לקח גלעד זונה או בא עליה?

בדיקה במפרשים מראה כי אכן הם סברו שאין הכוונה ל"זונה" במובן של פרוצה אלא רק למישהי שלא היתה נשואה לפי כל הכללים המקובלים. לדוגמא, שהיתה אצלו פילגש (אשה שאינה בקידושין וכתובה). או שהיתה משבט אחר.

ואולי הניע אותם מניע פשוט ואצילי, שמופיע גם במקומות אחרים. קשה בעינינו להניח שאדם המוזכר בתנ"ך (ולא לביקורת) נכשל במעשה כזה.

אולם גם אם נניח ש"זונה" כאן כמשמעו, ניתן עדיין להבין שגלעד הוליד את יפתח מאשה זונה כפשוטה של מילה זו, ולאחר שנודע לו שהוא בנו, לקח אותו לגדלו אצלו.

אבל לאחר שנפטר האב, מאסו בו הבנים האחרים. גם בגלל הבושה, גם בגלל העדר אחוה, וכמסתבר גם בשל הירושה.

ניתן לנו לשער כי גם לפני שנפטר אביו לא היו ליפתח חיים קלים...

השערתי היא שפרט זה מכין את הרקע להבין את האופן שבו גדל יפתח. חלקו הראשון של הסיפור, עד לרגע שבו מגיעים אליו זקני העיר לבקש ממנו שיושיע אותם מיד אויביהם, עוסק בהידרדרות שעברה עליו.

הוא נולד לאשה זונה. אביו מגדל אותו בכל זאת, אך האם בבית נתנו לו אי פעם להרגיש שוה? שאין הוא שונה משאר הילדים? לא זו בלבד שאין אמו כשאר האמהות, אלא שהיא זונה.

לאחר שנפטר אביו, מגרשים אותו. העיר רואה, כולל הזקנים, אבל שותקת.

דרכו של המקרא שאין הוא מפרט לנו, כמו בסיפור מודרני, את תחושותיו של יפתח המגורש. אבל ניתן ללמוד עליהן מתגובתו כאשר מבקשים ממנו לחזור. כדלקמן.

בלית ברירה, מוצא יפתח את עצמו במדבר, ועוד כראש חבורה של מיואשים מחייהם. סביר להניח שחיו ככנופיה במידה כזו או אחרת.

האם השלים יפתח עם מצוקתו? האם לא נטה, כמו בני אדם היום, להאשים את סביבתו בכך שגזרה עליו להתרחק מהיישוב ולהפוך לראש של ליסטים וכיו"ב?

גם הביטוי "וישב בארץ טוב" נראה כלשון סגי נהור לארץ שהיתה ההפך הגמור, ואולי לא רק בשממה שבה, אלא בשממה הרוחנית והמוסרית. אדם מן היישוב לא היה יכול להחזיק שם מעמד.

שופטים פרק יא

וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ:

אך דווקא שם גדל יפתח והיה למנהיג, ושמר, ככל הנראה, על יושרו.

והוא גם גידל משפחה, כפי שנראה מכך שהיתה לו בת..

למרות הביוגרפיה האומללה, למרות הקשיים האובייקטיביים, הוא צמח כגיבור, והיה אדם טוב וישר, כזה שניתן לפנות אליו בבקשת עזרה. נאמן למולדתו, גם המולדת שזרקה אותו ופגעה בו.

את כל זה אפשר לשמוע ברמיזה, כדרך המקרא, במשפט שאומר יפתח לפונים אליו.

שופטים פרק יא

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב:
(ו) וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן:
(ז) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם:

זקני עירו מתחייבים לו להפכו לראש. והוא מקבל את דבריהם. וכאשר הוא חוזר, הוא יודע להנהיג את העם ואף לשלוח דברי תוכחה למלך עמון בסגנון המעיד כי לא עם הארץ היה.

ובכל זאת, לאחר הנצחון המפואר, כאשר יוצאת בתו, הוא מאמין (בטעות?) כי ראוי להקריבנה כפי נדרו אשר נדר.

הוא לא פונה להתייעץ אם יש היתר לנדר. הוא לא מנסה לחזור בו באיזה אופן. הוא, בנוקשות, מקיים את הנדר.

השורש של כל אלו מתחיל ב"בן אשה זונה". ואולי גם באב שבגודל לב הביא את בנו אל ביתו, אך לא השכיל לחנך את שאר הילדים לראות בו אח כאחד מהם. הכשלון הנורא של יפתח בסוף דרכו, העלאת בתו לנדרו, נופל גם על האחים שמנעו ממנו להיות חלק מהקהילה, וביותר על הזקנים שראו ושתקו.

כאשר חזר יפתח והיה למנהיג, הוא עדיין הביא איתו, עם מעלותיו, גם את החסרונות שלא ידע שיש לו ולא ידע איך לתקן.

לפי כל זה, האם אפשר לוותר על ההקדמה המציינת את העדר ייחוסו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

זונה = שהיה לה חנות מכולת, בדומה לרחב.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/07/2008 7:21:06

נישטאיך

כמדומה שיש מפרשים בצורה כזו, אך האם כוונתך שזה ה"פשט" או שזו דרך של הומור לענות על השאלה, בצורה של התחמקות?

***
השאלה הועלתה בידי פותח האשכול גם בפורום שמותר להזכיר את שמו.

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2441380

ושם העלה HMIL10 את פירוש החיד"א, שלא ראיתי, אך מתוכו בא להוכיח שלא יתכן שיפתח היה בן איש זונה כפשוטו.

אני מעתיק את דבריו ואת תשובתי, ומי שיכול להוסיף, יוסיף בבקשה.

תחילה כתב:

פירוש הדבר בן אשה זונה מפרש אדונינו החיד"א זצ"ל שאמו הייתה בת יחידה וירשה את כל נחלת אביה ומנהג ישראל היה אז שאשה יורשת לא מתחנת אלא עם שבטה ואילו אמו של יפתח נישאה לבן שבט אחר ולכן קיבלה את התואר הלא מחמיא שפירשו הוא זר

ועיין עוד שם ותמצא נחת על מידותיו המופלאות של יפתח

***
ועוד כתב על דברי:

מימוני
כשלת בדבריך לו היה יפתח פגום ביחוסו אסור היה למנותו לתפקיד כה חשוב כנפסק ברמב"ם וזה בעצם הייתה כוונתו שזקני עירו הם יבואו וימנו אותו לאחמ"כ לשופט דבר המוכיח אחרית דבר שאין בו וביוחוסו שום פגם

[זהו ממשמעות דברי החיד"א]

ואני עניתי:

תודה על ההערה. איני מכיר את דברי החיד"א, שאינם מצויים לי. אמנם מכוח קושיה זו לבדה לא הייתי משנה את פירושי.

נראה נא בעצמנו: האם האיסור למנות מי שאינו מיוחס חל בכל משרה ציבורית? מדאורייתא או מדרבנן? (כלומר, האם הוא היה קיים בימיהם?) ויש לחלק בין אפשר לשאי אפשר (כי אם זו הדרך היחידה להינצל מפחד העמונים, מה היה להם לעשות). ומעבר לכל זה, אולי עשו נגד ההלכה?

כל זה לשיטת החיד"א שהבאת כאן.

אך גם זאת: עיקר הנחת היסוד צריכה בירור. אם היה בן זונה, כפשוטו של מונח, האם זה פוסל את ייחוסו? במעט שהספקתי לבדוק, חזרתי וראיתי כי יש הבדל בין שררה כמינוי ואפילו לבית דין לבין דיני ייחוס של כהנים. בכהנים, מי שאין אביו ידוע הריהו "שתוקי" ופסול לעבודה. אבל בשאר שררות ואפילו בבית דין לנפשות, הנה לך דברי המאירי:

בית הבחירה למאירי מסכת יבמות דף מה עמוד ב

הגר אין ממנין אותו לשום שררה של צבור אלא אם כן אמו מישראל שנאמר שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך וכל שאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה ומאחר שביארנו שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר נתברר מאליו שהוא ראוי למנותו לכל שררות של צבור

והדברים קל וחומר. אם מי שנאנסה אמו לגוי ולעבד הריהו יהודי גמור וכשר לכל שררה, יפתח לפירוש הפשוט שהיה בן זונה אך בן גלעד, על אחת כמה וכמה.

ואם מצאת בחיד"א שפסל את ייחוסו באופן זה, הבא נא את הדברים לכאן ונלמדם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">