עוילם גוילעם [הליכה לערכאות]

אמשלום

לא לדיינת (ואולי לדיינה, על משקל רבה), אך אין סיבה שלא למנותה לרב ממין נקבה, ולא לרבה.

נשים כפוסקות הלכה, ממבט קונסרבטיבי

בעניין נשים כפוסקות הלכה מאתר קונסרבטיבי
 
http://www.responsafortoday.com/vol4/11.pdf

"נשים כפוסקות הלכה",  מאתר קונסרבטיבי
 
http://www.responsafortoday.com/vol4/11.pdf

מורה נבוך 

ברור שאם מדינא אפשר לדרוש מהדיין לפרש מהיכן דנתוני משום צדק תשפוט, והדיין בעצלותו ופחדנותו אינו מסכים לזה, אין טעם שהקבלה תהי' משמעותית אם לא נכלל בה ויתור ע"ז.

צדקת. אלא כשאתה מסכים לבוא לפניהם, הם דורשים שתוותר על זכותך.

מורי ורבותי
אם חשבתם שזהו אך ורק שיח של פורום,
הרי אפשר למצוא שזו דעתו, פסקו והכרעתו של גדול הפוסקים בימינו, ומזקני הדור,
שישב על כסא דין עשרות שנים
שחיווה כך בדיוק את דעתו, לעיני כל העולם, בשאלה צבורית חשובה עד מאוד,
שנידונה על במות מפורסמות גם של אומות העולם, במלכות אמריקע הגדולה, מלכות של חסד.

הנידון היה\ ניסיונם של עסקנים טובים בארה"ב לשכנע את הרשויות שם להכניס לחוקי המדינה
סנקציות ועונשים על בעל שחוייב ע"י דין תורה לגרש, ומסרב או סוחט וכיוצא בזה.

באו ת"ח מפולפלים והעלו את החשש ההלכתי, שאם הבעל יתן גט מפחד העונשים שיהיו קבועים
בחוקי המדינה, הרי זה 'גט מעושה', ושוב לא פעלנו כלום.

נכתבו על כך פסקים וקונטרסים לכאן ולכאן, והרוצה לעיין בהם ימצאם ב'מוריה'.

לענייננו, נדפס [...!] שם פסק של הגאון האדיר פוסק הדור, פאר הדור והדרו, מרן
הגרי"ש אלישיב שליט"א, יאריך ימים על ממלכתו. בתשובה זו כותב הגריש"א, כי
העובדה שהאשה מצויידת בפסק של בית דין שהבעל חייב לגרשה, וא"כ אפשר לומר
שאין זה גט מעושה (גוים חובטים אותו ואומרים עשה מה שבי"ד ציוה...), אינה מספקת.
מדוע? משום, כך כתוב על גבי נייר לעיני כל העולם, שככל הידוע לנו בכל מקרה כזה
שהאשה השיגה פס"ד לטובתה, אין כל קושי לבעל להשיג בי"ד אחר או רבנים אחרים
שיפסקו לטובתו, ואזל לו ההיתר!

עכשיו התבוננו, מי, מתי ועל סמך איזה ניסיון רב, ובאיזה נסיבות
אמר שאפשר לסובב בתי דין באצבע?!
ושאי אפשר לבנות תיקון חוקי, לאור מצבם הזה של בתי הדין!?
 

דגים

ומה נעשה כשיום אחד תפסיק אותה מלכות של חסד אמריקה לכבד שטרות חוב \ ערבויות \ שטרי קניין וכיוצ"ב של יהודים, כי כידוע עלולים לבסוף למצוא מהניסיון איזה פוסק הדור שיכריע כי אין לכבד הסכמים חתומים ע"י הצדדים מאחר "והיה אצלי מרא דאתרא ר' תופיק אביערי וכו'.

מעניין מאיזו פרשיה ציבורית ילמדו האמריקאים תקדים חביב זה, ומה יגיב על כך מרן פוסק הדור עמוד ההוראה וכו'.

למי שעדיין מסוקרן, שמא ימצא את מבוקשו באשכול "פסקיו הציבוריים של הגרי"ש אלישיב"

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2294674&forum_id=771

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 18/07/2008 12:35:39

דגים

נדמה לי שכוונתך לחוק הגט במדינת ניו יורק, לפניך מתוך בג"ץ  6751/04 .

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/0406751.doc

"במדינת ניו-יורק נחקק בשנת 1983 "חוק הגט", המתנה גירושין אזרחיים בהסרת כל מגבלה החלה על הצדדים, על-ידי מבקש הגירושין (N.Y. Dom. Rel. Law 253). חקיקה דומה התקבלה אף בקנדה ובאנגליה. בשנת 1992 הוסיפה מדינת ניו-יורק את שאלת עיכוב הגט אף לרשימת השיקולים המשפיעים על חלוקת הרכוש בין בני הזוג ומזונות האישה (N.Y. Dom. Rel. Law 236B(5)(h), 6(d), ור' גם Schwartz v. Schwartz, 153 Misc. 2d 789, 583 N.Y.S.2d 716 (Sup. Ct. Kings County 1992). מגמה זו ננקטה אף על-ידי בתי משפט באוסטרליה (ר' A. Strum, "Jewish Divorce: What can the Civil Courts Do?" (1993) 7 Aust. Journal of Family Law 225; ראו גם: Barbara J. Redman "Jewish Divorce: What Can Be Done in Secular Courts to Aid the Jewish Woman?" 19 Ga. L. Rev. 389 (1985)). בצרפת עצמה, הוכרה עילת תביעה בנזיקין מקום בו עיכב הבעל את גיטה של אשתו לאחר שתמו הליכי גירושיהם ( ז"ק נידאם "עמדתם של בתי המשפט האזרחיים בצרפת כלפי תביעות נגד בעלים יהודיים למסירת גט" דיני ישראל י-י"א (תשמ"א-תשמ"ג), שפה, והנספחים שם). [יוער אמנם, כי לעיתים נשמעה ביקורת לפיה מעוררים חוקים אלו בעיה בתחום חופש הדת (E. S. Nadel, "New York's Get Laws: A Constitutional Analysis", 27 Colum. J.L. & Soc. Probs. 55, 83-90 (1993); M. Feldman, "Jewish Women and Secular Courts: Helping a Jewish Woman Obtain a Get", 5 Berkeley Women's L.J. 139 (1990); T. Rostain, "Permissible Accommodations of Religion: Reconsidering the New York Get Law", 96 Yale L.J. 1147 (1987).)]. מהאמור עולה, איפוא, כי בכוחן של הקהילות היהודיות בתפוצות, לעיתים בסיוען של מערכות המשפט המקומיות המוסמכות לדון בעניינם של אזרחיהן, למצוא פתרונות שונים אשר יקלו את מצוקתה של העגונה, גם ללא מעורבות  מדינה אחרת בעניינם".

הלינק מפנה לפס"ד בבג"צ, ומשם צוטט הקטע עם ההפניות הרבות שהביא נישטאיך ]מתוך דברי השטפטת םרוקאצ'יה]..
בהעברה בעלמא, מקופיא, שמחתי מאוד לראות שנעלם מכב' השופטים הדיון שהבאתי אני, מתוך כתה"ע התורני 'מוריה'. גם בפס"ד המיעוט של רובינשטיין, יש הפגנת בקיאות, לצורך ושלא לצורך, וכנראה רצה לכתוב איזה מניפסט בענייני עגונות והפקעת קידושין. עם כל המקורות הרבים, לא מצאתי שם את הפולמוס שהתקיים בניו יורק ובירושלים מסביב לאותו חוק גט בניו יורק.
ואולי טוב שכך הוא, ונוכל לדון בזה רק ביננו לבין עצמנו.

_________________

עינא פקיחא ונהורא מעליא

http://www.shemayisrael.co.il/shure/getlaw/getlaw_E1.htm

הותאמה מידת התמונה לקריאה נוחה של האשכול

תוקן על ידי עצכח ב- 22/07/2008 15:03:14

כפי שכבר צוין לעיל, בתי הדין כיום אינם מוכנים לדון לפי דין תורה, אלא 1) פשר הקרוב לדין (בד"ץ עה"ח), 2) פשרה, 3) לפי שיקול דעת חופשי של הדיין, 4) בין לפשר ובין לטעות!, ראו שטרי בוררין באתר דין תורה:
http://www.dintora.org/Innerpage.asp?ChildID=15#

בעיות נוספות, הן הניסיון לעקוף את ההלכה, ואת החוק:
פטור מחובת נימוקים, קבלה לדון לפי גרמא, חיובי הוצאות, בוררות לא מוגבלת בזמן, הוצאת פסקי דין תחת הכותרת פסק ביניים, שתשמר את סמכות הבורר לנצח. הרחבה זוחלת של סמכות הבורר לכל נכסיו ועסקיו של הנתבע, תוך העלמת שטר הבוררין, אי מתן העתק משטר הבוררין לצדדים, הוצאת צוי מניעה במעמד צד אחד כדי להכריח את הנתבע לדון בפני הבורר, קביעה שהבורר הוא בית דין קבוע על כל ארץ ישראל, והנתבע לא יכול לבחור לעצמו זבל"א או בית דין אחר,

ועוד חסרונות:
טשטוש הגבולות בין סמכות הרב כמנהיג קהילה, לבין קיום הליך שיפוטי אובייקטיבי. חוסר יכולת לחשיבה אובייקטיבית, אלא הזדהות אוטומטית עם הצד שנחשב למקובל יותר בקהילה.

תחילת דין בלילה. דיון בכפיה בלילה.  שמיעת דברי בעל דין שלא בפני בעל דין חבירו. פניות של עסקנים לטובת אחד הצדדים מחוץ לכותלי בית הדין. שינוי פסקי דין סופיים לפי בקשת צד אחד, וללא דיון. הפצה של פסקי דין סותרים לכל צד.

נקיטת טקטיקה של התשת הצדדים על ידי שיסוי של הצדדים אחד ברעהו, עד שהצדדים מותשים, והתיק בשל להכרעה. עידוד מעשי אלימות בין הצדדים כדי להשיג יתרונות של המוציא מחבירו עליו הראיה. ניהול הדיונים תוך צעקות בין המתדיינים עצמם ושל הדיינים על המתדיינים. פגיעה בכבודם של המתדיינים.

כל ההולך לערכאות הוא כמרים יד בתורת משה!
הוא מוחרם מנודה ומשוקץ!

הגיע הזמן שצריך שרב יקום ויאמר את מה שכולם לבסוף גם עושים.
אין הבדל בין ללכת לערכאות לבין בתי הדין למעט ש:
בבתי דין אין שקיפות ביחס לבית משפט.
בבתי דין יש שחיתות ביחס לבית משפט.
בבתי דין החזק בדר"כ ינצח משא"כ בבתימ"ש.

כולנו בני אדם וגם הדיינים כמו גם השופטים.
ברגע שתיקנו את שטר הבוררות המאפשר לדיינים שלא לדון עפ"י דין תורה, אפילו דיינים יר"ש (וב"ה יש גם כאלה) כבר לא דנים עפ"י דין תורה והיות וכך אני מעדיף כבר לדון בפני בימ"ש, שם יש אפשרות אובייקטיבית להילחם, הכללים ברורים אפילו שבחלק היישומי גם שם התוצאה לא ידועה אבל ביחס לבתי דין ההליכים הרבה יותר נקיים, שקופים וברורים.

לאחרונה, אנו עדים לאחר תופעת "קרית אונו" להתרבות עורכי הדין במחוזותינו.
מה דינם של אלו? האם יש תחומים שלכו"ע עורך הדין אינו עובר על שום איסור גם לא על "לפני עיוור"?
בעיניי, מקצוע עריכת הדין אינו שונה מאחד העוזר לחברו בשכר להבנת כללי משחק הנהוגים במשחק מסוים בכדי שהלה יזכה. החוקים הנוהגים במדינה, כמוהם ככללי משחק ועורך הדין בסה"כ עוזר ללקוחו להשתתף במשחק כשידו על העליונה. אין בהשתתפות זו משום כל הודאה כי כללי המשחק אמת וצדק משקפים כמו גם לא כי עליונים הם על פני תורת משה ח"ו.
הנ"ל לא נבדק מבחינה הלכתית ואשמח לשמוע את דעתכם יושבי ק"ק עצכ"ח בעניין.

עט מלחמה

<"ברגע שתיקנו את שטר הבוררות המאפשר לדיינים שלא לדון עפ"י דין תורה, אפילו דיינים יר"ש (וב"ה יש גם כאלה) כבר לא דנים עפ"י דין תורה והיות וכך אני מעדיף כבר לדון בפני בימ"ש">

הבעיה אינו הדין אלא הערכאות, כל זמן שהדבר הוא ענין שבממון אדם יכול "לוותר" על דין תורה, ואז וויתורו הופך לדין תורה.

___________________

קוגלגר

ראה כאן:

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=829083&forum_id=1364

בבתי המשפט האזרחיים, יש חסרונות של חוסר נגישות לאזרח, והעלות היקרה של ההליך, 2.5% אגרת משפט + שכ"ט עו"ד. שוררת שם כיום אי ודאות באשר לתוצאה של הליך משפטי. תהליכים דומים של פולחן אישיות לאהרן ברק, הרסו את החשיבה המשפטית, ואת היציבות. לקשרים חברתיים בין שופטים ועו"ד יש השפעה על ההליך. יש לחץ לפשרה לא הוגנת בשל עומס תיקים.

בנוסף, מדינת הלאום היא מכשיר מנוכר, גם אם הכרחי לצרכי ביטחון. את מירב התפקידים החברתיים יש לבצע ברמת הקהילה.

למרות שעיקר ההכרעה בסכסוך נובעת מתחושת צדק, הבנה מסחרית אנושית, שיקולי מדיניות חברתית, שימוש מושכל בסעדים זמניים, ובכלל, לכל דין תורה יש יותר מפיתרון אחד - פניה לערכאות זרות מסמלת כישלון חברתי, שהתורה וחז"ל מגדירים כמייקר שם אלילים. המאמץ שצריך להיעשות בתחום זה, איננו שונה ממאמץ שנדרש מאיתנו בתחומים אחרים, שבהם המציאות מקשה על קיום המצוות. מאידך, לא צריך להשלים עם המצב הקיים בבתי הדין הקיימים.

הפיתרון מחולק לשלושה:
1. כאשר שני הצדדים הם אנשים מן היישוב, כדאי ליצור הרכב מיוחד של זבל"א, מאנשים ישרים ומתונים. לא להסכים להתדיין בבתי הדין הקיימים.
2. כאשר אחד מן הצדדים הוא אדם לא ישר ותקיף, להשתדל להשיג היתר לפניה לערכאות.
3. לסייע להקמה של בתי דין ליד כל קהילה, שיפעלו באופן וולונטרי מבלי לכפות עצמם על הצדדים, שינהלו פרוטוקול מוקלט (למשל בנגן MP3), ושיפעלו בשקיפות ובמתינות.