מהדורות שונות של 'מטפחת ספרים' להורדה

אי סייפא לא ס(י)פ(ו)רא...

מעניין שכל עוקרי התורה לדורותיהם, הלוחמים בה' ובתורתו, מאריכים ימים בטוב ובנעימים, עד שירמיהו הנביא תמיה ומקשה: "מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל עוברי דרך", אך מי שרק יגע בקצה קצהו של ספר הזוהר, או שירמז פגיעה קלה באיזה אדמו"ר או מקובל, סופו ברור וידוע מראש: מות פתאומי בגיל צעיר, ובדרך כלל  מ"המחלה הנוראה"...

הייתי מוסיף לכנויך 'דחד יומא'  מיותר להסביר כאן את הענין של מאריך אפיה וגבי דיליה. 

ועוד: מבלי לקחת אחריות על סיפורי חסידים, כבר כתבו כן אחרונים הלא הם בספרתם שבענין של כבוד ת"ח רואים הנהגה אחרת רח"ל. בזכרוני שכך כתב גם היעב"ץ במגילת ספר לפי שעה איני מוצא שם, נסתפק איפוא בקטע הבא מתוך מגילת ספר מש"כ שם אודות אביו החכ"צ: 

'...אין אחד שהתגרה בו מלחמה, שלא נכווה בגחלתו, סוף שלקה בגופו ובממונו, דקב"ה תבע ביקרה ויארכו הדברים לספר כן מה שקה וכו' רק שנים שלושה גרעינים אספר לדור אחרון למען ידעו ויבינו כמה נאמנים דברי חז"ל, הזהר בגחלתן שלא תיכוו, וכל מקום שנתנו עינהם בו וכו', כאשר ראינו כמה פעמים בעינינו וישימו על לב כי אש שורפת היא מנפש ועד בשר ליגע במשיחי ה' עבדיו הנאמנים שומרי בריתו עושי מלאכתו באמונה לחזק בדקי הדת להעמידה על תלה ועוסקים בתורה לשמה...'  

מה שמפליא הוא שלא זלזל בזוהר וכדומה, אלא פשוט חזר והדפיס ביקורת החותרת לאמת. איך אפשר להאשים אדם בחטא כשרק האמת מבוקשו?!

היעב"ץ כותב בהקדמה שאין לו ספק שכבר חכמים שלפניו הבחינו בתערובות שבזוהר אלא שהם לא ראו לנכון לפרסם זאת כדי שלא יבואו ריקים ויטילו מום בכל החכמה העליונה (כך בערך שלונו מהזכרון) ואילו הוא חושב לנכון לפרסם את הביקורת בכדי לקעקע ביצתן של הזוהריסטנים הלא הם השבתאים וכו'.  ובכן כונותיו של היעב"ץ היו ללחום בשבתאות המשוקצת ואילו כונותיו של המו"ל היו ללחום בזוהר ובקבלה כפי שמבצבץ מהקדמתו וכפי שכתב לי מכתב ארוך. אבל בא נניח בשלום על משכבו ותהי מיתתו כפרתו. 

 וכאמור הסיפור הוא מדויק לחוטין כפי ששמעתי מהרב מאיר מאזוז .

היכן הם האחרונים האומרים שלגבי כבוד ת"ח יש הנהגה אחרת?
בכל אופן על קושיותו של  בר בי רב מתקופתו של ירמיהו. יש להעיר מדברי הלשם [שערים ח"ב סי יא בית שני] ולגודל החידוש אעתיק לשונו.

"לכאורה יש לתמוה על התפעלות הנסים הללו. מחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. ומדניאל בגוב האריות. וכן גם מאברהם אבינו ע"ה באור כשדים. הלא מצינו בכמה צדיקים אחרונים הרבה מהם. שעשו כן מדעתם ולא שלט בהם האש. וכמ"ש בכתובות ס"ז ע"ב במר עוקבא ואשתו שנכנסו לתנור מדעתם. וכן בר' זירא. בבא מציעא פ"ה סע"א. וא"כ מהו הרעש הגדול מאברהם אבינו ע"ה באור כשדים וכן מחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. וכן מצינו ג"כ. ברכות ל"ג א'. בר' חנינא בן דוסא שהכניס את עצמו מדעתו בסכנת ערוד ולא שלט בו. וא"כ מהו הרעש מהנס דדניאל בגוב האריות וכו'.
ומשיב על כך.
אשר כך עלה במחשבה לפניו מאז ומקדם. להתגלה בשפעת אור קדשו ולמסור הכחות והמפתחות דסדרי בראשית ורזי עולם. רק לדורות האחרונים אשר מבית שני והלאה. כי להם הנה ניתנה החמדה גנוזה הזאת. לשלוט בכל מעשה בראשית וזכו לזה עד סוף הזמן דכל מייסדי התורה שבע"פ. כי הנה ניתן להם החמדה גנוזה הזאת להשתמש בה כחפצם הרבה יותר מבדורות הראשונים וכו'
לכן הוא כי הנה כל אלו הקדושים המיוחדים אשר בדורות הראשונים שנעשה עמהם ג"כ כמה נסים נפלאים בשינוי הטבע כמו אברהם אבינו ע"ה באור כשדים. וחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. ודניאל בגוב האריות, וכן באליהו ואלישע שהחיו את הילדים. והיה נעשה כ"ז בסיבת גודל רום מעלתם וקדושתם הנפלא. ונשתנה הטבע להם גם בעת תוקף שליטתה. הנה היה אז באמת כל אותן הנסים לאותות ומופתים גדולים עד שחרדו ורעדו על זה כל יושבי תבל. והוא משום כי הנה אז לא הגיע עדיין העת לזה לשלול הטבע ע"י יחיד
משא"כ מבית שני והלאה הנה נעשו כמה נסים נפלאים כיוצא בזה. בנקל מאד. ע"י כמה קדושי עליון. ונעשו בלא פרסום כלל. וגם בלא הכרח כ"כ"

תוקן על ידי אלייעזר ב- 11/09/2008 23:10:11

אם כן למה פסקה הנבואה? אדרבא היתה צריכה להתרבות.

לראשונה אני רואה את השתלשלותו של אשכולי, ולבבי פחד וגופי רעד וכל כולי חיל. אמור נא, מייציץ, האם גם אני בסכנה הנ"ל עקב ההפצה המקוונת? ואם כן, שמא תוכל לקבוע עבורי פגישה עם הרב הנאמ"ן ס"ט, למען יורני דרך תשובה וכפרה? אך אנא, עשה זאת מהרה, בטרם היום הקדוש, יען לא אחפוץ להיכנס אליו כשכתם כזה על נשמתי!

הסר דאגה מליבך,  לפי השחצנות והזחיחות אתה כנראה משתייך לרשעים - אותם הזכיר לעיל מר בי רב  - שדרכם צלחה ושאננה.