שמא מעניין את הגולשים סופו הטראגי של המו"ל העלום של 'מטפחת סופרים' בשנת תשנ"ה (אשר הסתתר מאחרי שם מכון אורח צדיקים כמדומה ות.ד.). והנה הוא: כאשר הופיע הספר פניתי אל המו"ל במכתב ובו תהיתי על כוונותיו ומה הוא מבקש להשיג באמצעות פרסום הספר. מהירות תגובתו והתוכן הפראי והגס שהיא כלל הבהירה לי שהאיש החליט לקשור מלחמה על הזוהר. חשדתי שמא מדובר בדרדעי, המשכתי להתכתב איתו והוא הכחיש כל קשר לכת ההיא וסירב לחשוף שום פרטי אישי. לאחר כשנה שנתיים פגשתי את הרב מאיר מאזוז ('הנאמ"ן') בביתו (גאון ומבקר הידוע בדייקנותו) וראיתיו שהוגה בספר ורושם בגליונותיו הגהות וכו'. שאלתיו האם יודע הוא מי המו"ל, אמר לי הרב מאזוז בוא ואספר לך מעשה נורא, שמענה ואתה דע לך: לפני איזה זמן בא אלי אברך עם חבילת ספרי מטפחת סופרים וביקש שאדאג להפיצם וכו', השבותיו שאיני מעונין לחלק את הספרים אף כי ברצון רב אטול ספר אחד לעיוני. וכך הווה. לאחר זמן בא אלי אותו אברך כשדמעתו על לחיו ואומר, 'זמן קצר אחר הופעת הספר חשתי בראשי בדיקות שונות שנערכו גילו את הגרוע מכל, גידול קטלני בראשי', האברך הוציא חבילת כתבים ואמר לרב מאזוז אלוכל כתבי שאספתי באותו ענין של הזוהר, אני לא מעונין יותר לעסוק בענין זה כי יודעני שמשמיים נענשתי על כך, ואולי בזכות כך שב ורפא לי. כעבור זמן קצר נסתלק האברך בקיצור ימים ושנים. רח"ל. משפחתו לא ידע דבר על כל עיסוקיו או על מהותם, ורק גונב לאוזניהם (אולי ממנו עצמו) כי כתביו נמצאים אצל הרב, הם פנו אליו והוא גילה את אוזניהם על הכל. עובדה נוראה זו שמעתי כאמור מהרב מאזוז עצמו (כמובן שהלשון אינה מדויקת אבל שאר הפרטים מדויקים בתכלית) ניתן לברר ולאמת אצלו שכנים הדברים. כמדומה שאין מה להוסיף. |