המספד בירושלים - הראי"ה קוק

להלן העתקתי מכתב מחוברת ב' שכתב לחותנו בהסבירו את סיבת הספדו, הנקודות המופיעות בתוך המכתב הן במקור, ההדגשות במכתב הם שלי.

להלן המכתב והכותרת שמעליו:

דרך ההנהגה הראויה עם בני הישוב החדש

ב"ה פעה"ק יפו ת"ו, יום כ"ט חודש תמוז תרס"ד

מבין המצרים יאירו אורים, לכ' מ"ח גאון תפארת ישראל מוהרא"ד שליט"א וכב"ב היקרים שי', ובתי היקרה תחי' לאוי"ט.

מרוב עמלי ויגיעי במשא עם ד' אלה, יברכם ד', לא אוכל בכל עת לרוות צמאוני לכתוב מכתבים ארוכים ותדירים לכ"ג האדון שי', משוש לבבי וחמדת נפשי, נוסף ע"ז הלאוני בימים האלה דברי המאורעות, שמהם נוכחתי את אשר כבר ידעתי מראש, כמה כבד הוא ללכת בדרך השי"ת הטובה והישרה רק למען שמו ית' ואהבתו, ביותר במקום שכבר קדמו דברי ריבות וחילוקי דיעות שונות המרגיזים לבבות, כמו שהוא בעוה"ר באה"ק בכלל ובעי"ק ירושת"ו בפרט, מ"מ עם ידיעתי בכבדות הענין, חלילה לי מחטוא לד' ולסור מדרך הסלולה שסללו לנו חז"ל בדרכה ש"ת, להיות מתלמידיו ש"א אוהב שלו' ורודף שלו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, שבזה בחרתי מנעורי, ותל"י ראיתי בה עדנה סימן ברכה לפי ענ"י. כה יזכינו השי"ת להוסיף אומץ לימים הבעל"ט. וכבר גליתי את דעתי במאמרי בהפלס, איך ראוי ללכת בתביעות ודרישות שהם צרכי השעה למען כבוד שם השי"ת וכבודה של תורה, לא בצעקות ומריבות, ולא בהרחקות מופלגות לכל מי שנמצא עליו שמץ דופי, כ"א בדברי חן ושכל טוב, בעבותות אהבה וחבלי אדם למשכם.

והנה באו אלי שני נכבדים... ובקשו ממני... באשר הם מתאספים בבית הבאנק פה לעשות כבוד לד"ר הרצל, והם מוצאים שגם המתנגדים על הציונות לא יכחשו כי מחשבות לטובה על ישראל היו בלבו ואע"פ שלדאבון לבבינו לא מצא הדרך הישרה, מ"מ א"א לקפח אפי' שכר שיחה נאה, ואין מהנימוס שלא לעשות זכר של אבל לכבודו בבית של פומבי כהבאנק אנגליא פלשתינא דפה. – ע"כ הבטחתים לבא. ממילא מובן שאחרי ההסכם לבא, לא חפצתי כלל לסרב מלדבר שמה איזה דברים, כי חשבתי למשפט כי בדברי יהי' תועלת בע"ה. שלא יעיזו יתר המדברים לדבר סרה על השי"ת ותורתו ועל חכמי ישראל, ותל"י שכן הי', ודברתי דברי כמובן בנחת ובנימוס, אבל גליתי את היסוד של חסרון ההצלחה שבכל המבקש שלהם, מפני שאינם שמים את יסוד היסודות בראש, קדושת השי"ת ושמו הגדול, שהוא הכח המקיים את ישראל כמשל המפתח והשלשלת גדולה שבדחז"ל, ולאידך גיסא מוטל ג"כ על יראי ד' להתיחש אל כל מי שרוצה לעשות איזה דבר טוב לישראל אפי' באופן חומרי ורחוק, באהבה ושלו', ולהמשיכו לדרך ד' הטובה, לא בטענה כללית  להפריעהו ממעשיו, כ"א בטענה מפורשת, לתבוע את הקירוב לשם ד' ותוה"ק. שאז אפשר שכל הכחות המשתמשים עתה לרעה יהפכו לטובה. ולע"ד נראה שזה אחת מהכונות הגדולות המרומזות בזוהר בראשית, דרק מתיבתא דביהכלא דמשיח אמר דמאן דלא מהפך חשוכא לנהורא ומרירו למתיקו לא יהא חולקי' הכא, דהיינו שקירוב הגאולה יבוא דוקא ע"י ההשתדלות להפוך את הכחות הרעים לטובים, ולא לדחות את הרעים, שיוכל להיות שהם רעים מפני אונס של מדיחים, והם אינם חייבים כ"כ בזה, ואיך נדחה אבן אחר הנופל.

ותל"י שאני רואה זה בחוש, כי באתי לרחובות ושם מצאתי הצעירים מקולקלים בעוה"ר בדיעות ומסתמא ה"ה במעשים, ולא דחיתים כ"א קרבתים, גם דברתי לפניהם דברי חכמה ושכל טוב שמתוכם הבינו עכ"פ הבנה כללית איך אורה של תורה דוחה את כל צללי החושך והרשעה של הדעות הרעות שנתרבו בעוה"ר בזה"ז, ופעל עליהם הרבה לחבב את התורה ולהתקרב הרבה, עד שסיפרו שבשבת אחרי היותי שמה לא גלחו את זקנם, אע"פ שלא דיברתי עמהם אפי' רמז אחד פרטי תוכחה של פרצה מעשית, כ"א בכללות, ואני סומך שאחרי שהניצוץ האלקי של אהבת השי"ת ויראתו האמיתית יכנס בתוך הלב, יעשה פעולתו בכח אלקי יותר הרבה ממה שאפשר לו לעשות אם נכניסהו אנחנו בזרוע וכח מעשי מן הצד, ויותר ממה שנראה בחוש יש תיקון ברגשי הלב שהיא העיקר.

ועכשיו אם הייתי פונה אליהם עורף, הי' זה גורם לביטול כח ההשפעה לגמרי חלילה, לבני העיר שרובם נמשכים אחרי הציונות, ולבני המושבות בפרט, ואיך אפשר לי להפקיר נפשות רבות עם קדוש באה"ק, שעינינו נשואות עליהם שיתנחלו על אדמת קדשינו, באופן שלא תוכל להועיל אח"כ שום תוכחה והדרכה חלילה, שהעיקר תלוי ביחש האהבה שבין המדריך להמודרכים, וכ"ז הי' עלי לעשות רק בשביל כבוד המדומה, שלא יבאו אנשים שאינם מכירים מחשבותי הטובות והשלימות בחסדי השי"ת, עמו ית' ועם תורתו, וימעיטו בכבודי. חלילה לי ממחשבת פיגול כזאת. ובוטח אני בחסדי השי"ת שהוא יודע לבבי וכל ישעי וחפצי, וכמה מר לי מר להתרעע אפי' לשעה את ריקי ורחוקי תורה ויראה, אבל כ"ז הכבידות והרבה יותר מזה אע"פ שהם יסורים רוחניים באין ערך ושיעור, אנחנו חייבים לשא ולסבול בשביל קדושת שמו ית' ובשביל אהבתן וכבודן של ישראל, וחלילה חלילה לנו לפסוק ע"פ אומדנא המונית על כל איש שנראה בו שמץ דופי בין במעשים בין בדיעות, שהוא כבר יצא מכלל אחוה ושכבר אין אנו חייבים באחריות נשמתו, ועוד להיות נהפך לשונא לו ורודפו, דבר זה הוא טעות גמור ומוחלט שאין אנו רשאים לקבלו משום אדם, וכדחז"ל על דבר מופלג שהוא בר מהלכתא, אפי' אמרה לי יהושע ב"נ מפומי' לא צייתנא לי', ובדור זה המסובך כ"כ במבוכת ומהומות וריב לשונות, אם אותן הת"ח שת"ל זכו לשם, לא יכירו את כח פעולתם, ויתבטלו מכל מי שיבא בהתלהבות דמיונית, שלא לבקש בשביל זה שלומם ותקנתם של ישראל, השי"ת הוא יודע מה יוכל דבר זה לגרום. צריך אמנם להתישב הרבה איך להנהיג בכל דבר וענין בפרט, אבל חלילה לאחוז בזה שיטת חפץ שמירת כבוד עצמו, כל מגמתנו צריכה להיות רק לכבוד שמים שיתרבה, ולהיות מצפים לישועה ע"י תשובתן של ישראל, שרק ת"ח יוכלו בדרכיהם הטובים ובחוט של חסד שימשך עליהם בזכות התורה לסבב זה, ואל יקטן בעינינו תיקון מועט, כי ההתחלה הקטנה תוכל לסבב דברים גדולים באחרית, וד' יהי' גומר עלינו אם נעשה את אשר בידינו.

עכ"פ אנכי לא הייתי רשאי בשו"א להתנהג באופן אחר, וחייבים כל יראי ד' באמת לדון אותי לכ"ז, ומי שהוא חשוב לעבור על מ"ע דבצדק תשפוט א"ע, אין לנו להיות אחראים עליו, לחוש לדבריו וחלומותיו, בשעה שהוא רוצה לעכב דרך המביא להרבות שלו' בישראל ולקרבן לתורה, וממילא לא יכולתי כלל לעכב מלהספיד בת"ת, כי בזה הי' ג"כ מחלוקת גדול ושנאה נצחת, וכן בדברי לא ספרתי כלל בשבחו של ד"ר הרצל מצד עצמו, רק אמרתי, כי מחשבה כזאת של הטבת מצבם של ישראל בא"י, כדאי, אם היינו מוכשרים לה, בין מצד התשובה אל השי"ת בכלל קיום תוה"ק וכבודה, וההסכמה להיות יסוד הכל מיוסד על כח התורה, והתשובה משנאת חינם, ודרישת השלו' מלב שלם כמו שאנו מחוייבים, היתה  הולכת בהצלחה (בהערה למטה נאמר: כפה"נ צ"ל: שאז היתה הולכת בהצלחה.) מפני שהיתה קרובה לחפץ השי"ת, ועלינו לתקן הדבר על להבא להיות כח קדושת התורה עומד בראש התכלית, שיהי' זה בבן ישי בראש, והרצון של ההטבה החומרית תהי' נסמכת עלי', ולאהוב שלומן וכבודן ואהבתן של ישראל באמת, אז יאר ד' פניו אלינו ויצליחנו בכל מעשנו, בתחילה בישועה קמעא קמעא כדברי רבינו הק' בירו' על אילת השחר, ואח"כ באור גדול ומפליא כימי צאתינו מארצ"מ.

אח"כ באו אלי אחרים ואמרו שאחדים גילו פנים בדברי שלא ככונתי, - ועם השימוש בשכל טוב ובמדות טובות נועיל הרבה יותר מבצעקות ובקללות חלילה, ומה אעשה שלדברים נכונים כמו אלה נמצאים אחדים שחושבים שהם סניגורין חלילה לדברי רשעים. אמנם בטחתי בשמו ית' שכל יראי ד' יכירו וידעו כי דרך השלו' היא דרך ד' האמיתית שבה נצליח, ויותר אנו חייבים להתחזק בה בעת כזאת, והשי"ת יראינו בישועתו, אך קרוב ליראיו ישעו, כנה"ר ונפש ח' כבנו דבק באהנ"פ

אברהם יצחק ה"ק.

<תודה לתכלת דומה שהעיר עיני על הטעות בתאריך.>

תוקן על ידי שעפסל ב- 14/07/2008 22:21:25