שלום רב

מסירת אינפורמציה לשלטונות, כדי לחייב אדם ממון, או לגרום לו למאסר, או לגרום נזק לכלל ישראל.

המגלה סוד לשלטונות כדי להרע לחברו, שעבר על חוק שאינו מתנגד לדת ישראל, או שהעונש לפי דיני האומות קשה יותר מעונש ישראל - נקרא "מסור" או "מוסר". אם חברו נענש בגללו וחויב לשלם כסף, נחשב המסור לחובל ומזיק, או לגזלן, וחייב לשלם לו כפי נזקו.

מסור אפילו בלא התראה פסול לעדות ולשבועה (הריב"ש סי' תע"ג).

דין מסור

תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן:

הגויים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין,

אבל המינין והמסורות וכו' מורידין (לבור) ולא מעלין וכו' (ע"ז כ"ו.).

כי לדעתם הוא חייב מיתה, אך אין ממיתים אותו בידים.

המוסרים היו עוכרי ישראל והרעו להם יותר מהגויים, ולכן התירו את דמם כמו שהתירו דם הרודף אחר חברו להרגו, מטעם הבא להרגך השכם להרגו. מסור אחד מסוגל להרוג כמה אלפים נפשות מבני ישראל, או לגרום לעונשם בייסורים ולפגוע בממונם.

הרמב"ם פוסק (הל' חובל פ"ח):

שהיו צריכים להזהירו מקודם בהתראה קלה: "השמר ולא תמסור". ואם העיז פניו מותר להרגו. ומעשים בכל יום שהיו מוסרים המוסרים בארצות המערב (מורוקא) לידי גויים להריגה (שם).

האומר למסור את חברו. וקדם הוא והלשינו. הדין עמו (משפטי שמואל סי' צ"ד).

ר' יוסף מיגאש ציווה לסקול מסור אחד ביוה"כ שחל בשבת לפני נעילה (ר"י אשרי, זכרון יהודה נ"ה:).

הריבי"ש מעיד כי מאז הדורות הראשונים ועד זמנו היו מתירים להרוג המוסרים בקהילות ספרד (רשב"א).

גם השלטונות נתנו רשות לבית הדין היהודי לדון דיני נפשות למלשינים בשקר (שו"ת הרא"ש כלל י"ג א').

בקהלת טולדו תקנו להחרים את המוסרים בבתי כנסיות, ולקנוס אותם בקנס ממון, ולענוש עונש מיתה ואין צריכים לכך הסכמת המלך.

בפולין דנו את המוסרים באכזריות: חתכו את לשונם ואזניהם, וזאת בהסכמת הממשלה.

רב חרדי חשוב, בעל עמדות קנאיות קיצוניות, הסביר כי הסיבה האמיתית ל"דין מוסר" היא האיסור למסור אדם, גם רשע גמור, לידי מערכת משפט, שלא דנה דין צדק ומן הסתם תעשה עוול לנמסר. לדבריו, עוולות רבות נעשות גם בבית המשפט הישראלי, ולכן אין שוני בינם לבין בתי משפט של גויים. אלה וגם אלה, אמר, לא דנים על פי דין תורה. 

יישר כח.

אולם יש לי כמה השגות.

ראשית, יש להבחין בין דין פלילי לדין אזרחי. אין דין מי שהולך לערכאות, כדין מוסר. ויש בחינות שונות להגדיר האם מוסדות המשפט במדינה הם ערכאות, לענין תביעה אזרחית, לבין אם הן שלטונות לגביהן יש דין מוסר.

שנית יש להבחין בין רשויות מדינה, השונות, כגון מס הכנסה (אם אתה מעלים מס), לבין המשטרה הירוקה (אם אני מפעל ששופך פסולת רעילה מתחת לישוב שלך), או שאתה עובד בשחור, ולא מתגייס לצבא, או שהברחת סיגריות. לבין עירייה, למשל אם אדם מבקש הנחה בארנונה, ויש לו הכנסות שהוא לא מדווח עליהן. למשל, עובד בשחור או שמגיש תלוש אחד מתוך שנים שיש לו, או שבנה ללא היתר, או שבנה ללא היתר על מקרקעין משותפים של השכנים.

יש שטוענים שמאחר שמדובר בבחירות דמוקרטיות, הרי שגם הממשלה היא כז' טובי העיר. ובודאי עירייה. ויש שאומרים שמאחר שמקור הסמכות הוא החוק ולא התושבים, אז אין להם דין זט"ה. ויש שאומרים שמאחר שנציגי התושבים הם הקובעים את החוק, אזי שוב הריהם כזט"ה.

שלישית יש להבחין בין מי שמוסר, למי שמפרסם ברבים.

רביעית יש להבחין בין מי שמוסר אדם שחטא למלכות, לבין מי שמסכן את הרבים, והריהו בבחינת "תקלה", שצריך להזהיר את הרבים מפניו.

חמישית יש לחלק בין מי שמוסר על פלוני בגין חטא למלכות שחטא הוא בלבד, לבין מי שהינו חלק מתופעה שראוי למגר.

ששית יש לחלק בין מי שחטא למלכות בחטא שאינו חטא בדיני ישראל, לבין מי שחטא בחטא שהוא גם חטא בדיני ישראל.

שביעית יש להבין מה פירוש "מוסר" יש שיטות שזה רק בעבירות שהמלכות הורגת, ולכן דינו כה חמור. לא היו מייחסים חומרה כזו בעבירות שדינן קנס סביר בלבד. וא"כ, דוקא העוברים על חוקי התנועה הם הם המוסרים את חבריהם למיתה.

שמינית, יש תמיד לזכור, מי העבריין האמיתי. זה שעושק את חבירו, או זה שמנסה להציל את עצמו, גם אם האמצעי לא נתפס כלגיטימי. עד לא מזמן, אשה שבעלה היכה אותה 10 שנים, ופנתה לרשויות הרווחה, נחשבה מוסרת. אז צריך גם פרופורציה.

תשיעית יש לחלק בין חומר האיסור שהבאת ממנהגי הקהילות, לבין נד"ד. שהרי ברור, ששום ממשל לא יתן להרוג את מי שמוסר לו מידע. אלא מדובר שם במי שסתם מציק ומוסר לשקר, ומסכן את הציבור, וגם את השלטון מלעשות משפט צדק. ולכן מסכימים שיענישו אותו כשקרן.

וא"כ, אין ראיה לעניינינו, שיש תמונות, ויראה הרואה וישפוט.

ולכן, יש בזה מן הדמגוגיה, לומר, תראו כמה חמור להיות מוסר.

כי בכך איש לא מפקפק.

רק השאלה היא מהו מוסר, והאם כל קשר עם איזה זרוע שלטונית ביחס לזולת כבר מכניסה אותך לקטגוריה של מורידין ולא מעלין, או שצריך לבחון כל מקרה לגופו.