לומדמכלאדם: מה יחס ההלכה לטרנסג'נדרים?

אני לא מסכימה איתך. "זהות" היא לא דבר נכפה. היא קשורה קשר הדוק למודעות עצמית, לבחירה ולהגדרות אישיות וחברתיות. לכולנו יש ידים ורגלים (אני מקוה, וסליחה אם פגעתי במישהו בדברי אלה) ובכ"ז אנחנו בעלי זהויות מובחנות. הזהות היהודית שלי אינה קשורה באיבר מסויים שבגופי (אולי גם בגלל שאני אישה אך בודאי לא רק בגלל זה), גם לא הזהות הישראלית שלי (ישנם אנשים שחייים במדינת ישראל עשרות שנים ועדיין זהותם אינה ישראלית, מסיבת שונות). 
השינוי הפיזי אינו משנה בהכרח את הזהות, אבל סביר בעיני שמי שמבקשת להפוך את גופה לגוף של גבר היא בעלת זהות גברית או שהיא מעוניינת בכזו. לכן הבחירה של אותו אדם בעל זהות גברית לשמור על אברי הרביה הנקביים הפנימיים שלו, היא חידתית בעיני (ואני, מה לעשות, אוהבת חידות; אולי זה סוג של סטיה). זו בחירה מאתגרת - את הגדרות הזהות הרווחות בעולם בו אני חיה; את החלוקה הבינארית בין נשים לגברים ובין זכרים לנקבות; את יסודות תפיסות העולם שלי בדבר זוגיות, משפחה וכו'.
למשל -  בדבריך לעיל שמעתי הנחת יסוד ש"הריון" (כלומר היכולת להתעבר וללדת) הוא קריטי בהגדרת הזהות של "אישה" ולכן מי שיש לה את הכלי הזה בהכרח זהותה היא של אישה. אני חושבת שהעובדה שבמו רגליה הלכה אותה אישה לרופא המנתח וביקשה ממנו שיהפוך אותה לגבר והיום הוא חי כגבר, מבחינת הגדרתו העצמית והאופן בו הוא נתפס בעיני החברה, מערערת במובן מה את הנחת היסוד שלך (אגב, כמה מחברותי הטובות הן נשים שמעולם לא היו בהריון ולא ילדו ולאו דוקא הפוטנציאל לעשות את אלה מגדיר את זהותן הנשית). לענ"ד ניסיון לשטח את הערעור הזה, להסתיר עיני ממנו ולהמשיך בהנחות היסוד שלי כאילו כלום לא קרה, לא מקדם אותי בשום דרך.
זכותך, כמובן, להתווכח עם מי שמגדיר את זהותו באופן שונה מזה שאתה מגדיר את זהותו, אבל בענייני זהות (באופן עקבי בפורום הזה ובכלל בחיים) אני מציעה להקשיב למגדירים את זהותם ולשמוע מה יש להם לומר בנושא. זה לא תמיד פשוט. לפעמים זה אפילו סותר מהותית את כל בניין העולם שבניתי לי (או שבנו אחרים בעבורי). לא תמיד אני חייבת לקבל את מה שאחרים אומרים על עצמם, אבל להקשיב ולהיות מודעת לפער בין העינים שלי (הדרך בה אני רואה ומגדירה מישהו) לגוף שלהם (הדרך בה אותו המישהו מגדיר את עצמו), זה צעד הכרחי בדרך לתקשורת (וגם ללימוד של העולם ולהבנתו).



[נישט,

כפי שאמרתי, זו רק דוגמא לשאלה, וכשלעצמה היא לא מעניינת אותי במיוחד. ובכ"ז - נדמה לי שאם אותו גבר ממלא את מצוות פו"ר (בכך שזרעו יוליד ילדים), אולי פגיעה פיזית באבר המין שלו אינה נחשבת סירוס?]

דעת ההלכה בענין אמורה לדרוש זיהוי קבוע, אולם מהו זיהוי זה? נראה שהוא יתבצע לפי מאפיינים פיזים ולא פסיכולוגיים, ברור שהזיהוי אמור להיות משהו חיצוני וניתן להבחנה, ההצעה הכי הגיונית הוא קיומם של אברים שונים, ולא חזות הורמונלית. כמובן שגם זה ניתן לויכוח, אבל לא נ"ל שההלכה תתפשר על פחות מזה.

אגב, עוררת אצלי הבנה מסוימת באיסור משכב זכור מעבר למה שהבנתי עד היום. אפשר שכשם שהתורה אינה מאפשרת לאדם להתנתק מהזהות היהודית שלו, או מזהותו הכהנית וכדו', אינה מאפשרת גם לשנות זהות מינית, לא פיזית, ולא התנהגותית.

תודה לך.

האם קראת מה כתבתי? לא נראה לי אז אעתיק משם את הסיפא - "לא תמיד אני חייבת לקבל את מה שאחרים אומרים על עצמם, אבל להקשיב ולהיות מודעת לפער בין העינים שלי (הדרך בה אני רואה ומגדירה מישהו) לגוף שלהם (הדרך בה אותו המישהו מגדיר את עצמו), זה צעד הכרחי בדרך לתקשורת (וגם ללימוד של העולם ולהבנתו)."]

מורה,

אני לא חושבת שההלכה עוסקת בענייני זהות (בודאי לא באופן ישיר, ולענ"ד זה אחד הליקויים/חוסרים המשמעותיים ביותר בהלכה, בכל הנוגע להתמודדות עם העולם של ימינו, ולא רק בנוגע לענייני מגדר, אלא גם לגבי קביעת גיור וכד', ואכמ"ל).

אם בכ"ז יש צורך בקביעת מין כדי להכריע גם בעניינים הלכתיים, מדוע להתחשב דוקא באיברים ולא בהורמונים (למשל, כפי שהצעת בעצמך) או בכל דרך פיזית אחרת?

תוקן על ידי אמשלום ב- 15/07/2008 16:04:23

לגבי הנושא הספציפי - אני חושבת שהיכולת להרות וללדת היא לא בהכרח קריטריון להגדרת זהות נשית (כאמור, אני מכירה הרבה נשים שלא עשו את אלה ובכ"ז זהותן נשית). דוקא אתה, שחושב שאברים פיזיים (כמו רחם למשל) הם המגדירים את זהותו של האדם, תצטרך להסביר מדוע אדם בלא כנפים שחושב שהוא ציפור הוא אכן כזה.

(אגב, הצחוק הוא לפעמים התגובה הראשונית לסיטואציה שמאתגרת את הנחות היסוד שלנו על העולם. דומני שאנשים מבוגרים אמורים להתגבר על התגובה הזו ולהמשיך ממנה הלאה. וראוי גם להזכיר שאפשר לצחוק על כל הגדרת זהות של מישהו שאינה מסתדרת עם ההגדרות שלנו, גם על אנשים שגולשים באינטרנט ומגדירים את זהותם כחרדים...)