בס"ד
בהמשך לתגובתי....
בכדי להשכיל ולהבין .... איך הגואל (משה רבינו ודוד המלך ע"ה) נראו בעיני העם ....
ומנגד איך הם נראו בעיני הקב"ה יתברך...
עוד נאמר:
במדרש תנחומא ...
פרשת פקודי...
סימן ז
אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, ותפלטני מריבי עמי (ש"ב כב מד). וכתוב אחד אומר, תפלטני מריבי עם (תהלים יח מד).
מריבי עם אלו האומות, מריבי עמי אלו ישראל. אמר דוד, רבונו של עולם, ישראל רוגנים הם, אתה מבקש שישיחו אחרי. תדע לך, כשנעשה בית המקדש, כל דבר ודבר נעשה במספר ובמשקל, שנאמר, במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל (עזרא ח לד)
. למה. שהם רוגנים, שנאמר, וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא ה).
הוי, תפלטני מריבי עמי. ומדבר במשה כשעשה את המשכן. אמר משה, יודע אני שישראל איכפת להם, משיחין באחיהם ובאמותם, שנאמר, תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי (תהל' נ כ). מהו תשב באחיך תדבר. אמר רבי יוחנן, לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך, סופך לדבר באחיך מאמך, שנאמר, תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי.
ורבי יהושע בן לוי אמר, אמר דוד, אם דברת בעשו שהוא אחיך, סופך לדבר בבן אומתך, זה משה רבן כל הנביאים, שדברו בו, שנאמר, וידבר העם באלהים ובמשה. אמר משה, יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן.
התחיל לעשות חשבון עמהם, אלה פקודי המשכן, והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר, לזהב ולכסף ולנחשת, וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחשת התנופה שבעים ככר. עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין.
התחיל עומד תמה ואומר, עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר, שאני נטלתי אותם.
והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה. מיד האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו, ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים. התחיל להשיב להם בקול רם, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.
באותה שעה נתפייסו ישראל.
מי גרם לו. ?
על ידי שישב ועשה חשבון, אלה פקודי המשכן. ולמה עשה חשבון. הקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר, בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז),
ומשה נתן חשבון אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר, והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה (שמ' לג ח). ומה היו אומרים. רבי יצחק היה דורש לשבח (וכו' כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ"ז). וחברו משיבו, ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר כששמע כן,
אמר חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם, אלה פקודי המשכן:
פרשת ויקהל...
סימן ג ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם. זה שאמר הכתוב, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד), מהו כן. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בהר על מלאכת המשכן, הראהו כל כלי וכלי היאך לעשות, שנאמר, וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה (שמו' כה מ). והיה משה סבור שהוא יעשה את המשכן, שאמר לו, ועשית את הקרשים, ועשית שלחן, ועשית מזבח, ועשית פרכת, ועשית כיור, כך כל מלאכת המשכן. כיון שסדר לו כל דבר ודבר, אמר משה, רבונו של עולם, מי יעשה כל זאת. אמר לו, ראה קראתי בשם בצלאל. כשירד משה אמר להם לישראל, כך אמר לי הקדוש ברוך הוא, לעשות לו משכן קרשים ומזבח ושלחן. אמרו לו, ומי יעשה כל זאת. אמר להם, בצלאל. התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו, לא אמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו, על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן, כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין. אמר להם משה, אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקדוש ברוך הוא אמר. והוא מראה להם, ראו קרא ה' בשם בצלאל, לקיים מה שנאמר, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם (מש' ג ד). הוי, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים, זה בצלאל, שאמר הקדוש ברוך הוא ראו קרא ה' בשם. ואדם. אלו ישראל, שנאמר, ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחז' לד לא). ולמה נקרא שמו בצלאל. שעשה צל לאל, שנאמר, יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן (תהל' צא א):
סימן ח
[ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם, שישראל חוטאים בשטים. לכך תקן להם הקדוש ברוך הוא שטים, לכפר על מעשה שטים]. ויצף אותו זהב טהור, אלו התלמידים בני תורה. כי כמו שמתכבד העץ בזהב, יותר ויותר מתכבדין התלמידים בתורה, שהיא בתוך לבם. וכמו שיאמרו אנשים זהב טהור, כך מטהר התורה לבן וכליותן של תלמידי חכמים. שכך כתיב, הנחמדים מזהב ומפז רב (תהל' יט יא). ויעש בצלאל. אנו מוצאין כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את המשכן, אמר לו על כל דבר ודבר, ועשית. ועל הארון אמר, ועשו. למה. אלא שצוה הקדוש ברוך הוא לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד מהם פתחון פה על חברו לומר, שאני נתתי הרבה בארון לפיכך אני לומד הרבה ואני יש לי בו יותר ממך ואתה לא נתת בארון כלום אלא מעט לפיכך אין לך חלק בתורה. ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר, הוי כל צמא לכו למים (ישע' נה א). כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה, למדני דבר זה. וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה, לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר, לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר (שם). ולמה נתנה התורה במדבר. לומר, מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד. שלא יהא אדם אומר, אני בן תורה ותורה נתונה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב, מורשה קהלת יעקב (דברי' לג ד), לכל מי שמתקהל ביעקב. אפילו הגרים שעוסקין בתורה, שקולים הם ככהן גדול, שנאמר, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' אלהיכם (ויקרא יח ה), כהן ולוי וישראל לא נאמר אלא אדם. לפיכך תורה אחת ומשפט אחד יהיה וגו' (במדבר טו טו). [ראה מה כתיב בבני יתרו, ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים (דה"א ב נה). תרעתים, שהיו יושבים בלשכת הגזית. שמעתים, שהיו כל ישראל שומעים הלכה מפיהם. שוכתים, שנסתוככו ברוח הקדש. ומי הם, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (שם), מבני קני חותן משה. ושמעיה ואבטליון בני בניו של סיסרא היו, ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. כל כך למה. שהתורה נתנה לישראל. לפיכך כתיב, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דב' ה יט). וכתיב, ועשו ארון עצי שטים (שמו' כה י). אמר רבי שמעון בר יוחאי, שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות. כתר תורה מנין. שכך כתיב בארון, ועשית זר זהב. כתר כהונה, שכך כתיב במזבח, זר זהב. כתר מלכות, שכך כתיב בשלחן, זר זהב. ולמה כתוב זר וקורין זר. ללמדך, זכה אדם, נעשה לו זר זהב. לא זכה נעשה זר בתוכם מהם. ומפני מה בכלם כתוב ועשית, ובארון כתיב ועשית עליו. ללמדך, אם זכה לתורה, זכה לכולם. וכן הוא אומר, ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות (במד' ג לא). ללמדך, שאין לך גדול מן העוסק בתורה:
סימן ה
אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כח כ). איש אמונות רב ברכות, זה משה, שנעשה גזבר על המשכן וכל הדברים היו מתברכים על ידו, לפי שהיה נאמן. ואץ להעשיר לא ינקה (שם), זה קרח, שהיה לוי ובקש ליטול כהונה ולויה, לא ינקה. דבר אחר, איש אמונות רב ברכות, זה משה, שנתמנה גזבר על המשכן. שנו רבותינו, אין עושין שררה על הצבור פחות משנים. ומשה היאך נעשה יחידי גזבר. אלא אף על פי שהיה משה הצדיק נאמן על פי הגבורה, דכתיב, בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז), קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר, ביד איתמר בן אהרן הכהן. זה שאמר הכתוב, ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עשים (מ"ב יב טז), זה דורו של יואש. שנו רבותינו, אין התורם נכנס, לא בפרגוד חפות, ולא פונדי, ולא אונפיליא, שמא יעשיר, ויאמרו מן הלשכה העשיר. כל כך למה. שכשם שחייב אדם לצאת ידי שמים, כך האדם חייב לצאת ידי הבריות, משום שנאמר, והייתם נקיים מה' ומישראל (במד' לב כב). ומשה היה גזבר על מלאכת המשכן לעצמו אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח), וכתיב ויקהל משה וגו', קחו מאתכם תרומה לה' (שם לה א-ה), אמר רבי יוחנן, לשני בקרים הביאו הכל, שנאמר, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שם לו ג), והותירו, מיד ויצו משה ויעבירו קול במחנה, והמלאכה היתה דים (שם שם ו-ז). אמר משה, רבונו של עולם, הרי עשינו הכל, מה נעשה מן המותר. אמר לו, עשה משכן לעדות. הלך ועשה. כיון שבא ליתן להם חשבון, אמר להם, כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי למשכן העדות. אמר רבי שמואל, למה משכן משכן שני פעמים, שנתמשכן על ידיהם. הוא שאנשי כנסת הגדולה אומרים, חבול חבלנו לך (נחמ' א ז), הרי שנתמשכן שני פעמים:
והמשכילים יזהירו....
כן יהי רצון....
ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו ....
א. כ. י. ר
 |
|
|
