כשהלב בוכה ... <או אולי סטיגמות...>

אתה נוגע בקוצו של יוד בציבור .

אבל בשני מילים.
"עלמא דשיקרא"

איך שורדים את זה?

זה דורש שימת לב יום יומית. ועבודה עצמית מלאת סבלנות וסובלנות.

אני קוראת את זה עכשיו עם דמעות בעיניים

אני בדיוק אחרי שיחה עם רב על הנושא הזה

  ממש כואב

מקשיב_לנער,
נראה לך שיש לזה פיתרון?!

עבודה אישית שלנו על עצמינו.

עם המווווןן.  אמונה...

אני לא יכולה להגיב, כולי צמרמורת.......זה ממש לחטט בפצע...

מירי
אין פתרון קסם, אני לא מאמין שהנגע הזה יגמר בתקופה הקרובה,

אפשר רק לשנות את עצמנו,

זה לא בעיה שמתחילה בציבור שלנו ונגמרת שם.
זה התנהלות עולמית...
צאו תראו
 ולפעמים בחוץ יותר גרוע.

תודה על ההזדהות,
מקווה שהעברת היטב את תחושות הסובלים,
פשוט התחברתי לכאב.

התחברת לכאב, יותר מידי טוב....

אתה צודק מאה אחוז. אבל כפי שכתב מקשיב זה לא משהו שקשור רק לציבור שלנו אלא בכל ציבור יש את הסטיגמות שלו. אגב, אני בהחלט התחברתי כי אני מרגישה את זה על עצמי הרבה מאד פעמים. וכי בגלל שאני יצאתי לעבוד בזמן הלימודים אחרי הסמינר - אני מקולקלת? וכי בגלל שאני אוהבת יופי ומתלבשת בצורה כזו אולם על פי כלל הצניעות - אני מודרנית? וכו' וכו'. אולם בכאב רב למדתי להתרגל למציאות ולחיות אותה.

_________________

יש המון אמת בסטיגמות.
למרות שנפגעי הסטיגמות אוהבים להתכחש לזה.

ליטאי - אתה מה זה שכלי.
תגיד, אתה מרגיש לפעמים ? (כאב, אכזבה, תסכול)

_________________

ווינדי, אני לא בטוח שזה שיכלי כמו שזה אדם שחושב שהחיים מרופדים לו,

אולי אצלו הם באמת כך.....ב"ה

לא שמעתי עדיין על אדם שיש לו ביטוח,
ולהיפך שמעתי אנשים שנחו על זרי דפנה טולטלו עד שקצה נפשם בחיים,