הרמב"ם על ביקורת ספרים
הרמב"ם, בכלל כל מפעליו הגדולים והעצומים, ובצד יצירותיו וההסברים להתהוותם, מצא זמן
להסביר בהרחבה לתלמידו האהוב, טכסיסי התנהגות צבורית. התלמיד ישב אז בבגדד
וסבל מהפוליטיקה שהתנהלה בישיבה שם ובהנהגתה. בין היתר סבל ר' יוסף מהזלזול שם
ברמב"ם ובספרו, והוא כותב על כך לרמב"ם, במכתבים אחדים.
באחד המכתבים מסביר לו כיצד צפה מראש את התגובות שיגיבו אישים שונים לנוכח
ספרו הגדול. וכך כתב (במהדורת בנעט, תש"ו, ושוב תשמ"ח, עמ' 51 ואילך:
כלל שני:
אנכי ידעתי והיה מחוור לי בשעה שחברתי אותו
שבלי ספק יפול ביד רשע מקנא
שיגנה את הדברים המשובחים שבו
ויַראה עצמו כמי שאינו זקוק לו כלל
או כמי שמזלזל בו,
ובידי עם-הארץ פתי שלא יכיר את ערך המפעל
ויחשבהו חסר תועלת
ובידי טירון בעל הזיות ומבולבל
שיקשו עליו (כמה) מקומות מהחיבור
לפי שאינו מכיר מקורם
או שתקצר דעתו מלרדת לסוף הדיוקים שדייקתי
ובידי חסיד קופא על שמריו ומטומטם
שיתקיף (ביאורי) יסודי האמונה הכלולים בו
ואלו הם הרוב
ובלי ספק יבוא (גם) לידי השרידים אשר ה' קורא
אנשי הצדק והיושר והשכל הטוב
שיכירו ערך מה שעשיתי
אשר אתה הראשון ביניהם
ואלמלי אין לי בדורי אלא אתה בלבד, דיי
...
אך כל מה שתיארתי לך ...
הרי זה בימי בלבד, אולם לעתיד לבוא
לכשתכלה הקנאה ותאוות השררה
יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו
כלל רביעי:
... דע שכאן אתי בעיר אנשים שאינם מפורסמים בעיר
אינם מרמי המעלה ואף לא מבעלי היכולת
(ואע"פ כן) יהירותם וקנאתם מגיעות עד כדי כך
שלא יעיינו בחיבור הגדול הזה ולא ראו אותו מעולם
כדי שלא יאמר 'הרי זה יש לו מה ללמוד מדברי פלוני
אם כן הוא למטה ממדרגתו בלמדנות'.
ומשגיחים הם בדעת עמי הארצות בדבר זה
והרי הם בכל עת כאשר ימשש העור באפלה
וכל זה, חי ה' בני, אינו עלול לגרום לי צער,
ואפילו הייתי עד ראיה לכך והיה נעשה בפני
אלא הייתי מדבר בנימוס ונמנע מלהשיב
או משיב לפי הנסיבות
שהרי הזנחת הכרת האמת (מצדם) מגונה הרבה יותר מזה
אני לא אגן על עצמי,
שהרי כבוד עצמי ומידותי לדידי הוא להעלים עין מהכסילים
לא להגן על עצמי בפניהם בלשוני
והאי צורבא מרבנן קודשא בריך הוא תבע יקריה...
כדאי לשים לב לכך, שהרמב"ם הצטיין מאוד במלאכת הפולמוס
שנחשבה בימי קדם לאחד ממקצועות החכמה המשובחות.
באגרת אחת מציין הרמב"ם שבימי נעוריו לא היה אדם שיכול היה לעמוד
בפניו, לא בויכוח בכתב ולא בויכוח בעל פה.
אמנם, צצה מיד הטענה השחוקה והנידושה,
האם יכולים אנו להדמות לרמב"ם,
התשובה היא, שהרמב"ם טרח וכתב כל זאת, כדי ללמד
את הגישה הזו, אם כי בהמשך שם הוא מציין שהתלמיד
עדיין לא הגיע למעלה כזו, ואינו יכול לבלום עצמו,
בפרט שהוא חש שעליו להגן על כבוד רבו
אעפ"כ מייעץ לו הרמב"ם להקדיש את זמנו ללימוד תורה
והרבצת החיבור, מאשר הפולמוס עם שני אלה.
באמת נראה, שכל ויכוח צריך להתרכז בנקודות הענייניות לגוף הנושא
ולא ניתוחים פסיכולוגיים ואחרים של המתפלמסים.
אך נראה שכוונת הרמב"ם בניתוחו, היא שאם אתה מגלה שהמניע
מאחורי הביקורת אינו ענייני אלא נופל בקטיגטריות שפירט,
מותר לשפוט כך את המבקרים.
ועם זאת הטוב ביותר, לא להתפלמס כלל
'... פן תשווה בעיניו'!
תוקן על ידי דגים ב- 17/07/2008 13:50:50
 |
|
|
