| נשלח ב-23/7/2008 11:22 |
 |
| |
ואכן כידוע רוב המקובלים סברו שהא"ס אינו עצמותו הנעלמה עצמה, אלא רק הגילוי הראשון (או, ליתר דיוק: הרצון להתגלות. ראה הקדמת פירוש הראב"ד לס' יצירה, ועוד רבים).
ההבדל בין המקובלים לבין בעלי הנגלה אינו בתיאוריה, שכן ניתן לשייך שמות וספירות אלו לאלו. ההבדל הוא במשמעות של הדברים. המקובלים (לפחות רובם, והלשם תקף את מי שפירש אחרת) סברו שהספירות/השמות הם יישים מציאותיים, ואילו הפילוסופים סברו שהשמות הם התייחסויות שלנו לעצמותו (גם אם באופן שולל). ולכן כידוע אצל המקובלים התארים הם חיוביים ולא שליליים, שכן הם אינם עוסקים בעצמותו אלא בעצמים שמהווים הופעות שלו דרכם ('אצילות', מלשון שהוא ית' שוכן ומצוי 'אצלם' כנשמה בגוף).
ומכאן שהפילוסופים ראו את העולם כדו-קוטבי: אנחנו מולו, ובתווך ואקום. ואילו המקובלים רואים את התווך כמלא ספירות ועצמים רוחניים. וזהו שנאמר: במקום שנגמרת הפילוסופיה (כסא הכבוד, קצה עולם הבריאה, 'גלגל הירח' במונחי הפילוסופים הקדמונים) שם מתחילה הקבלה (=האצילות ומעלה). הפילוסופים אינם מקבלים או מכירים את העצמים הללו כיישים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 00:36 |
|
| |
להעיר כי היום [כ"ג תמוז]
הוא יום ההילולא של הרמ"ק זי"ע
ראוי להזכיר את הספדו של האר"י עליו
בדורשו את הפסוק - "כי יהיה באיש
חטא משפט מוות ותלית אותו על עץ".
כאשר רואים משפט מוות בבעל המעלה ['איש']
שבכל זאת נפטר לבית עולמו, יש לתלות זאת לא בחטאיו
אלא בחטא 'עץ' הדעת הכללי, כמאמר חז"ל על מי שמתו בעטיו של נחש...
כמדומני ששנה ו-12 יום לאחר מכן
נפטר גם האר"י - זכותם יגן עלינו אמן...
_________________________
מיכי:
איישר כוחך [שסיברת את אוזני]
על ההערה האחרונה.
תוקן על ידי איש_ערבות ב- 27/07/2008 0:37:56
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 05:31 |
|
| |
מיכי
מנלך שאצילות הוא כנשמה בגוף? אותי לימדו שאצילות מלשון ואצלת היינו שזה המשכה\גילוי הא"ס.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 09:19 |
|
| |
סניטש, אני לא בטוח שיש הבדל בין שני הפירושים (כאשר הא"ס מתגלה דרך האצילות, פירושו שאור א"ס מצוי אצלה כנשמה בגוף, כמו שהנשמה שלי מתגלה דרך הגוף שלי). בכל אופן, הפירוש שלי לקוח מה'לשם'.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 20:13 |
|
| |
מיכי
ההפרש הוא גדול מאד, לפי פירושך הרי הכלים של אצילות אינם אלוקות. כמדומני שבחסידות חב"ד סוברים בפשטות שהכלים של אצילות הם אלוקות. וראה בארוכה כ"ז במצות האמנת אלקות לכ"ק אדמו"ר הצ"צ http://chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/24/44b.htm אשר בספר דרך מצותיך. וכמדומני שהרבה מן הדיונים על תורת הקבלה ואמונה בהשי"ת יתלבנו ע"י מאמר זה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2008 23:16 |
|
| |
אין כל נפ"מ בזה, שכן כלי האצילות הופכים לאלוקות בגלל שהאור א"ס מצוי בהם כנשמה בגוף, והם מתאחדים איתו ברזא דאחד (=לאחד). בדיוק כמו שכשגופי מזיק זה נחשב כאדם המזיק, וגופי הוא אני עצמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 04:03 |
|
| |
כלי האצילות אינם הופכים לאלקות (אני משער שכוונתך שהם בטלים לאלקות) אלא הם אלקות מצד עצמם. והאיחוד הוא שאע"פ שיש בהם ציור הם מתאחדים אתו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 10:55 |
|
| |
זה בדיוק מה שנקרא 'אלוקות' בז'רגון הקבלי. הרי רק עצמותו הנעלמה היא 'אלוקות' במובן של בעלי הנגלה. אבל אצל המקובלים המונח אלוקות מבטא סוג של 'חומר' או דבר, כלומר משהו שהעצמות או הא"ס מופיע בו באופן הדוק יותר (מקביל קצת למושג 'קדושה', בעולמנו, שאלו מקומות או זמנים שהאלוקות מופיעה בהם באופן ישיר יותר, אף שאין קדושה אמיתית ועצמותית למעט עצמותו הנעלמה).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 01:10 |
|
| |
אלוקות היא לא משהו נברא שהעצמות מופיעה בו. אלא היא גילוי של העצמות, ומכיון שגילוי אינו עצם הרי שהיא לא אלוקה. היינו שעפ"י חקירה יש רק בורא ונברא ועפ"י קבלה יש משהו באמצע שאינו בורא - כיון שאינו העצם - ואינו נברא - כיון שאינו נפרד מהבורא. וא"כ אינו אלוקה אבל הוא אלקות. ולענין הקדושה בעולמינו אפשר לומר שבאמת מציאות העולם היא ג"כ אלקות אלא שהצמצום מסתיר עליו (עיין שער היחוד והאמונה בספר התניא) וא"כ הקדושה היא הסרת ההעלם במידה מסוימת. עד כדי שאפשר לומר על מצה שבליל הסדר אוכלים אלקות.
_________________
|
|
|
|
|
