'נקודה טובה' של שולי רנד

ל'מבקר'.
אומר לך את האמת, כששמעתי את הניגון של יו"ט ערליך, ששר אותו פריד, צרם לי גם המשפט הזה.
צרם לי גם כשיונתן שוורץ שר את השיר 'מאמע רחל' והוא ביקש שהיא לא תמנע את קולה מבכי, וזה עפ"י דברים ידועים של ראש ישיבה גדול זצ"ל. וגם זה נראה מוזר להתווכח עם הקב"ה.
אך המילים הן פשוטות, והכוונה גם פשוטה לעורר רחמים בצורת דיבור כזו. והקב"ה חייך ואמר נצחוני בני.

בשמחה,
הריני מצטרף בשמחה לכל ביקורת מוצדקת, 'שיטות' ולא 'אישים'
ואכן האמירה הזו לא מוצלחת במיוחד, אם כי עדיין הבדל גדול בין הדברים, אבל כשהקב"ה אומר מנעי קולך מבכי בהחלט לא יפה לומר 'ואני חיים אומר אל תימנעי', והיה לו לומר זאת במילים עדינות יותר, אם אכן התבטא בניסוח זה. ואחרי הכל, הוא לא אמר זאת בתור פלפול ולא בתור וורט ולא עשה מעשה, כי אם כשהגיע לציונה אמר, אולי בבדיחות מה, ובזה תם הענין מבחינתו.

מבקר,

אני דברתי על הנוהג לבקש כסף והסרת הדינים, ולא דברתי על הסגנון. (איני חושב כלל שכוונת רי"ט ערליך היתה כהבנתך)

שאלה יותר עקרונית.
בשני השירים שהוזכרו בולטת התופעה של דין ודברים עם הקב"ה.
 ידוע שבאספקלריית החסידות הצדיק הוא אכן צינור השפע. אך האם ההרחבה שמופיעה הרבה בשירי החסידות ובספרות היפה שלה, לפיה הצדיק הוא כבעל דין שדעתו קובעת לפני בי"ד של מעלה [באופן החורג מההבנה הפשוטה של 'ותגזר אומר ויקם לך'] מעוגנת בהגות החסידית?