צנזורה בספר אמונה ובטחון לחזון איש

הנייר האקדמי סובל את הכל כמו הפלפול התורני.

נודה מאוד למי שיראה לחברי הפורום את דברי החזן אי"ש (בעזרת סקירה או הקלדה ).

לוצאטי,

כמדומה שמקביל לנוסח שהביא אלייעזר בכתב רש"י, כולל ההערות.

ספרן, תודה

[באיחור מעט של יום השנה מכב"דו במותו וכבר הורה זקן ( רי"מ היבנר נחלה לישראל סי' נא) כי שלושה ימים אחרי היא"צ כיא"צ  דמיא]

האם ההגדרה של החזון איש למושג הבטחון אינה תגובה לשואה?

איני ראוי לכך ואיני כדאי, אבל חייב אני לחלוק על מורינו אלייעזר. אילו היה נופל מן השמים היה קשה לתארך אותו. עובדה זו אינה אומרת יותר מאשר ששפתו אינה שפת בן דורו, ובדבר זה הוא שונה משאר הספרים באותה אנתלוגיה. אבל בודאי שהחזו"א התייחס לבעיות הדור בספרו, ואלמלי כן לא היה כותב כלום. מעתה כשלא נפל מן השמים, כשאנו יודעים שהחזו"א כתב את אמו"ב, כשאנו יודעים שכתבו לשם הבעת דעתו על בעיות הדור, וכשאנו יודעים מה היו בעיות הדור - מוטל עלינו לחפש את ההתייחסות בספרו, גם אם היא התייחסות שבהעלמה. ואכן, האם לא זו בדיוק היא העמדה החרדית הקלאסית ביחס למודרניזציה? וכשהגענו לכאן אפשר לומר שגם שפתו המתעלמת משפת הדור מסייעת לעמדתו, והרי כבר הסיקו חכמים שאי אפשר להבחין בין שפה לתוכן, ודי בזה.
אאלץ אף לחלוק נמרצות נגד תיוגו של ר' אליעזר פלצינסקי כ'מוסרי' מכל צדדיו. למרות היותו נכדו של הסבא, לא ראה במוסר בקעה להתגדר בה, כידוע לסובביו. במחברת זכרונותיו (שרובו נדפס בספר הזכרון שיצא לאור לזכרו) כתב (קטע מן המובא כאן הושמט בספר הזכרון שם, והובא לידיעתי ע"י אחד החפץ בעלום שמו):
בהיותו בחיר הישיבה, ובמיוחד כשהסבא הכיר בו עדינות נפשו ואצילות רוחו, בחר בו לחתן לבתו הצנועה המהוללה שרה ליבא ז"ל. ואם כי האבא זצ"ל, בהיותו בנו של הגאון הצדיק ומושפע מקדושת אביו, לא היה אדוק בשיטת הסבא מסלבודקה. אם כי, האבא זצ"ל העריך את חותנו מאוד, והרבה פעמים סיפר לי מחסידותו וצדקתו ומסירותו בהדרכת הבחורים ולחנכם לגדולות, אבל הרגיש גם נקודות שליליות בין האדוקים ביותר לסבא, שהיו בהם שבפנימיות נפשם לא היו שלמים עם הדרגות הגבוהות שהסבא תיאר בגדלות האדם, שהם בבחינת מלאכים, ודרש מבני הישיבה שישאפו להיות כמותם, אלא מרוב התפעלות מדבריו שתיאר את האבות ואדם הראשון והעמיק לדבר גבוהה גבוהה, דבקו בדבריו והיה נדמה להם שהם גדלים והולכים במסילה להיות מגדולי עולם. האבא זצ"ל, שהיה אמיתי ושלם עם עצמו, הרגיש בהרבה מהתלמידים שבעיקרם חסר בהם הרבה מלהיות תוכם כברם, ובטוהר נפשו לא השלים להתפעלות ארעית, ולנגד עיניו היו מדותיו של אביו הצדיק האמיתי - להיות שלם בתכלית השלימות עם עצמו.
הסבא הרגיש והכיר אותו טוב, כי ידוע שהיה גאון בהכרת כוחות הנפש, וידע שהוישקער איננו מהאדוקים להקשיב לשיחותיו שהיה מוסר בישיבה פעם בשבוע, וכל בני הישיבה כמה מאות תלמידים היו מצטופפים לשמוע כל מילה שיצא מפיו, וכמו נלחצים להתקרב כל מה שאפשר, ושורות שורות היו עומדים על הספסלים אלו על גבי אלו, לזכות לראות פניו הנרגשים בשעת דיבוריו שיצאו מפיו. פעם הרגיש שהאבא זצ"ל שעמד ג"כ באחת השורות, אינו מקשיב לשיחתו, כי ראה איך הוא שקוע במחשבתו. לאחר השיחה פגש את אבא ופנה אליו: הרגשתי בעת השיחה שהיית שקוע במחשבה ולא הקשבת לשיחה, לאן הובילו רעיונותיך ואיזה ענין מיוחד הפריע אותך מלהקשיב? האבא השיב לו האמת: חזרתי לעצמי על מסכת בבא קמא מדף לדף, ואני עומד כעת בדף צ"ז. הסבא נקשר לאבא על טוהר נפשו ועל רגשות לבבו העדינה.

תוקן על ידי ניחא ב- 03/11/2009 17:32:05

בע"ב,

[לשואה נזקקת בעיקר הגדרה של מושג ההשגחה ואכ"מ. וע"ע סיכום מקיף של גישות ההסבר השונות לנושא בכלל, בעבודתו של משה ורדיגר "השואה כנקודת מפנה תיאולוגית" בר"א, תשנ"ח.]

תוקן על ידי ספרן ב- 03/11/2009 17:36:10

לענ"ד הסיבה שאין הספר תגובה, שכן הוויכוח שם הוא וויכוח הישן בין מוסר (או בין השיטין גם  עם החסידות), וזה וויכוח פנים אורתדכסי מזה מאתיים שנה, שקיבל אז ביטוי מחודש אצל החזו"א (איני רוצה לחלל את הקודש אצל אלו שהשוואה יש בה משום חילול, אך מבחינה זו הרי ספר איש ההלכה לרי"ד בן ר' משה, למרות הסגנון המודרני והמהוקצע מעוטר בהשוואות של חכמי הפילוסופיה המודרני, גם לא אמור להיות נחשב כתגובה למודרנזציה,  שכן בעצם הספר מהווה הבעה יפהפיה של הגישה הליטאית הבריסקאית האנטי מוסרית והאנטי ספירוטולאי של בית מדרש זה, ותו לא. ופשוט שיש קוי דמיון בין שתי יצירות אלו), לא נאמר שם שהדביקות הליטאית העתיקה בלימוד התורה בכל מחיר עומד להציל את הדור כמו תיבת נח למשל.

אך גם אם ברטרספטקיבה יתכן לראות שדביקות זו בתורה הולידה את הכולל, והכולל מהווה  הצלה לדור (מגמה זו נראית יותר אצל הרב שך) , אך הרי זה פירוש שלאחר מעשה, שכן הבה נאמר שהדור היה מתחנך תחת השפעת המוסרניקים למשל, הרי מבחינת ההסתגרות בתוך ד' אמות ובריחה מכל זיק שייכות למסחר, מאומה לא היה שונה.

לבטח כבר העירו כאן (לא היה לי פנאי לעבור על כל הדיון) שבשער כבר כתוב "חלק", כך שהצנזור הודיע על כך בריש גלי.

חבל שספר כ"כ חשוב ויסודי עבר במספרי מאן דהוא שצנזר.

הרב קלמן כהנא כתב ספרון נפלא על החזו"א סמוך אחרי פטירתו (שחולק בחינם בזמנו לחברי הקיבוצים של פא"י ומתנדבי חו"ל בקיבוצים הדתיים...). כבר לא ניתן להסתיר כ"כ מהר את החזו"א.

שיטתו שבורח מכתבי יד וממדרשים שונים היא מופלאה ובעיקר אמיצה. דוגמא בולטת היא החלפת המכתבים הבלתי אפשרית שבין החזו"א לרב כשר בנוגע לפסוק כבלע את הקודש ומתו בסוף פרשת במדבר. מובא בדברי מנחם חלק א'. קשה לתאר שני אישים בריחוק כ"כ גדול על עקרונות ומקורות הלימוד.

אתנחתא

אני יודע שהצטרפתי באיחור לדיון זה, אך מ"מ רצוני להעיר על נקודה שנדונה כאן בענין הפקפוק על יחס ההשמטות לחזו"א.
מישהו הזכיר כאן את הנוסח הנמצא בבית מתתיהו שהועתק מר' הלל זקס, האמת היא, שזה העתק שהגיע מבנו ר' יצחק זאב שהוא חתנו של ר"מ רוטברג בנו של ר"ז זצ"ל, חתנו של אחד מבית משפחת קרליץ. ז"א שנוסח זה אינו מן הגריינמנים, א"כ יש לנו עדות נוספת למיהמנותו של הכת"י.